ארכיון הקטגוריה: כללי

מִלִּים שֶׁל מַיִם / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

מִלִּים שֶׁל מַיִם / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

שָׁתִיתִי לִרְוָיָה
מִלִּים שֶׁל מַיִם.
מְעֻגָּלוֹת פִּנָּה
נִשְׁפָּכוֹת מֵעַל לְסַף
הַחֲנֻפָּה
נִגְרֶרֶת מִלָּה אֲבוּדָה
לָנֶצַח

לא נותר אלא להתפעם לנוכח הדימוי הויזואלי היפהפה הזה. מילים עשויות ממים – המשולות להכרח לעגל פינות או להחניף – כשבשערי הכניסה אל הנפש נותרת תקועה, לא לבלוע ולא להקיא, המילה שלא נאמרה.

סרנדה* / ציפי שחרור

סרנדה* / ציפי שחרור

חוֹפִים חִוְּרִים, בָּתִּים נֶעֱלָמִים
וּבָתֵּי קָפֶה רְפָאִים.
Off season.
הַיָּם רוֹגֵעַ עַד גְּבַהּ־
וְהֶהָרִים, מָה הֵם אִם לֹא
אֲדָמָה מִתְגַּבַּהַת בְּעוֹנָה מֵתָה בְּעִיר שׁוֹמֶמֶת
בְּחָרְבוֹת בִּטְרִיט שֶׁהוֹתִירוּ הָרוֹמָאִים.
וּבְמוֹרְדוֹת הָהָר אֶל הַיָּם,
סֶרֶנָדָה כְּמוֹ צְלִיל מָתוֹק בְּעִיר שֶׁחִוְּרוֹת סִירוֹתֶיהָ,
וַאֲנָשֶׁיהָ סְרוּגִים חוּטֵי רַאֲוָה עַל חוֹמוֹת הַיָּם.
בְּכָל זֹאת נֶחָמָה פּוּרְתָּא לְסֶרֶנָדָה
שֶׁצְּלִילָהּ סֶרֶנָדָת זָהָ"ב
בְּעִיר שֶׁאֲנָשֶׁיהָ גְּוִיּוֹת רוֹמָאִיּוֹת,
תַּחַת חָרְבוֹת אִימְפֶּרְיָה.

*עיר לחוף ים באלבניה

ניקוד: יאיר בן־חור

תיאור נוף של עיר רפאים הרוסה וחרבה, שהנחמה היחידה בה היא צליל שמהּ – סרנדה.

טבע, דומם / ענת לב־אדלר

טבע, דומם / ענת לב־אדלר

יֵשׁ לָתֵת לַטֶּבַע לְנַצֵּחַ אוֹתָנוּ כְּשֶׁהוּא חָפֵץ בְּכָךְ.
לְהַנִּיחַ לַחֹם לְבַקֵּעַ אֶת שִׁכְבוֹת הַדֶּבֶק שֶׁל הָעוֹר
עַד שֶׁהַתָּאִים נְמֵסִים לְתוֹךְ עַצְמָם;
לְאַפְשֵׁר לַקֹּר לְהַקְפִּיא אֶת הַמַּבָּט וְהַתְּנוּעָה
עַד שֶׁתְּחוּשָׁה הוֹפֶכֶת שַׁרְשֶׁרֶת סְלָעִים.
תְּבוּסוֹת בִּידֵי אָדָם מְיָאֲשׁוֹת הֵן וְרוֹמְסוֹת,
מַנְמִיכוֹת אֶת הַקּוֹמָה.
נִצְחוֹנוֹת שֶׁמְּנַצֵּחַ אוֹתָנוּ הַטֶּבַע
מְשַׂרְטְטִים אֶת מִדּוֹתֵינוּ מֵחָדָשׁ
כְּדֵי שֶׁנָּשׁוּב וְנִתְרַוֵּחַ בִּמְלוֹאֵנוּ
בְּחֵיקָן.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר מתאר את הטבע לעומת אפסיות האדם, ומבקש להשלים עם מידותינו לעומת הטבע הגדול. יש בשיר ניסיון להראות פן חיובי בעובדה שהטבע גדול מאתנו – כך הוא גורם לנו להתרווח בחיק מידותינו ביתר קלות.

הזמן / שירה סתיו

הזמן / שירה סתיו

לֹא שֶׁלִּי, אֶלָּא סוּסֵי הַיְאוֹר הַכְּבֵדִים
הַשְּׁקוּעִים בַּמַּיִם
רַק הַנְּחִירַיִם חוֹרְגִים מִן הַמִּפְלָס
לְרַחְרֵחַ אֲוִיר בֻּצִּי
לִפְנֵי הִסְתַּעֲרוּת.
 
