ארכיון חודשי: אוגוסט 2016

הערב / מירי גלעד

הערב / מירי גלעד

הָעֶרֶב יִשָּׁפֵךְ כְּכוֹס מַשְׁקֶה אֶל גְּרוֹנוֹת הַבְּרוֹשִׁים
וְהַבַּיִת יַגִּישׁ פְּרוּסוֹת אוֹר מֵרִבּוּעֵי חַלּוֹנוֹתָיו.
הַמְאֻשָּׁרִים יַרְפּוּ מִמַּלְכּוֹדוֹת
מֵאֲחִיזָה בִּכְלוּבֵי חֲפָצִים וּמָסַכִּים.
 
מַצְנְחֵי צְלָלִים יִמְחֲקוּ פֵּרוֹת שְׁחֹרִים בְּקַעֲרַת הַפְּחָדִים
יַשְׁתִּיקוּ נְבִיחַת כְּלָבִים וַחֲרִיקוֹת מְכוֹנָה.
לֹא נֵדַע הֵיכָן הַצִּפֳּרִים, הַתַּמְרוּרִים, הַמִּקְלָטִים,
 
נִהְיֶה הֵיכָן שֶׁאָנוּ הוֹוִים
נִמְזֹג מַבָּטִים מִגְּבִיעֵי הָרֶגַע.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר מבקש לסלק את כל אבני הנגף ולחיות את הרגע. לחיות ללא הפרעות חיצוניות ורעשים מטרידים, ונראה שעולה פה האמירה כי היכולת להרפות מהכול נדירה היא.

* / עמית מאוטנר

* / עמית מאוטנר

לזכר שירה בנקי ז"ל

בִּתִּי סְתוּרָה עַל הַמִּטָּה בְּלֹא נִיעָה, כְּפוּתָה
בִּסְבַךְ שְׂמִיכָה, יָדֶיהָ מוּרָמוֹת כְּנִיעָה.
לְרֶגַע נִדְמְתָה מֵתָה.
 
הַנַּעֲרָה שׁוֹכֶבֶת עַל הַמִּדְרָכָה כְּמַמְתִּינָה
בְּאִפּוּקָהּ הַבַּיְשָׁנִי, רַגְלֶיהָ מְנַשְּׁבוֹת 'הִנְנִי כָּאן'.
בְּכָל הָרְגָעִים חָיְתָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירו של עמית מאוטנר מציג שתי תמונות של שירה בנקי ז"ל: בתמונה הראשונה היא חיה ונושמת אך נראית מתה, ואילו בתמונה השנייה רגליה מנשבות והיא מלאה חיים אף שהיא שוכבת מתה על המדרכה. ניגוד מרתק המסעיר את הנפש.

הצל והזמן, פתיחה / גלית סליקטר

הצל והזמן, פתיחה / גלית סליקטר

איילות, נאפולי 2016
איילות, נאפולי 2016
צילום:גלית סליקטר

אִמָּא נִקְרְעָה מֵהַצֵּל שֶׁלָּהּ.
גַּם הַצֵּל שֶׁלָּהּ נִקְרַע מִמֶּנָּה.
 
אִמָּא וְהַצֵּל הֵבִינוּ זֶה אֶת זֶה.
כְּשֶׁאִמָּא הִתְחַבְּאָה, הוּא לֹא הִסְגִּיר
הֵיכָן הִיא בּוֹכָה.
אִמָּא, בִּתְמוּרָה, לֹא כָּפְתָה עַל הַצֵּל
לִהְיוֹת הַצֵּל שֶׁלָּהּ.
הוּא הָיָה הַצֵּל שֶׁל אַף אֶחָד,
הוּא צָר צוּרוֹת מֵעַצְמוֹ, הִתְפַּשֵּׁט
אוֹ כָּבָה
לִבּוֹ כּוֹכָב.
 
יוֹם אֶחָד אִמָּא נִשְׁאֲרָה לְבַד,
אָז הִיא בָּצְעָה מִשְּׁאֵרִיּוֹת הָאַהֲבָה
אַרְבָּעָה יְלָדִים.
 
כָּזֹאת אִמָּא מוּזָרָה בְּלִי צֵל!
אִמָּא שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת מִנַּיִן נוֹפֵל הָאוֹר,
אִמָּא שֶׁלֹּא יוֹדַעַת לְהַצְמִיד יָדַיִם
בְּצִדֵּי הַגּוּף,
לְהַעֲמִיד פְּנֵי שְׁעוֹן שֶׁמֶשׁ.
 
