ארכיון חודשי: נובמבר 2014

לילה / שירה סתיו

לילה / שירה סתיו

שׁוּב הִתְעוֹרֵר בְּבֶכִי
מְעַט לְפָנַי
נִדְמֶה לִי תָּמִיד שֶׁחָשׁ בְּדָבָר
שֶׁעֲדַיִן אֵינִי יוֹדַעַת
כַּנְפֵי חֶרֶק נִלְכָּדוֹת בְּאָבָק,
קוֹל בְּרִיחַ נוֹקֵשׁ
לְפִיתַת הַצְּבָת
וְשׁוּב קָם גּוּפִי בַּחֹשֶׁךְ הַזֶּה
רוֹחֵף עַל בְּהוֹנוֹת
אוֹחֵז בַּשְּׂמִיכָה הַדַּקָּה, הַקַּלָּה,
וּמְכַסֶּה אֶת לִבִּי הָרוֹעֵד
רַק שֶׁיֵּרָדֵם מַהֵר,
שֶׁיִּישַׁן.

ניקוד: יאיר בן – חור

שירה המפתיע של שירה סתיו הוליך אותנו שולל: בתחילה האמנו שהשורות מוליכות אותנו לעבר מיטתו של הילד, שהתעורר בבכי משנתו. והנה בשורה: "מכסה את לבי הרועד" מתברר שהשיר ניתן להבנה כשיחה בין האדם לנפשו. ללב יש ידע אפריורי, והדוברת ניגשת להרדימו, להדחיק את האמת שכמוה כמלכודת או כלפיתת צבת. ואולי שתי הקריאות אינן סותרות, מכיוון שהלב של האימהות נמצא היכן שהילד שרוי.

* / שרה וינשטיין

* / שרה וינשטיין

בֵּין שְׁתֵּי מַרְאוֹת סְדוּקוֹת,
כִּמְעַט מַצְלִיחָה לְהַיְשִׁיר מַבָּט,
לְהִתְפָּרְקֻיּוֹת בָּבוּאָתִי
מִשְׁתַּקְּפוֹת
בַּשְּׁבָרִים
הַמְּשַׁכְפְּלִים אֶת הַהַחְזָרָה
עַד אֵין סוֹף.
לְרֶגַע,
יִחַלְתִּי לִהְיוֹת גּוּף שָׁחֹר
בּוֹלֵעַ אֶת אוֹרְךָ
עַד אֵין סוֹף

ניקוד: חני צפריר

מראות. מראה מישורית, קמורה או קעורה. מה קורה כשהמראה סדוקה? היא מפצלת את בבואתה של המתבוננת לאינספור השתקפויות או "שברים". מבעד לעין המתבוננת משתקפים פגמים משוכפלים, משתברים, ובעקבותיהם איווי לאיון בדמות גוף שחור, אטום, שאינו מחזיר אור כי אם בולעו.

DMNT / טל ניצן

DMNT / טל ניצן

בְּכָל לַיְלָה פּוֹרְחִים מֵרֹאשָׁהּ שֶׁל אַיירִיס שֵׁמוֹת וּמִלִּים,
כּוֹכָבִים נוֹשְׁרִים בִּמְהֻפָּךְ, הִבְהוּב אַחֲרוֹן,
נְגוֹזִים, כְּמוֹ חֲלוֹם בְּסַנְוֵרֵי הַיְּקִיצָה.

טָעוּת, חוֹשֶׁבֶת אַיירִיס, דִּיאַגְנוֹזָה נְכוֹנָה
אֵינָהּ חֲצִי מַרְפֵּא ('דִּיאַגְנוֹזָה' עוֹד לֹא נֶעֶלְמָה),
הִנֵּה הִיא רוֹאָה בְּדִיּוּק מַקְפִּיא-דָּם מָה קוֹרֶה

וְאֵין בְּיָדָהּ לְהִנָּצֵל. גְּבִרְתֵּנוּ שֶׁל הָאֲבֵדוֹת,
שֶׁל הַמִּלִּים הַנֶּחְמָסוֹת, גְּבִרְתֵּנוּ
שֶׁל הָעֲרָפֶל.

