ארכיון חודשי: דצמבר 2014

* / נועה לקס

* / נועה לקס

פַּעַם לֹא חָשַׁבְתִּי עַל הָאֲרוּחָה הַבָּאָה,
הָרוּחַ הֶאֱכִילָה אוֹתִי.
הַמּוּזִיקָה נִכְנְסָה בֵּין שִׁנַּי
וְיָצְאָה מִשָׁם שׁוֹרֶקֶת.
כַּיּוֹם: לֶחֶם, בֵּיצִים,
עֲגָלָה חוֹרֶקֶת.

ניקוד: יאיר בן – חור

המילה "פעם", אינה מובילה אותנו בהכרח לגיל הנעורים של המשוררת, אלא למצב תודעתי אחר, שם מתחולל הכול באופן טבעי וללא מאמץ: הרוח היא המזון ולא החומר, המוזיקה (שהיא גם השיר) בוקעת בקלילות מפתיעה. לעומת זאת, כיום "העגלה חורקת". השיר אינו נותן מענה לגבי התהליך שהתרחש בין העבר להווה, ואין לדעת מה גרם לשינוי אלא לקבלו כחלק מההוויה.

הַשְּׁבִילִים / שיר חייק

הַשְּׁבִילִים / שיר חייק

קְצוֹת הַמִּכְנָסַיִם נִרְטָבִים מֵהַטַּל
עַל הַדֶּשֶׁא מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר
וּבַלַּיְלָה מֵהַמַּמְטֵרוֹת.
הַשְּׁבִילִים הִסְתַּמְּנוּ בְּרֹאשִׁי
הוֹלֶכֶת בָּהֶם וְהֵם הוֹלְכִים בִּי
לְכָל שְׁבִיל רֵיחַ מְיֻחָד
לְכָל צֹמֶת חָתוּל אֶחָד.
כָּל שְׁבִיל אַחֵר בָּעוֹלָם
יֻתְאַם לִשְׁבִילֵי הַיַּלְדוּת
כָּל יִשּׁוּב יִמָּדֵד לְפִי שְׁבִילָיו
כָּל שְׁבִיל מוֹבִיל אוֹתִי
הַבַּיְתָה
אֶל הַדֶּשֶׁא הָרָטֹב בִּקְצוֹת הַמִּכְנָסַיִם
אֶל הַפִּרְצָה בַּגָּדֵר שֶׁל הַבְּרֵכָה
אֶל הַצִּרְצָרִים מֵאֲחוֹרֵי הַחַלּוֹן
אֶל יַלְדוּתִי שֶׁתָּמִיד כָּאן
בַּשְּׁבִילִים.

ניקוד: חני צפריר

שירה של שיר חייק עוסק במראות הראשוניים שנטבעו בנו בינקותנו. מראות שמזינים אותנו במהלך כל ימי חיינו. "כל שביל מוביל אותי הביתה", וכל בחירה נמדדת בהתאם לחוויות הראשוניות שהשפיעו עלינו בתחילת הדרך. מטאפורת השבילים מסמלת את המפה הפנימית, הטבועה בנפש האדם. מפה זו משתנה תדיר כל עוד חיים, מסלולים מתווספים, התנסויות פותחות מרחבים חדשים, מעברי דירות מסמנים בתים חדשים, אך השביל לבית הילדות חקוק לעד.

הלאה / גילית חומסקי

הלאה / גילית חומסקי

כָּל הַדְּבָרִים נִמְשָׁכִים
אֶל כּוֹכָב וּשְׁמוֹ הָלְאָה

אֶפְשָׁר לְסַמֵּן אוֹתָם
בִּנְקֻדָּה זוֹהֶרֶת
וְלַעֲקֹב אַחֲרֵיהֶם
נִמְשָׁכִים מִכֹּחַ הַמַּגְנֵט

אֶפְשָׁר לְהַפְרִיחַ
צִפֳּרִים צִבְעוֹנִיּוֹת וַעֲצוּבוֹת

אֶפְשָׁר לְנוֹפֵף בִּזְרוֹעוֹת
כְּמוֹ נִנְטַשׁ עַל אִי
וְלִירוֹת זִקּוּקִים
אֶל גַּב מָטוֹס מִתְרַחֵק בְּמַסְלוּלוֹ

