ארכיון חודשי: נובמבר 2016

קצרים שלושה / זיוה גל

קצרים שלושה / זיוה גל

1.
 
הַנֶּפֶשׁ מְסָרֶבֶת לְהַכִּיר בְּכָל מְרִידָה
שֶׁל הַגּוּף.
 
וְאִם אֲנִי בְּנוּיָה מִגּוּף וְנֶפֶשׁ
 
אֲנִי בְּעַד הַנֶּפֶשׁ בָּעִנְיָן הַזֶּה.
 
 
2.
 
וְאָז הַגּוּף חָרַק, נִתָּן הָיָה לִשְׁמֹעַ אֶת
צְרִידוּת הַמַּשְׁרוֹקִית לָאוֹת, וּקְלִיק
 
הַמַּנְעוּל עַל דֶּלֶת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁמָּא
תִּפְרֹץ. "אַתָּה לֹא תַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁאַתָּה
 
רוֹצֶה" אָמַרְתִּי לוֹ "גַּם אֲנִי גָּרָה פֹּה".
"וְלֹא רַק אֲנִי, וְלָכֵן אַתָּה תִּתְחַשֵּׁב".
 
3.
 
בַּיִת כָּזֶה לֹא צָרִיךְ קִירוֹת
 
הַבַּיִת הַזֶּה לֹא נוֹעָד לְמַשְׁקוֹפִים.
זְגוּגִית שְׁקוּפָה מְעַטֶּרֶת אוֹתוֹ
 
מִכָּל הַצְּדָדִים. זֶה רַק הַצְּרָצַר שֶׁרָץ
לָאֹרֶךְ, לַגֹּבַהּ לְנַקּוֹת, כְּדֵי שֶׁנִּרְאֶה
 
רָחוֹק. כְּדֵי שֶׁנָּעוּף מִבַּעַד תִּקְרָה
מֵעַל הַקִּרְיָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר העוסק ביחסי הגומלין בין הגוף והנפש. בשיר הדוברת פונה אל הגוף, כמו מנסה לשכנעו להבין את נפשה ולהתחשב בה. בחלק השלישי אפשר לזהות שאיפה להשתחרר מן הגוף הכובל ולהמריא.

צלע / חמוטל ילין

צלע / חמוטל ילין

לִפְעָמִים, כְּשֶׁמְּאֻחָר,
אֲנִי שׁוֹכֶבֶת וּמְדַמְיֶנֶת
אֵיךְ אֲנִי חוֹזֶרֶת לִשְׁכֹּן בְּגוּפְךָ,
עוֹטֶפֶת בִּזְהִירוּת אֶת לִבְּךָ,
מְמַלֵּאת אֶת הַחֹר שֶׁפָּעַרְתִּי
כְּשֶׁמִּהַרְתִּי לְהִבָּרֵא.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר אהבה שהוא געגוע לרחם גברי, להכלה גברית, למצב שיש לו מקור בסיפור הבריאה בבראשית פרק ב. לפי המקרא זהו המצב הקדום והראשוני: אישה עטופה בגבר.

שיר / ריקי כהן

שיר / ריקי כהן

"אחר כך הכול יעבור ותהיה גביש טהור" דליה רביקוביץ

הַדַּף הוּא סִרְפָּד
הָאֶצְבָּעוֹת נִבְעָרוֹת
הֶחָלָל הַפְּנִימִי נִבְזַז
אוֹר וְחַשְׁמַל בַּמְּעָרוֹת.
 
רְאִי,
אִם הַקִּירוֹת מִתְגַּבְּהִים
אֲנִי צוֹלֶלֶת
רְאִי, הַקַּרְקָעִית נִפְעֶרֶת.
דָּגִים נִסְתָּרִים
פּוֹצִים בֶּטֶן מְפֹאֶרֶת
צִפֳּרֵי חֲלוֹם
יָנִיסוּ אֶת עוֹפוֹת הַיּוֹם־יוֹם.
 
הַקְשִׁיבִי,
קוֹלוֹת זָרִים מְמַלְּאִים אֶת הַתֶּדֶר.
שְׁדָרִים נִמְסָרִים אֶל הַחֶדֶר
מִישֶׁהִי מִתְפַּעְנַחַת
מִקָּצֶה אֶל קָצֶה.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירה הארספואטי של ריקי כהן מתייחס לשאלה מה מתרחש בנפש בעת כתיבת שיר? תוך אזכור השיר הידוע של דליה רביקוביץ "אתה בוודאי זוכר". כמו אצל רביקוביץ שכתבה: "מטפחת כחולה הופכת לעומק באר", גם השיר הנוכחי מדבר על צלילה למעמקים כשהקרקעית נפערת. בסופו של התהליך מתגלה אמת שלא הייתה ידועה קודם לכן.