אִמָּא בְּלִי זְמַן.
אִמָּא שֶׁמִּתְבַּזְבֶּזֶת בְּלִי צֵל
אִמָּא שֶׁלֹּא יוֹדַעַת לַחֲזֹר
עַל שְׁמוֹתֵינוּ:
צֵל אֶחָד
צֵל שֵׁנִי
צֵל שְׁלִישִׁי
צֵל רְבִיעִי
 
הוֹ, צְלָלִים מְתוּקִים שֶׁלִּי,
לְכוּ לִישֹׁן –
 
אֲבָל אִמָּא, הוּא בֶּאֱמֶת יַגִּיעַ, הַמָּחָר?
הַמָּחָר יַגִּיעַ. גַּם אִם לֹא יִרְצֶה, יַגִּיעַ.
וְאַתְּ, אִמָּא, תָּבוֹאִי?
אֲנִי? הַמָּחָר וְגַם הַמָּחֳרָתַיִם בִּרְשׁוּתִי!
אָז לָמָּה אַתְּ לֹא בַּזְּמַן, אִמָּא?
אֲנִי בַּזְּמַן מָתַי שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לִי.
וְלָמָּה הַצֵּל שֶׁלָּנוּ כָּל כָּךְ גָּדוֹל
כְּשֶׁאַתְּ נֶעֱלֶמֶת?
אִם לֹא תֵּלְכוּ לִישֹׁן, הַצֵּל שֶׁלִּי
יִטְרֹף אֶתְכֶם!
אִמָּא!
הַס…
הַקְשִׁיבוּ לַצְּלָלִים…
אֵיךְ הֵם לוֹחֲשִׁים כְּשֶׁהֵם
מְחַפְּשִׂים בְּנֵי אָדָם…
אֵיךְ הֵם מְחַפְּשִׂים אוֹתָם
כְּדֵי לֶאֱהֹב.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירה של גלית סליקטר עוסק בחסר: לא רק לאימא המוזרה חסר צל, גם לילדים חסרות תשובות והם משוטטים בעולם חסרי מנוחה ומחפשים אהבה שלמה (שעה שהאם מסוגלת להעניק רק "שאריות").

* / גילית חומסקי

* / גילית חומסקי

מִי הָאֵם הָאֲמִתִּית
שֶׁל הֶחָתוּל הַזֶּה?
 
זוֹ שֶׁעָשְׂתָה לוֹ כֻּתֹּנֶת פַּסִּים
וְהִפְקִירָה
בַּבּוֹר הָרֵיק אֵין בּוֹ מַיִם
בְּעוֹד אֶחָיו מְלַקְּקִים חָלָב מִשִּׂפְתֵיהֶם
טָרוֹף טֹרַף
 
אוֹ זוֹ שֶׁהִצְמִידָה אֶת הַגּוּף הָרוֹעֵד
אֶל הֹלֶם הַלֵּב,
חִטְּאָה אֶת פְּצָעָיו בְּצֶמֶר גֶּפֶן
הֶאֱכִילָה חָלָב וּדְבַשׁ,
שֶׁפָּקְחָה אֶת עֵינָיו
 
זוֹ שֶׁבָּרְאָה אוֹתוֹ
בְּצַלְמָהּ וּבִדְמוּתָהּ
אוֹ אֵם הָרַחֲמִים
 
שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר
נֶעֱקַר לִבָּהּ.
 
אֵיךְ זֶה,
תַּגִּיד שְׁלֹמֹה,
 
אֶלֶף נָשִׂים הָיוּ לְךָ
וְאַתָּה לֹא יוֹדֵעַ?

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר מעלה דימויים שונים של אימהות ודרכם שאלות וכאבים הכרוכים באימהות. האזכורים לסיפורי המקרא – יוסף מחד ושלמה מאידך, מבהירים שהאימהות ה'חתולית' היא גם מטאפורית.

