ארכיון מחבר: gai

אבי / תמי קויפמן

כְּשֶׁהַגַּעְגּוּעַ אֵלֶיךָ הוֹדֵף אוֹתִי
אֵלָיו
אֲנִי מְדַבֶּרֶת עִם עֵצִים
וַאֲבָנִים, שֶׁיּוֹשְׁבוֹת לִי עַל הֶחָזֶה, לוֹחֲשׁוֹת
שֵׁדִים
הַלֵּב שֶׁלִּי, מַחְשָׁבוֹת מִתְרוֹצְצוֹת בִּפְרָאוּת.

מַה לָּךְ, מַה לָּךְ כִּי תָּלִינִי, מִתְגַּעְגַּעַת סִדְרָתִית

מַרְאֶה הַכְּבִישׁ יָשָׁר כְּסַרְגֵּל, לֹא מְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי בְּמַמָּשׁוּתוֹ שֶׁל
הָרֶגַע.

עוֹד רֶגַע, עוֹד רֶגַע אוּכַל לִרְאוֹת אֶת
פָּנֶיךָ מְשַׂרְטְטִים בִּי עֲרוּצֵי חָכְמָה,
וּכְמוֹ פַּעַם, בְּעֵרָבוֹן מֻגְבָּל, מַזְמִינִים אוֹתִי
אֶל שַׁעֲרֵי
גַּעְגּוּעַ

ניקוד: יאיר בן־חור

בבית היתומים דסקין בירושלים / איתן קלינסקי

לזכרם של אבי ראובן, אחותו לאה ואחיו מרדכי ואריה, דודי האהובים, שבנעוריהם הגיעו לבית היתומים דסקין בירושלים

בְּבֵית הַיְתוֹמִים דִּסְקִין בִּירוּשָׁלַיִם
הִתְפַּלֵּשׁ אָבִי בְּפֶה חֲסַר שִׁנַּיִם
שֶׁמֶשׁ סְדוּקָה בַּיּוֹם
יָרֵחַ שָׁבוּר בַּלַּיְלָה
כָּלְאוּ דְּמָעוֹת מוֹחִילוֹת
מֵעֵינֵי יֶלֶד כָּרוּת מֵאָב וּמֵאֵם.

בַּחֲצַר בֵּית הַיְתוֹמִים דִּסְקִין בִּירוּשָׁלַיִם
בֵּין אֲמִירֵי עֵצִים חֲשׂוּפִים
נִכְלְאוּ כְּמִיהוֹת טְמִירוֹת
בְּשַׁעֲלֵי יַתְמוּת קוֹרְמֵי בַּחֲרוּת.

בְּאִלְמוּת שְׁפוּכָה קָרַע חוֹמוֹת
יַלְדוּת צְלוּבָה בְּבֵית הַיְתוֹמִים,
בּו יָדַע יַלְדוּת אֲסוּפִית
בְּמוֹרַד עִתּוֹת בַּיִת פְּרוּעַ רַעַף
בְּחֹרֶשׁ כְּפוּף גַּב וּבְלוּי שִׁיפָה,
אֲבָל אוֹתִי תָּמִיד נָשָׂא
בְּמַעֲלֵה הָעִתִּים בֵּין קִירוֹת
רוֹעֲפֵי דֶּשֶׁן נוֹטְפֵי חֹם.

אוֹתוֹ נָשְׂאוּ שְׁחָקִים עִוְרִים בְּיַעֲרוֹת עַד
אוֹתִי הוֹתִיר רֵיק
אֲסוּפִי בְּעֶלֶט תּוֹעֶה וְנוֹפֵל.

ניקוד: יאיר בן־חור

* / רחל בכר

אֵיזֶה יֹפִי
מַגְמִישׁ הַצֵּל
אֶת
עַצְמוֹ
עַל הַקִּיר
גָּבוֹהַּ
וְנָמוּךְ
גָּדוֹל
וְקָטָן
חַד
וְדָהוּי
פַּעַם אַחַת
וּבְרֶצֶף
כָּךְ בְּדִיּוּק
אֲנִי צְרִיכָה לִלְמֹד
לְשַׂחֵק
עִם הָאוֹר.