רַק יוֹנַת הַדֹּאַר הָאֲפֹרָה
תָּבִיא בִּתְשׁוּבָה אֶת הֵד קוֹלֵךְ
וּתְהוֹם

וְהֶבְזֵק הָאוֹר
מִמָּקוֹם רָחוֹק
יִזְהַר כְּמוֹ מוֹת הַכּוֹכָב
וּתְחִלַּת הַמִּשְׁאָלָה

ניקוד: יאיר בן – חור

מה טיבו של "כוכב ההלאה"? האם הוא מסמל את מאוויי הלב, או דווקא את ההחמצות שהתעופפו מן הידיים כמו ציפורים? המשוררת מונה מספר אפשרויות, שבאחת מהן יכול לבחור מי שכמה להשיג את כוכבו לפני החידלון. ובה בעת, ניתן לייחס אופטימיות גם למות הכוכב, כי מנקודת ההתנפצות ואילך מתחיל החיפוש אחר יעד חדש.

סִימָנֵי מְתִיחָה / תמר אגמון

סִימָנֵי מְתִיחָה / תמר אגמון

שְׁלֹשָׁה תִּינוֹקוֹת הוֹתִירוּ
קִוְקוּוֵי חַוָּר עַל שָׁדַי.

אֲנִי מַעֲבִירָה לְרָחְבָּם אֲגוּדָל,
פּוֹרֶטֶת
בָּלָדַת רוֹק לִנְעוּרַי.

ניקוד: חני צפריר

סימני המתיחה המוחשיים על גופה של המשוררת לאחר הלידה, מעוררים בה כמיהה עזה לשמר את נעוריה. השימוש המטאפורי-מוזיקלי בסימני המתיחה, נועד לבטא את געגועיה לימי עלומיה, שחלפו לבלי שוב.

סְחוֹר־סְחוֹר מוֹצֵא עַצְמוֹ מִחוּץ לַזְּמַן, נִדְחָק לְדֹפֶן / קובי נסים

סְחוֹר־סְחוֹר מוֹצֵא עַצְמוֹ מִחוּץ לַזְּמַן, נִדְחָק לְדֹפֶן / קובי נסים

הָעוֹלָם מַעֲמִיד פְּנֵי תָּם, יָכוֹל אַתָּה לַחֲשֹׁב
שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתְךָ, קַל לוֹ לִקְנוֹת אוֹתְךָ בְּאוֹר וּבְרוּחַ.
אַתָּה הַמְלֻטָּף מִתְרַצֶּה, מְדַמֶּה
עַצְמְךָ מְשַׁיֵּט בִּזְרִימַת הָעוֹלָם.
רֹאשְׁךָ מֻרְכָּן, זוֹ שְׁעַת רָצוֹן
לְעַצְמְךָ. לִכְשֶׁתָּקוּם, תִּזְדַּקֵּף מוּל הָעוֹלָם
בַּעֲמִידַת מוֹצָא. גַּם בְּלִי כְּפָפוֹת אִגְרוּף
הַהֵאָבְקוּת הִיא מַצַּב עוֹלַם הַתָּמִיד.

חוֹבֵט בְּךָ עוֹלָם, שָׂמְךָ לְלַעַג, לַקְּרָשִׁים
הוּא מַצְמִית אוֹתְךָ, לֹא מַרְפֶּה
גַּרְגִּיר אָבָק הַמִּסְתַּחְרֵר עַל תַּקְלִיט בֶּן הַדּוֹר הַיָּשָׁן
סְחוֹר־סְחוֹר מוֹצֵא עַצְמוֹ מִחוּץ לַזְּמַן, נִדְחָק לַדֹּפֶן
מְנַסֶּה לִמְשֹׁךְ אֶל הַמֶּרְכָּז הֶחָג וְהַמַּחַט מִמְּךָ וְהָלְאָה.
סוֹפֵר דַּקּוֹת, שָׁנִים, שְׁבָבֵי רָצוֹן
שֶׁלֹּא תֹּאבַד בַּמֶּרְחָב הָאִישִׁי הַדָּחוּק.

קוֹפֵץ שִׁנֶּיךָ, מְקַמֵּץ אֶצְבְּעוֹתֶיךָ
וְרַק עַצְלוּת
תְּעוֹרֵר בְּמַחַט אֲחוֹרֶיךָ,
אָז מַה בּוֹעֵר לְךָ
בַּסִּחְרוּר הַמּוֹנוֹטוֹנִי הַשּׁוֹחֵק?