בְּכָל לַיְלָה אַיירִיס מִתְמַעֶטֶת.
בְּאַחַד הַבָּתִּים בַּפַּרְוָר הֶחָשׁוּךְ
תִּינוֹק גָּדֵל.

ניקוד: חני צפריר

בשירה היפה והכאוב של טל ניצן האימה שהשיר מתאר מתחוללת כבר בכותרת: המילה dementia עצמה מופיעה פגומה וחסרה. עיקרון ההיפוך מושל בכל השיר: המילים האובדות הן היפוכם של הכוכבים הנופלים, המסמלים התגשמות משאלות. בתפילה אל 'גבירתנו' גם התפילה וגם 'גבירתנו' פגומות ומהופכות: לא גבירתנו של הניסים ושל המרפא אלא של האבידות והערפל. לבסוף, אייריס מתמעטת בעוד ילד כלשהו גדל ומיום ליום זוכה בעוד מילים, כמו אלה האובדות לה (השם אייריס עשוי לרמז לסופרת אייריס מרדוק, שחלתה באלצהיימר באחרית ימיה).

בסופו של התהליך, קודם למוות, תיוותר הסופרת תינוקת נטולת מילים, עתיד או תקווה להינצל.

אהבה מורכבת / ורד זינגר

אהבה מורכבת / ורד זינגר

מִדַּת הַיֵּאוּשׁ הַמָּתוֹק שֶׁלּוֹ
מַתְאִימָה בְּדִיּוּק
לְעֹמֶק הַתְּהוֹם הַנֶּהֱדֶרֶת שֶׁלִּי.
הִנֵּה כִּי כֵן, הַחִבּוּר בֵּין הַשְּׁנַיִם
מִתְרַחֵשׁ בְּמַפְתִּיעַ,
בְּקַלּוּת וּבְפַשְׁטוּת,
וְיוֹצֵר שִׂמְחָה
הַיּוֹצֶרֶת אַהֲבָה
(וְאוּלַי הָאַהֲבָה הִיא הַיּוֹצֶרֶת אֶת הַשִּׂמְחָה?)

אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,
אֲנִי מִתְעַקֶּשֶׁת,
הֲרֵי כָּל צַיָּר מַתְחִיל יוֹדֵעַ
שֶׁשָּׁחֹר
מֻרְכָּב
מִכָּל
צִבְעֵי
הַקֶּשֶׁת.

ניקוד: יאיר בן חור

שיר אהבה המתאר את קשיי האהבה. דווקא מתוך הקושי צומחת שמחה המביאה לאהבה. השיר פותח במעין אוקסימורונים (ייאוש מתוק, תהום נהדרת) המבטאים אבסורדים שמתוכם צומחת האהבה. הבית השני מתאר את הקשיים, ומראה שבאהבה אמתית אפשר לראות את כל הצבעים מתוך השחור.

בשיר קצר ומדויק ורד זינגר מביאה לקורא צד אחר של האהבה, צד ובו דווקא הקשיים והבעיות יוצרים שמחה המביאה לאהבת אמת. בשם השיר מתחבאת דו־משמעות לקסיקלית מפתיעה: אהבה מורכבת, כלומר מסובכת או אהבה המורכבת מכל צבעי הקשת.