ניקוד: יאיר בן־חור

רֵיקִים עַל הַדֶּשֶׁא / עודד ניב

בְּקוֹנְצֶרְט הָרוֹק בַּפַּרְק
הֵם שׁוֹתִים אֶת הַשִּׁירִים
בִּשְׁקִיקָה
כְּמוֹ יַיִן בְּטֶקֶס קָדוֹשׁ
וְצוֹעֲקִים וּבוֹכִים
אֶת הַמִּלִּים הָרֵיקוֹת
בַּחֲזָרָה
כְּמוֹ תְּפִלּוֹת
אֶל הַזַּמָּר
שֶׁמַּתְחִיל לַחְשֹׁב
כְּמוֹתָם
שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ אֱלֹהִים
עִם מִיקְרוֹפוֹן בְּלִי חוּט
בְּלִי קֶשֶׁר לְשׁוּם מָקוֹם
הֵם מְסִירִים אֶת בִּגְדֵיהֶם בְּקֶצֶב
חוֹשְׂפִים לְבָבוֹת מְבֻזְבָּזִים
מוֹשִׁיטִים יָדַיִם
לִנְגֹּעַ
בָּאֱלוֹהִים הֶחָדָשׁ
שֶׁעוֹד רֶגַע קָט יֵעָלֵם
גַּם הוּא
בְּמַסְוֶה שֶׁל עָשָׁן מְלָאכוּתִי
כְּמוֹ הָאֱלֹהִים שֶׁלְּפָנָיו
וְיַשְׁאִיר אוֹתָם שׁוּב
רֵיקִים עַל הַדֶּשֶׁא.

ניקוד: יאיר בן־חור

דיבר אליי / חגית מנדרובסקי

מִשֶּׁהֵעִירָה אוֹתִי נְשִׁיקָתָהּ
חַשְׁתִּי לְפֶתַע שַׁיֶּכֶת.
פִּטְמוֹתֶיהָ נָמַסּוּ כְּשַׁעֲוָה
לְתוֹכִי כְּנֵר הַתָּמִיד.
חֲלֵב אַהֲבָתָהּ דִּבֵּר אֵלַי
בִּשְׂפַת אִמָּהוֹתֵינוּ.

ניקוד: יאיר בן־חור

תעודה ללא זהות / יהורם גלילי

לזכרו של סגן יורם אלישיב ז”ל, שנהרג בקרב על גבעת התחמושת

תְּעוּדַת הַזֶּהוּת שֶׁלִּי
פּוֹשֶׁטֶת
שִׂמְלָתָהּ הַכְּחֻלָּה,
מַשִּׁילָה
תָּוֵי פָּנִים, זִיפִים וּמִסְפָּרִים
מִכַּרְטִיס מַגְנֵטִי.

אֱלֹהִים
מִסְתַּתֵּר כְּמוֹ אֲפִיקוֹמָן
בְּנִבְכֵי שְׁמִי וְנִשְׁמָתִי.

וּמֵעַל כֻּלָּם
מְרַחֶפֶת
דְּמוּתוֹ שֶׁל יוֹרָם,
זֵכֶר לַמִּלְחָמוֹת.