כְּמוֹ הַשְּׁנַיִם שֶׁרָאִיתִי בָּאַקְוַרְיוּם בִּנְיוּ גֶ'רְזִי
אֵם וּבְנָהּ עַל הַבֶּטוֹן הַיָּרֹק
צְמוּדִים זֶה לְזֶה, עוֹצְמִים עֵינַיִם בַּמַּיִם הַכֵּהִים
וּמִסָּבִיב הֶבְזְקֵי הַמַּצְלֵמוֹת וְהַיְלָדִים
צוֹהֲלִים, מַצְבִּיעִים, צוֹחֲקִים.

ניקוד: יאיר בן־חור

מערכות ניגודים נהדרות וציוריות. כך למשל סוסי היאור מתכוננים להסתערות, לעומת האינטימיות המהפנטת בין אם לבנה, ואת השיר חותם דימוי יפהפה של ילדים חייתיים.

פריכות / יפעת גדות

פריכות / יפעת גדות

אֲנִי מְהַלֶּכֶת עַל הַסֶּדֶק
שֶׁחוֹצֶה אוֹתִי כְּמוֹ צַלֶּקֶת
כָּל רֶגַע עֲלוּלָה
לִפֹּל דֶּרֶךְ הָרִקְמָה הַבְּדוּיָה
אֶל הַתְּהוֹם שֶׁתַּחְתֶּיהָ.
 
הַשָּׁמַיִם מֵעָלַי דּוֹהִים
בְּקֶצֶב הַשְּׁאֵלוֹת
וַאֲנִי נִתְלֵית
עַל קוּרֵי הַשֶּׁמֶשׁ
דֶּרֶךְ עַפְעַפַּי הַנֶּעֱצָמִים.

ניקוד: יאיר בן־חור

התהום האורבת. הטלטלה הנפשית משולה לצלקת, לרקמה פצועה שהתאחתה רק לכאורה, ובכל רגע נתון הדוברת עלולה להידרדר אל התהום.

דפנסיבה / דפנה שחורי

דפנסיבה / דפנה שחורי

נִשְׁבַּר לִבִּי בְּקִרְבִּי
כְּעָנָף קָשֶׁה שֶׁהִתְפַּקַּע וּפָצַע אֶת הַדְּפָנוֹת.
הַזְּרָדִים מַשְׁמִיעִים קוֹלוֹת פִּצְפּוּץ:
דַּפְנָה
דַּפְנִי
דַּפְנִיס
דֶּפֶנְסִיבָה
דֶּפֶנְסִיבִי
דֶּפֶנֶטְלִי בּוֹאִי
בּוֹאִי אֶל לִבִּי
שֶׁגַּם הוּא נִשְׁבַּר בְּקִרְבּוֹ
כִּי רֶגֶל יָרְדָה לָעוֹלָם
וְדָרְכָה בְּמֶרְכָּזוֹ.

ניקוד: יאיר בן־חור

משחק צלילים נהדר, מצחיק ופוצע מהדהד בתוך השם דפנה את שיברון הלב שעל אודותיו נכתב השיר, את הסיפור המיתולוגי על דפני ואת נטיות הדוברת שהובילו אליו.

בְּצֵל הַתְּאֵנָה / אשר גל

בְּצֵל הַתְּאֵנָה / אשר גל

יוֹשֵׁב אָדָם
כְּמִדֵּי בֹּקֶר בְּבָקְרוֹ.
בּוֹצֵעַ פִּרְיוֹ
מוֹדֶה עַל הַשֶּׁפַע .
הַשָּׁמַיִם מַקְדִּירִים
וְהוּא מְצַחְקֵק עִם רַעְיָתוֹ.
קוֹל שִׁקְשׁוּק נֶשֶׁק
הוֹלֵךְ וְנֶאֱסַף בַּגְּבָעוֹת סָבִיב
אַךְ הוּא אֵינוֹ מַטֶּה אָזְנוֹ.
הוּא דּוֹאֵג לִמְזוֹנוֹ
לִשְׁלוֹם יְלָדָיו
מַתָּנוֹת לִנְכָדָיו
אֵינוֹ מַבִּיט לְהֵיכָן
שֶׁמַּזְרִיחָה הַשֶּׁמֶשׁ.
בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָאֵל שָׁר עִם הַיְקוּם
יוֹרִים צַלָּפִים בְּאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר.
צוֹלִים בְּשָׂרָהּ עַל גֶּחָלִים
מְכִינִים סֻלָּמוֹת.
מַמְתִּינִים
לְהִתְנַפֵּל עַל הַחוֹמוֹת.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר בריחה מהמציאות: מסביב מתכוננים למלחמה, מכינים כלי נשק ויורים – והאדם יושב בצל תאנתו, מנסה לחיות את שגרת חייו בהתעלמות מהקולות סביב.

בחולות הנודדים של מחשבתך / עודד פלד

בחולות הנודדים של מחשבתך / עודד פלד

לאורה

בַּחוֹלוֹת הַנּוֹדְדִים
שֶׁל מַחֲשַׁבְתֵּךְ
אַתְּ נִשֵּׂאת
אִי בַּזֶּרֶם
הַזּוֹכֵר:
 
אָבִיב לְאָבִיב
יִשַּׁק אֹמֶר
וְחֹרֶף לְחֹרֶף
דְּבַר סֵתֶר
יִלְאַט.
 