אם הייתי בוחרת / שיר חייק

אם הייתי בוחרת / שיר חייק

הָיִיתִי עַכְשָׁו מִמְּגַלֵּי הַגֵּנוֹם הָאֱנוֹשִׁי.
הָיִיתִי בְּאַפְרִיקָה חוֹקֶרֶת קוֹפִים.
פְּסַנְתְּרָנִית אוֹ כַּנָּרִית מֻכְשֶׁרֶת וִידוּעָה,
צִיּוּרַי הָיוּ תְּלוּיִים בְּגָלֶרְיוֹת בְּרַחֲבֵי עוֹלָם
וּבְהֵיכָלִים שֶׁל מַדָּע
בְּטֵלֶסְקוֹפּ מַחֲזִיר־אוֹר מֵהַטּוֹבִים שֶׁיֶּשְׁנָם
הָיִיתִי מְחַשֶּׁבֶת כּוֹכָבִים וְאֶת הַשְׁלָכוֹתֵיהֶם עַל הָאָדָם.
הָיִיתִי מֻמְחִית מַבְרִיקָה וּמְקוֹרִית לַהִיסְטוֹרְיָה הַפְלֶמִית.
מְחַנֶּכֶת אֲהוּבָה. מַצִּילַת נְפָשׁוֹת
שַׂחְקָנִית קוֹלְנוֹעַ. אוֹ קַלָּטוֹת.
הָיִיתִי כּוֹתֶבֶת מַגְדִּיר צְמָחִים אוֹ צִפֳּרִים.
בּוֹחֶרֶת אֶחָד, מְוַתֶּרֶת עַל הָאֲחֵרִים.
 
לֹא וִתַּרְתִּי עַל דָּבָר מֵהָרְשִׁימָה
ולָכֵן הִגַּעְתִּי עַד הֵנָּה.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירהּ של שיר חייק מתאר מה היה קורה אילו בחרה הדוברת באחד מהדברים המפורטים בשיר. בסופו של דבר, הדוברת לא בחרה בדבר, והגיעה לאן שהגיעה. שיר המדבר על אפשרויות החיים ועל הדרך לחיות אותם.

חמנית / גיא פרל

חמנית / גיא פרל

מֵעוֹלָם לֹא צִיַּרְתָּ חַמָּנִיּוֹת. צִיַּרְתָּ אֵשׁ
דּוֹעֶכֶת, מִתְכַּנֶּסֶת אֶל מֶרְכָּז. רוּחַ חַמָּה
עוֹמֶדֶת. רָאִיתָ אֶת הָאֲדָמָה נוֹשֶׁמֶת חַיִּים זוֹלְגִים
מִגִּדְמֵי עֵצִים. סִפַּרְתָּ לָנוּ עַל אֱלֹהִים
שֶׁל נַעֲלַי אִכָּרָה וְתַפּוּחֵי אֲדָמָה, עַל אוֹר
בּוֹקֵעַ מִתּוֹךְ כִּסֵּא, שֻׁלְחָן, מִטָּה, וְלֹא הֶאֱמַנּוּ.
פָּנִים שֶׁצִּיַּרְתָּ עוֹדָן מִתְרַחֲקוֹת אֶל תּוֹךְ הַבַּד
כְּמוֹ מַעְבּוֹרוֹת הַמּוֹתִירוֹת שֹׁבֶל עֵינַיִם
עֶשֶׂר שָׁנִים נִסִּיתָ לְסַפֵּר וְאָז הֵנַחְתָּ מִכְחוֹלְךָ נָטַלְתָּ אֶקְדָּח
וְעָקַרְתָּ מִבֵּית הֶחָזֶה אֶת הַמְּעַט שֶׁנּוֹתָר.
הָלַכְתָּ אֶל פְּעִימַת הַכּוֹכָבִים שבְּזִירְמי הַשָּׁמַיִם
שֶׁלְּךָ. אֶל אֵימַת הַשֶּׁמֶשׁ.

"חמנית" איננו רק שיר מחווה לצייר ש"לא צייר חמניות", אלא גם קריאה מלאת תשוקה פנימית בציורים ובביוגרפיה שלו.