ניקוד: יאיר בן־חור

ארם נהריים / לי שיר

בִּמְקוֹם דִּמְעוֹת
נַהֲרוֹת חָלָב
וּדְבַשׁ
קוֹרְאִים לְךָ לְהֵאָסֵף
אֶל אֲבוֹתֶיךָ

מִבָּבֶל הַמּוֹרְפִין
עוֹלֶה וּבָא
בְּפִרְחֵי הַסָּדִין הֶחָמוּץ
נִיחוֹחַ הַבֻּסְתָּנִים שֶׁל בַּגְדָּד

מִכָּאן נִפָּרֵד –
עַל גְּדוֹת מִטָּתְךָ
אֲנִי נִקְצֶבֶת
טִפָּה אַחַר טִפָּה
בְּעוֹד אַתָּה נוֹהֵר
בְּאִינְפוּזְיָה אַרְבָּעָה רָאשִׁים
עַד עֵדֶן

ניקוד: יאיר בן־חור

ימינך לא תמכה / רון גרא

בְּרֵאשִׁית הָיִינוּ לְבָשָׂר
אֶחָד.
כְּבָר אָז דָּבְקָה הִיא בִּבְשָׂרִים לוֹהֲטִים
אֲחֵרִים.
אִתִּי לֹא צִמְּחָה עוֹד
לֶהָבָה בַּתִּפְרַחַת.
כְּמוֹ אָמָּן שֶׁיָּד אִמָּהִית עֲלוּמָה
מַנְחָה
נִסִּיתִי לַחְרֹז עַל
פְּרָחִים שֶׁנָּבְלוּ
אֲהָבוֹת שֶׁדָּעֲכוּ
עַל מַכָּה וְעוֹד מַכָּה
עַד דְּלֹא יָדַע.
עָמֹק בִּפְנִים
שׁוֹאֵף אֲוִיר לְעֵבֶר יַלְדוּתִי
הָרִאשׁוֹנִית

ניקוד: יאיר בן־חור

הודיני / דַּפְנָה שחורי

“הַגִּידִינִי מָתַי תְּסַיְּמִי עִם הַהוּדִינִי וְתָשׁוּבִי אֵלַי”, סִמַּסְתָּ
וַאֲנִי מִהַרְתִּי לַעֲנוֹת שֶׁסִּיַּמְתִּי וְיָרַדְתִּי לִקְרָאתְךָ
לוֹכֶדֶת מִמֶּרְחָק אֶת דְּמוּתְךָ הַנִּפְלֶטֶת
מִקָּרוּסֶלַת הַסַּבְסֶבֶת,
מַמְתִּין מִתַּחַת לְמִגְדַּל הַמְצֹרָעִים.
כְּשֶׁהִתְקָרַבְתִּי פָּרַמְתָּ לְרַאֲוָה אֶת חֻלְצָתְךָ וְהִצְבַּעְתָּ עַל מְקוֹם הַלֵּב.
בִּתְמוּרָה כָּרַעְתִּי בֶּרֶךְ וּפָרַמְתִּי אֶת שְׂרוֹכֵי נְעָלֶיךָ וְנוֹתַרְתָּ יָחֵף.
וְכָכָה פָּסַעְנוּ עַל שְׂדֵרוֹת דָּוִד הַמֶּלֶךְ לְכִוּוּן הַכִּכָּר
רָאשֵׁינוּ מְשַׁמְּשִׁים מַעֲגָן לְתִפְרַחַת הַשַּׁלְהָבוֹת הַבּוֹעֲרוֹת
שֶׁנָּשְׁרוּ כְּפָגָזִים עַל רָאשֵׁינוּ.
מִישֶׁהוּ שֶׁהִבְחִין בָּנוּ מְהַלְּכִים צְמוּדִים לָחַשׁ שֶׁבָּאנוּ לְהַחְרִיב אֶת הַדַּעַת.
מִישֶׁהוּ אַחֵר אָמַר שֶׁזֶּה לֹא יָכוֹל לִקְרוֹת פַּעֲמַיִם אִם אֵין שָׁם כְּבָר לֵב.
נָהָר לֹא חוֹצִים פַּעֲמַיִם.
זֶה שֶׁיּוֹצֵא אֶת שְׂדֵרוֹת הַמֶּלֶךְ וּבָא אֶל הַכִּכָּר
וְזוֹמֵם לְהִתְאַהֵב בְּאוֹתָהּ אִשָּׁה מֵחָדָשׁ
מָשׁוּל לְשׁוֹעֵר בְּקִרְקָס.
אֲבָל אֲנַחְנוּ בִּקַּשְׁנוּ חֲנִינָה בִּקַּשְׁנוּ הִזְדַּמְּנוּת שְׁנִיָּה
לְהִכָּנֵס לַמַּעְגָּל בְּיָדַיִם רֵיקוֹת בְּלִי הַכַּרְטִיסִים
אֲבוּדִים בָּאַהֲבָה שֶׁהִבְטִיחָה וְכִזְּבָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