בַּחוֹלוֹת הַנּוֹדְדִים
שֶׁל מַחֲשַבְתֵּךְ
קַיִץ וּסְתָו
בִּמְשׁוּבַת סְחַרְחֵרָה
וְשֶׁמֶשׁ מִגִּבְעוֹן
וְיָרֵחַ אַיָּלוֹן
בִּפְלִיאַת תּוֹדַעְתֵּךְ
חוֹפְזִים
לִטְבֹּל.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר אהבה נפלא הרומז להמינגווי ולמקרא

שלושה שירים / יובל גלעד

*
 
כָּל עֵץ
הוּא מִנְזָר
וּבֵית כְּנֶסֶת
בַּעֲבוּר אָדָם
בָּז לְכָל דָּת
זָר לְבוֹרְאוֹ
אֲבָל אוֹהֵב
קִיּוּם גָּבוֹהַּ
נוֹטֵף עֲנָפִים
 
*
 
זַעַם הָאֵל
נוֹלָד מֵחָדָשׁ
בְּנִשְׁמַת אָדָם
לֹא יָכוֹל
לְהָכִיל אֵינְסוֹף
כְּרִיס קוֹרְנֵל
בְּרֶגַע בּוֹדֵד
הִשְׁלַכְתָּ חַיֶּיךָ
בַּחֲדַר מָלוֹן
זָר כְּגוּף
בְּלִי נְשָׁמָה
 
*
 
בְּגַן עָזוּב
שֶׁל בַּיִת יָשָׁן
קוֹצִים וְשִׂיחִים
פּוֹרְצִים פֶּרֶא
מִתְנַחֲלִים סְבִיב
שְׁבִיל אֶבֶן
מוֹבִיל לְמִדְרָכָה
עָלֶיהָ כָּתוּב
כָּאן גָּר פַּעַם
יִצְחָק רַבִּין

ניקוד: יאיר בן־חור

שלושה שירים העוסקים בקיום עזוב, ותחושת אבלות הנובעת מכך. שני הראשונים עוסקים באל, ואילו בשיר השלישי מצויר מעין גן עדן מוזנח, לאחר הירצחו של יצחק רבין הי"ד.

חברתי הפסיכיאטרית / רות גלעד

חברתי הפסיכיאטרית / רות גלעד
 
אַתְּ מְסַפֶּרֶת לִי מַה זֶּה שׁוֹק חַשְׁמַלִּי.
אֲנִי מוֹזֶגֶת קָפֶה.
יֵשׁ לָךְ קוֹל רַךְ.
אַתְּ מַסְבִּירָה כְּמוֹ שֶׁמַּסְבִּירִים לִילָדִים.
אֲנִי מוֹזֶגֶת עוֹד קָפֶה
וְשׁוֹאֶלֶת אֶת שְׁאֵלוֹתַי בִּזְהִירוּת
שֶׁשּׁוּם צְעָקָה לֹא תִּתְגַּלְגֵּל פִּתְאֹם
מֵאַחַת הַפִּנּוֹת.
אַתְּ לוֹעֶסֶת אֶת הָעוּגִיּוֹת וּמַמְשִׁיכָה:
שׁוֹק חַשְׁמַלִּי. בַּהַרְבֵּה מַקְרִים זֶה עוֹזֵר.
נֶגֶד דֶּפְּרֶסְיָה, לְמָשָׁל.
אֲנִי מַקְשִׁיבָה וּמְחַיֶּכֶת,
מְבִיאָה עוֹד עוּגִיּוֹת.
אַתְּ לֹא שָׂמָה לֵב שֶׁאֲנִי מְחַיֶּכֶת יוֹתֵר מִדַּי.
בְּעִקָּר כְּשֶׁאָמַרְתְּ:
נֶגֶד דֶּפְּרֶסְיָה, לְמָשָׁל.

ניקוד: יאיר בן־חור

המשוררת סילביה פלאת' תיארה בהרחבה ברומן האוטוביוגרפי שכתבה, "פעמון הזכוכית", טיפולים בנזעי חשמל. טיפולי ECT מתבצעים כיום בהרדמה כללית והם טראומטיים פחות מאלה שבוצעו בפלאת' בשלהי שנות החמישים של המאה שעברה. עד כאן שישים שניות על; וכעת לליריקה. הדוברת בשיר מאלצת את עצמה לחייך, חיוך נעווה או מלאכותי, בשעה שידידתה הפסיכיאטרית מספרת ש"לעתים זה עוזר, נגד דפרסיה, למשל".
עצמתו של השיר טמונה בפער שבין תחושת האימה שחווה הדוברת לנוכח אכילת העוגיות האגבית של ידידתה הרופאה, שמבחינתה מדובר בהליך רפואי בנאלי.