פילים / שלומית הרטמייר

פילים / שלומית הרטמייר

הַפִּילִים הָאֲפֹרִים צָוְחוּ
כַּאֲשֶׁר מְאַלֵּף הַפִּילִים הֵנִיף עַל גַבָּם שׁוֹט מְשֻׁנָּן,
וְשָׁבַר אֶת רוּחָם.
אַחַר כָּךְ הֵם כְּבָר לֹא צָעֲקוּ
אֶלָּא טוֹפְפוּ עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם אֲדֻמּוֹת מִבּוּשָׁה,
טַף טַף טַף,
כְּמוֹ יְלָדִים טוֹבִים בִּפְנִימִיָּה אַנְגְּלִית מְצֻיֶּנֶת
בַּדֶּרֶךְ לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר,
עֵינֵיהֶם עֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה וְגֵוָם כָּפוּף.
רַק הַזְּנָבוֹת הִמְשִׁיכוּ לְהִתְנַפְנֵף בִּפְרָאוּת,
וְהַחֲדָקִים הוּנְפוּ בְּכֹחַ מַעְלָה,
מְחַכִּים לָרֶגַע שֶׁבּוֹ
מְאַלֵּף הַפִּילִים יָסֵב אֶת גַבּוֹ.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר 'פילים' מתאר סיטואציה של אילוף פילים בקרקס. המאלף מצליף בהם בשוט משונן לשבור את רוחם, אך הם, לעומת זאת, מחכים לנקמה ברגע המתאים.

דו־ערכית / רחל בכר

דו־ערכית / רחל בכר

אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ, מִטָּתִי.
אֶת שְׁדֵי הַפְּלוּמָה
הַמְלֵאִים
הָעוֹטְפִים אוֹתִי בְּנֶחָמָה.
אֶת בְּצִיר הַחֲלוֹמוֹת
שֶׁהִבְשִׁילוּ
בִּכְרָמַיִךְ.
 
שׂוֹנֵאת אוֹתָךְ, מִטָּתִי
אַתְּ הַמָּצוֹר
הַמְכַתֵּר וּמַרְעִיב
מַכְנִיעַ בִּשְׂמִיכָה.
וְהֵדִי שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא עַצְמוֹ
מִתְחַפֵּשׂ לַחֲלוֹם בַּלָּהוֹת.
 
אוֹהֶבֶת, שׂוֹנֵאת
שׂוֹנֵאת, אוֹהֶבֶת,
אוֹתָךְ
הָעוֹשָׂה חֶסֶד,
הַמְכַזֶּבֶת
וּצְרוּרָה
אֵלַי בַּעֲבוֹתוֹת.

ניקוד: יאיר בן־חור

המיטה כמשקפת את מצבה הנפשי של הדוברת הנמשכת אליה ונרתעת ממנה בו־בזמן.

בּוֹרוֹת / טל ניצן

TalNitsan-Borot

התמונה ('עזה, בית חנון, 2015') מתוך התערוכה "Gaza – Eau miracle" ('עזה – מי נס') של הצלם Massimo Berruti.

בּוֹרוֹת / טל ניצן

יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַמַּיִם
יָדֵינוּ לֹא פּוֹצְצוּ אֶת הַבְּרֵכוֹת
יָדֵינוּ לֹא נִקְּבוּ אֶת הַצִּנּוֹרוֹת
לֹא נִתְּצוּ אֶת הַמַּאֲגָרִים
אֶת מִתְקְנֵי הַטִּהוּר לֹא
רוֹקְנוּ אֶת הַבּוֹרוֹת
 
וּלְמַרְאֵה הַיַּלְדָּה
הַיּוֹרֶדֶת בְּמַדְרֵגוֹת הָרְפָאִים
הַיְתוֹמוֹת מִבַּיִת
שֶׁלֹּא אֲנַחְנוּ הֶחְרַבְנוּ
אוֹחֶזֶת אָח קָטָן בְּיָד אַחַת
מְכַל פְּלַסְטִיק רֵיק בָּאַחֶרֶת
לְמַלְּאוֹ בִּנְקֻדַּת הַחֲלֻקָּה
4$ לְקוּבּ
 
גְּרוֹנֵנוּ לֹא נִחָר
בְּצָמָא בּוֹעֵר מִכָּל צָמָא.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר מהדהד את הפסוק "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת-הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (דברים כ"א, ז') כדי לחשוף את אחד המשברים ההומניטרים החריפים שהתחוללו בעקבות המבצע 'צוק איתן', משבר שכמעט לא עוסקים בו בארץ: ההפצצות המאסיביות של ישראל פגעו אנושות במאגרי המים בעזה, שסובלת מאז ממחסור חמור במים.