חנה`לה ושמלת השבת. ומה לומר לו ליום, יומנון / זיוה גל

כְּמוֹ וִילוֹן שֶׁנִּקְרַע. כְּמוֹ גָּמָל לִפְנֵי הַצּוֹם אֲנִי חוֹטֶפֶת, מוֹצֶצֶת, יוֹנֶקֶת, לוֹקֶקֶת
בְּתַאֲוָה יְתֵרָה אֶת כָּל מַה שֶּׁיַּחְמֹד הַמָּחָר.

זֶה שׁוּב הַדִּכָּאוֹן הָרוֹכֵב עָלַי כְּמוֹ צְבָת וּמְמַלֵּא אֶת הַגָּרוֹן. מִתְגַּלְגְּלִים
אֲחוּזִים זֶה בְּזֶה, פַּעַם הוּא לְמַעְלָה וּפַעַם אֲנִי רְחָבָה לֵאלֹהִים, מַשְׁמִיעָה
קוֹלוֹת פֶּחָמִים, קוֹלוֹת אֲנָקָה. לֹא מִתּוֹךְ אַהֲבָה, פָּשׁוּט הִתְרַגַּלְתִּי אֵלָיו.

נוֹתָר לִי עוֹד שִׁיר אֶחָד לְדַקְדֵּק בַּנִּקּוּד לִכְתַב הָעֵת.
“זֶה חָשׁוּב”, אָמְרוּ, “זֶה חָשׁוּב”, אָז הֵסַרְתִּי מֵעָלַי אֶת הַשִּׂמְלָה
עִם הַכֶּתֶם, שִׂמְלַת הַשַּׁבָּת, וְזָרַקְתִּי לַכְּבִיסָה – הֵגַפְתִּי אֶת הַתְּרִיסִים
וְסִיַּרְתִּי עֵירֻמָּה. בְּתוֹךְ הַמִּלּוֹן.

מֵאָז חָזַרְתִּי מִשָּׁם עוֹד לֹא פָּתַחְתִּי אֶת הַסְּפָרִים (אֲנִי קוֹרֵאת בּוֹ־בַּזְּמַן).
הֵם נִצָּבִים מְנֻמָּסִים עַל שֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח בַּקָּצֶה. כְּמוֹ חַיָּלִים שְׁעוּנִים
אֶל הַקִּיר הַיָּשָׁר. עֲלֵיהֶם שְׁנֵי מַסְרְקֵי שֵׂעָר וְקֶשֶׁת, מְחַכִּים שֶׁמִּישֶׁהוּ
יִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם כְּבָר.

כְּשֶׁבָּאתִי לְבַקֵּר אֶת הַחֲבֵרָה הַטְּהוֹרָה שֶׁלִּי, חַנָּה’לֶה, שֵׁם בָּדוּי, הִיא לֹא זָכְרָה
אוֹתִי אַחֲרֵי מַכּוֹת הַחַשְׁמַל שֶׁקִּבְּלָה. אֶת הַשְּׁאֵלוֹת הִיא זָכְרָה. הֵן נוֹרוּ
אֵלַי כְּמוֹ מַמְטֵרָה. מִישֶׁהוּ חָשׁוּב כָּתַב מַהוּ מְשֻׁגָּע. אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהוּא
לֹא פָּגַשׁ אַף ‘מְשֻׁגָּע’ מִקָּרוֹב.

זיוה גל, 29/6/13, שבת.