סאן פרנציסקו / מרדכי גלדמן

סאן פרנציסקו / מרדכי גלדמן

נִזְכַּרְתִּי בָּה בַּקָּפֶה
כִּי הֶעֱדַפְתִּי לְרֶגַע זִכְרוֹנוֹת
עַל נוֹפֵי הַקָּפֶה וְהָרְחוֹב
זְקֵנָה יְפֵהפִיָּה הָיְתָה
רָמִי שֶׁמֵּת מֵאֵיְדְּס בִּנְעוּרָיו
יִדֵּד אוֹתָנוּ בְּמִרְפֶּסֶת
שֶׁנִּשְׁקְפָה אֶל מִפְרְצֵי הָאַטְלַנְטִי
כְּדֵי שֶׁתִּתְהֶה עַל קַנְקַנִּי
"הִיא תֵּדַע עָלֶיךָ הַכֹּל" הִזְהִיר
וְנִרְעַדְתִּי מְעַט

זְקֵנָה בֵּין גּוּף לְנֶפֶשׁ
לְבוּשָׁה בְּבִגְדֵי אָבִיב קְלִילִים
הִגִּישָׁה לָנוּ תֵּה יָרֹק בְּכוֹסִיּוֹת גָּבִישׁ
וְהִנְחְתָה אֶת מַסְלוּלֵנוּ אֶל גַּנֵּי דֻּבְדְּבָן
סָמוּךְ לְמוּזֵיאוֹן לְאָמָּנוּת אַסְיָתִית
שֶׁשְּׁנֵיהֶם סִבָּה לֶאֱחֹז בַּחַיִּים
בֵּינָתַיִם הִסְתַּכְּלָה בִּי בַּחֲשַׁאי
וְאָמְרָה אֶת דְּבַר הַפִּיתְיָה:
The Real Thing – "הַדָּבָר הָאֲמִתִּי"

זֶהוּ סִפּוּרוֹ שֶׁל הֶנְרִי גֵ'ימְז
בּוֹ הַמְּשָׁרְתִים נִרְאִים כַּאֲצִילִים
וְהָאֲצִילִים הָאֲמִתִּיִּים אֵינָם נִכָּרִים
כִּי סְמוּיִים הֵם מִטִּבְעָם –
הַדָּבָר הָאֲמִתִּי נִסְתָּר

הָיִיתִי אָדָם צָעִיר שֶׁעֲבָרוֹ קָצָר
וְגוֹרָלִי נִגְלַל לְפָנַי כְּשָׂדוֹת בַּעֲרָפֶל
אַךְ הֵבַנְתִּי כִּי דִּיְּקָה –
מִתָּמִיד הָיִיתִי אָדָם שֶׁטּוֹעִים בּוֹ –
נֶפֶשׁ חֲשָׁאִית

לִקְחָהּ שֶׁל הַיְּשִׁישָׁה הָיָה מָתוֹק –
הִנֵּה יָמִים בָּאִים
וְאֶלְבַּשׁ אַךְ בְּגָדִים לְבָנִים
וַאֲנַמְנֵם בְּגַנִּים יַפָּנִיִּים חֲרִישִׁיִּים
בְּאַקְלִים מְמֻזָּג
בָּאָבִיב יִפְרְחוּ הַדֻּבְדְּבָן וְהַשְּׁזִיף
כְּשֶׁצִּרְצָרִים וְצִפֳּרִים שׁוֹרְקִים
וְהָאוֹרְכִידֵאוֹת יָקוּדוּ לָאֵרוֹס
הַשְּׁקִיעָה תִּשְׁתַּהֶה בְּרַכּוּת
וְעַלְעַלֵּי דֻּבְדְּבָן יִשְּׁרוּ בִּרְחִיפָה

ניקוד: חני צפריר

שירו המורכב של גלדמן נפתח כסיפור הנמסר מפי הדובר היושב בבית קפה, ומהרהר בעברו. הפלאשבק מחזיר את הקורא לאחור, לפגישה שהטביעה את חותמה ולא נשכחה שנים רבות. שילוב של מרכיבים כגון: תיאור הזקנה כיפהפיה ומכשפתית, תנועה עלילתית סוחפת ואוירה מיסטית, הופכים את השיר למסע מרתק של גילוי עצמי.