בָּרִיק אַתָּה חוֹבֵט
הֲלֹא חֲלוֹמְךָ בָּז לְךָ בְּחִבּוּקוֹ,
נַסֵּה, נַסֵּה תַּחַת יָדָיו לִלְפֹּת אוֹתוֹ
כְּאִלּוּ הוּא זֶה הַנָּתוּן בְּיָדֶיךָ.
מַר עוֹלָם,
אַל תַּרְפֶּה אֲחִיזָתְךָ מִן הַקִּיּוּם, חֲלֹץ לְךָ צֶלַע מִבֵּית
הֶחָזֶה שֶׁל חַוָּה, אָדָם, כִּכְלוֹת הַכֹּל בַּכֹּל
הַפְרֵד בֵּין חַיֶּיךָ הַמְחַשְּׁקִים אוֹתְךָ לְבֵינְךָ, הַפְרֵד וּמְשֹׁל.

ניקוד: יאיר בן חור

שירו של קובי נסים מדמה את החיים כזירת אגרוף. האדם נגד הקיום, האדם נגד העולם. בתחילה העולם מתייחס אל הפרט בחביבות, אולם ההיאבקות מתמדת ומי שלא ייאבק- יפסיד. העולם חובט ולועג והדובר בשיר משיב מלחמה. הבית האחרון מרכך, מנחם: אין טעם להיאבק בעולם שהרי ה'אתה' השירי חובט בריק. לכן מוטב שלא להרפות מן החיבוק, מן הקיים.

חֹם גּוּפִי נִכָּר בְּרֶגֶל כֶּלֶב מְטֹרָף / תות הרמס סאטורי

חֹם גּוּפִי נִכָּר בְּרֶגֶל כֶּלֶב מְטֹרָף / תות הרמס סאטורי

לָשׁוֹן שֶׁל כֶּלֶב
פּוֹגֶשֶׁת
סֻלְיַת נַעַל
שֶׁלִּי.

אַף שֶׁל כֶּלֶב מֵרִיחַ
חֲלַל רֵיחַ
בְּמָקוֹם שֶׁהָיְתָה
נַעַל.

לָשׁוֹן שֶׁל כֶּלֶב
מְגָרֶדֶת אַהֲבָה
מִבֵּין קִפְלֵי גִּ'ינְס נוֹפֵל
עַל נַעַל.

אַף שֶׁל כֶּלֶב
מֵרִיחַ חֹם
גּוּפִי

ניקוד: חני צפריר

שיר על אודות אהבה שאינה תלויה בדבר ועל ההבדל בין בני האדם המלהגים, לכלבים. כלב מרחרח בזרבוביתו, מלקק (סוליה, רגל או פנים), "מגרד אהבה" ומעניק אותה. ובני האדם? חורצי לשון מתעתעים, נוטשי כלבים סדרתיים, שעל מעלליהם המיותרים נגזר עלינו לקרוא מעל דפי העיתונים.

בלבול / רחל בכר

בלבול / רחל בכר

רָצִיתִי לָקוּם
בָּחַרְתִּי לָשֶׁבֶת,
שָׁתַקְתִּי
מִלִּים אֲרֻכּוֹת.
יָנַקְתִּי קַדְרוּת
פִּהַקְתִּי שֶׁמֶשׁ
חָלַמְתִּי עֵרוּת
בְּעִלָּפוֹן

מַאֲכֶלֶת בָּרָק
וְנֶתַח עָנָן
אָרְבוּ בִּמְעִי רוֹשׁ,
רָצִיתִי לָקוּם
אַךְ עוֹדֶנִּי יוֹשֶׁבֶת
בְּמִגְלֶשֶׁת הַמַּבּוּל
– לִגְלֹשׁ.

ניקוד: חני צפריר

השיר "בלבול" בקריאה ראשונית מבטא את הסתירות ואת חוסר שליטתה של הכותבת בחייה, השימוש באוקסימורונים מבטא ומדגיש זאת לאורך כל השיר: "חלמתי ערות בעלפון". אך בקריאה מעמיקה, ניתן להבין ,שהכותבת רוצה לבלבל אותנו, בחוסר שליטתה על פעולותיה, כאשר ,למעשה ,היא בעלת שליטה ואינה רפוסה כמו שזה הובן "רציתי לקום בחרתי לשבת."