נרקיסוס / יעל כהן

נרקיסוס / יעל כהן

כְּבָר אֵין לְךָ כֹּחַ לְהִתְבּוֹנֵן בַּמַּרְאָה.
אַתָּה שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה
כִּשְׁכִיב מְרַע.
מוּטָב כָּךְ,
כִּי אַתָּה בֶּאֱמֶת נִרְאֶה נוֹרָא.
הַנִּימְפוֹת שֶׁעָלַבְתָּ בָּהֶן
הִתְאוֹשְׁשׁוּ
וְשָׁבוּ לְשִׁגְרַת חַיֵּיהֶן.
רַק אֵקוֹ
שֶׁאֵין לָהּ
אֵגוֹ
וַאֲפִלּוּ לֹא גּוּף
מְהַדְהֶדֶת עֲדַיִן כְּתֻכִּי
אֶת קוֹל קִיּוּמְךָ הֶעָלוּב

ניקוד: חני צפריר

דומה כי המחברת קוצפת על נרקיסוס או ליתר דיוק, על האתוס של נרקיסוס, שייצר במרוצת הדורות אינספור אתוסים כמו גם ערך ב-DSM בדמות "הפרעת אישיות נרקיסיסטית", שמאפייניה העיקריים הם עיסוק מוגזם של המוגדר ככזה בעצמו וביכולותיו, לצד חוסר יכולת לחוש אמפתיה.

נוח על משכבך בשלום, בחור יווני יפה. מה היינו עושות בלעדיך?

דו־שיח / אורנה ריבלין

דו־שיח / אורנה ריבלין

"מִבַּעַד לִמְחוֹלֵל הַחַמְצָן,
נוֹכְחִים נְדוּדַיִךְ
אֶל יַבֶּשֶׁת אַחֶרֶת
אוֹמְרִים רְחוֹקָה מִכָּאן וּפוֹרִיָּה
וְכָאן אַתְּ כְּבָר נוֹשֶׁמֶת
רִמְזֵי פְּרִיחָה אֲבִיבִית
כְּמוֹ זוֹ שֶׁאָהַבְתְּ
וְזוֹ אֵינָהּ אַחֲרִית, יֵשׁ אוֹמְרִים
רַק מָקוֹם אַחֵר
אֶרֶץ רְחוֹקָה וּפוֹרִיָּה".

וְאַתְּ –
"מַה הַחִפָּזוֹן
בִּלְהַשְׁהוֹת נְדוּדַי
אֶל הָלְאָה מִכָּאן?
יְרוּשָׁלַיִם סַגְרִירִית זֶה מִכְּבָר
וְאַתְּ מַקְדִּימָה לְהִצְטַנֵּן.
הֲרֵי כְּבָר חָצִיתִי אֶת הַמִּדְבָּר
רִמְזֵי פְּרִיחָה נוֹשֶׁמֶת
מִבַּעַד לִמְחוֹלֵל הַחַמְצָן.

מַה לָּךְ, מְעַסָּה כַּפּוֹת יָדַיִם קְפוּאוֹת?
נֶחְפֶּזֶת לְהַחֲיוֹתִי אֶל מוּל
טִפּוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם,
נוֹכַחַת בֵּין מְחוֹלֵל הַחַמְצָן
לְבֵין נְדוּדַי אֶל
הָלְאָה מִכָּאן.

צְאִי אֶת "שַׁעֲרֵי צֶדֶק"
לְכִי, נִשְׁמִי פְּרִיחָה סְתָוִית
לְאֹרֶךְ רְצוּעַת הַחוֹף,
חִזְרִי אֶל הַשָּׁרוֹן
יְרוּשָׁלַיִם סַגְרִירִית זֶה מִכְּבָר
וְאַתְּ הֲרֵי מַקְדִּימָה לְהִצְטַנֵּן".