יִלְלַת הַתַּנִּים / לאה פילובסקי

יִלְלַת הַתַּנִּים / לאה פילובסקי

תַּנֵּי הָעוֹלָם מְיַלְּלִים כְּדַרְכָּם שֶׁל תַּנִּים, אֲבָל
הַתַּנִּים שֶׁל חֵיפָה מְיַלְּלִים
כְּדֵי שֶׁנִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם.
הֵם כָּאֵלֶּה בִּגְלַל הָעִיר הַזֹּאת הַיְרֻקָּה הָאֲדֻמָּה
שֶׁאֵם מְמַצְמְצִים פַּעֲמַיִם הִיא רְגִילָה לְגַמְרֵי
וְאִם מְמַצְמְצִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִיא יָפָה מְאֹד וּמְיֻחֶדֶת כָּל כָּךְ.
אִם לֹא נִכְתֹּב עֲלֵיהֶם לֹא יַפְסִיקוּ הַתַּנִּים שֶׁל חֵיפָה לְיַלֵּל.
גַּם אִם נִכְתֹּב עֲלֵיהֶם יַמְשִׁיכוּ לְיַלֵּל, אֲבָל אִם לֹא נִכְתֹּב עֲלֵיהֶם
יֵצְאוּ מִדַּעְתָּם, וְיִגְלְשׁוּ בְּמוֹרְדוֹת הַכַּרְמֶל לָעִיר הַתַּחְתִּית לִשְׁחִיָּה לֵילִית
אוֹ לְבִלּוּי בַּנָּמֵל, אוֹ שֶׁיֵּצְאוּ בַּיּוֹם לְהַפְגָּנָה נֶגֶד כָּל עַוְלוֹת הָעוֹלָם אֲבָל יְאַבְּדוּ אֶת דַּרְכָּם
וְלֹא יַצְלִיחוּ לְהַפְגִּין אֲפִלּוּ נֶגֶד עַוְלוֹת הַתַּחְבּוּרָה הַצִּבּוּרִית, וְלֹא יִסְתַּדְּרוּ עִם הַמֶּטְרוֹנִית,
וִימַלְמְלוּ ""יוֹדְפַת, מַסַּדָה, בֵּיתָר"" וְיִסְּעוּ לְהָדָר בַּכַּרְמִלִּית יַחַד עִם כָּל הַתַּיָּרִים וְעִם כָּל
הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים הַמְיַלְּלִים גַּם הֵם כְּדֵי שֶׁנִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם.

ניקוד: יאיר בן חור

ניתן לקרוא את שירהּ של לאה פילובסקי כשיר של מחאה חברתית. בכל העולם יש עוולות חברתיות ובכל העולם "תנים מייללים" ומתלוננים עליהן (כי זו דרכם של תנים), ושום דבר לא קורה. רק "התנים המייללים" של חיפה זוכים להתייחסות. אלא שגם התייחסות זו אינה מספיקה והם אינם משיגים דבר.

השיר יללת התנים יוצא נגד כל אותם המוחים נגד עוולות חברתיות שמצד אחד מוחים ו"מייללים", כלשון השיר ומצד אחר חיים את חייהם ויוצאים לבילוי בנמל כאילו הכול בסדר ואין עוולות. מסקנת השיר: אם אתם מוחים תמחו עד הסוף, עד שתתקנו את מה שלמענו יצאתם למחות. ואולי מסקנת השיר היא ש"יללות" כמחאה חברתית מבקשות רק תשומת לב, שיכתבו עליהן, אבל הן לא באמת מתכוונות לשנות משהו.

בְּעַיִן רְפוּיַת עַפְעַפַּיִם / דן אלבו

בְּעַיִן רְפוּיַת עַפְעַפַּיִם / דן אלבו

בְּעַיִן רְפוּיַת עַפְעַפַּיִם וּמִצְמוּצִים עֲוִיתִיִּים
אֲנִי צוֹעֵד צַעַד שְׁנַיִם
לִפְנֵי הַמִּלִּים
כְּדֵי לְהַסְפִּיק לִבְרֹחַ מֵהֶן בְּבִטְחָה בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ

ניקוד: חני צפריר

שירו של אלבו, שניתן לקרוא גם כשיר ארס פואטי, חושף פחד מפני המילים. משום כך נוקט המשורר באמצעי זהירות שיסייעו לו להימלט מבעוד מועד, כמגננה מפני השפעתן ההרסנית של המילים. השיר הקצרצר והמרוכז הזה עוסק באמת הגלומה בכל יצירת אמנות ראויה, אמת שלעתים היוצר/ת נחשף/ת אליה בראשונה בעיצומו של תהליך היצירה.