ניקוד: יאיר בן- חור

השיר מתאר שיחה בין שתי נשים, האחת בריאה ורעותה נוטה למות. האישה הגוססת מנסה לשכנע את הבריאה להניח לה למות בשלווה. אורנה ריבלין מתארת ברגישות רבה נושא כאוב שעניינו פרדה מאדם אהוב, שרק "נודד הלאה מכאן". הדיאלוג המתפתח בין שתי הנשים ממחיש את הדאגה ההדדית זו לזו. הגם שהיא בעיצומה של פרדה מן העולם הזה, דואגת האישה לחברתה, פן תצטנן בהפצירה בה לשוב ולחיות את חייה, כדי להניח לה למות.

יריד באדום ובלבן / זיוה גל

יריד באדום ובלבן / זיוה גל

יְרִיד הַמָּוֶת חוֹצֶה מַסֵּכָה
הָאֱמֶת שֶׁלָּהּ נִנְסֶכֶת עַל פָּנִים לְבָנִים עֲדַיִן מִתְמַלֵּאת בְּשֶׁטֶף רָזֵי מְכוֹנָה.
תֵּאָטְרוֹן רְחוֹב מֵצִיץ עַל הֲמוֹנִים
בְּעֵינַיִם כָּלוֹת נִשְׁלָפוֹת דְּמוּיוֹת מִבִּיתָנִים כְּסַכִּינִים בֵּין סוֹגָרִים
מְפַתּוֹת כּובָעִים לְהָסִיר עַצְמָם בְּקִידָה. לְהָכִיל אִמּוּם
וְלִשְׁאֹל: "וּמַה לִי וְלָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה?"
מִקּוֹמַת עַמּוּדִים אַחַת לַשְּׁנִיָּה
מוֹשְׁכוֹת קַוֵּי צְלָלִים מְזִיזוֹת רָהִיטִים אֶל פִּנּוֹת מִתְקַדְּשׁוֹת.
הֵדֵי קוֹנְצֶרְט עֲמָמִי נֶאֱסָפִים שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנָם, מֵעֵבֶר לְגִדְרוֹת מִשְּׁכָּנָם
אֶל בֵּית הָעוֹלָם בְּרַעַד אוֹרְקוֹלִי,
לִקְנוֹת מְעַט שַׁלְוָה.
צְרוֹר מַפְתֵּחוֹת עוֹנֵד אֶת כָּל הַצְּלִילִים קְלוּעִים עַל צַוָּאר
לְרַאסְטוֹת שֶׁל צְבָעִים
וּפַחַד מֻטָּל עַל רָאשֵׁי הַשְּׁכֵנִים וְנִנְעָל.

ניקוד: חני צפריר

השיר נכתב בעקבות יריד רחוב, שנערך בירושלים, בהשתתפות זמרים אמני רחוב, שסחפו את המשוררת לעבר מציאות דמיונית, דמונית ואפוקליפטית. המוות מדבר מגרונותיהם של הנוכחים, דמויות נשלפות מהביתנים כסכינים והאימה מבוססת בשלל צבעים.

ללא שם / תמי קויפמן

ללא שם / תמי קויפמן

תָּמִיד יֶשְׁנָהּ הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁבָּהּ
תַּעֲבֹר הַשְּׁפִיּוּת שֶׁלִּי אֶת
הַגְּבוּל
תֵּצֵא מִדַּעְתָּהּ
תִּתְעַרְבֵּב אִתִּי
וְנִהְיָה כְּמוּסָה

אֲנִי שׁוֹקֶלֶת אֶת הָאֶפְשָׁרוּת
בְּאֶמְצָעִים מֻגְבָּלִים
וְנָעָה בֵּין שְׁפִיּוּת
לְאִי
נַחַת רוֹעֶשֶׁת

ניקוד: חני צפריר

שיר ויזואלי שמנכיח את "אי הנחת הרועשת" באמצעות דימוי מבריק של שפיות, שעולה על גדותיה, עד שהיורה הרותחת גולשת ומתערבבת בהוציאה את הדוברת מדעתה. ה"כמוסה" עשויה לרפרר גם לכמוסות, שניתנות ביד רחבה למי שדעתם מעזה לחצות את גבולותיה המתוחמים היטב של ה"דעת" השפויה.