הוויה / סיגל פלד־דריאל

הוויה / סיגל פלד־דריאל

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל כָּךְ שֶׁהַהוֹוֶה
לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מִדַּי אֵינוֹ נָגִישׁ לָנוּ
עַל אַף שֶׁהָרַגְלַיִם לְהוּטוֹת
לְהִסְתַּחְרֵר בִּזְרוֹעוֹתָיו, וְהַלֵּב
הוֹלֵם רַק לִתְפִיפָתוֹ.
לְעִתִּים זְמַנִּים לֹא קְרוּאִים מִתְיַשְּׁבִים
בַּגּוּף, וְעַל מַעֲרֶכֶת הַחִסּוּן הַטִּבְעִית
לְהַרְחִיקָם.
אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בָּעֵצִים הַחֲכָמִים שֶׁעֵינֵיהֶם
רוֹאוֹת פְּנִימָה, וּבַפְּרָחִים הַפּוֹרְחִים בְּלִי לָדַעַת
מָתַי הֵנֵצּוּ וּמָתַי תְּהֵא קְמִילָתָם
וּמַעְתִּיקָה אֶת נְשִׁימָתִי
לְקֶצֶב פְּרִיחָתָם.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר 'הוויה' מדבר על הזמן הבורח, הזמן החמקמק שלא מאפשר ליהנות ממנו ולחיות אותו כאן ועכשיו. חלקו השני של השיר, הפותח מילים "אני מתבוננת בעצים", מפיח אופטימיות ותקווה להבין את הזמן ולחיות אותו כדרך שהטבע חי את הזמן ובקצב שלו.

הודו/פואמה / איריס אליה־כהן

הודו/פואמה / איריס אליה־כהן

אֶפְשָׁר לוֹמַר זֹאת כָּךְ,
הָיָה זֶה מִין צֵרוּף מִקְרִים פִּלְאִי
הַכּוֹכָבִים שֶׁרָחֲשׁוּ סוֹדוֹת
וְנֶעֶתְקוּ
כְּמוֹ נְשִׁימָתֵךְ
הָאֲדָמָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה לְפֶתַע מִתַּחְתַּיִךְ
יַרְכָּתֶיהָ נָדוּ כְּסִפּוּן סִירָה
הָאֶבֶן שֶׁחִכְּתָה לָךְ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם
שֶׁבּוֹ הִנַּחְתְּ אוֹתָהּ, לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים
יַלְדָּה שֶׁשָּׁרָה לַצְּדָפִים, מַתְרָה בַּיָּם לְבַל
יַרְטִיב אוֹתָהּ, בְּלִי קוֹל וּבְלִי מִלִּים
בְּקֶצֶב דַּק, פְּנִימִי, עַתִּיק, כְּמוֹ אִמֵּךְ
וּבֹהַק זִכָּרוֹן, הֵן מִישֶׁהוּ
כָּתַב אֶת שְׁמֵךְ עַל כְּחֹל הַקַּרְקָעִית הַזֹּאת
וְגֹבַהּ הָעֵצִים, בְּאֵשׁ וּבְיַסְמִין וּבְעִטּוּר מִצְחֵךְ.
 
וְאַתְּ קָרָאת וּבָאת אֵלֶיהָ
וּכְאִלּו לֹא נִגְרַע דָּבָר וְלֹא נִפְגַּם מִזְּמַן
נוֹתַר הַכֹּל צָלוּל.

ניקוד: יאיר בן־חור

"הודו" מתארת חוויה מיסטית יפהפייה של קרבה ל'עצמי' ושל אחדות. הלשון הציורית מביעה אחדות דרך קרבה בין הכוכבים לנשימה, בין האדמה לסירה. דימוי המים, התנועה והצלילים בשיר מערסלים את הקוראת בתמונות מענגות.

* / ענבל אשל־כהנסקי

* / ענבל אשל־כהנסקי

קֶרֶן אוֹר שַׁבְרִירִית חָלְפָה דֶּרֶךְ שִׁכְבוֹת עֲנָנִים בְּעֵינַי,
זוֹ הָיְתָה דֶּרֶךְ הַלְּבָנָה אֵלַי, לֹא עָמַדְתִּי בְּפִתּוּיָהּ –
יָצָאתִי בְּשַׁאֲגוֹת אוֹר.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירה של ענבל מזכיר את הביטוי "מוכת ירח" או את ההפרעה "מחלת ירח" שבה האדם מתהלך סהרורי מתוך שינה ועושה פעולות באופן אוטומטי ולא מודע. בשיר עצמו אורו של הירח חודר שכבות, והדוברת מאבדת שליטה ופורצת ב"שאגות אור" – צירוף אוקסימורוני המבטא היטב את האקסטזה.

למי לא צלצלו הפעמונים / קובי נסים

למי לא צלצלו הפעמונים / קובי נסים

  "עִיר.
     עִיר.
       אֵיךְ סוֹפְדִים לָהּ לְעִיר
          שֶׁיּוֹשְׁבֶיהָ מֵתִים וּמֵתֵיהָ חַיִּים
            בַּלֵּב:"

חַלַבּ שֶׁבָּתֶּיהָ נִכְתָּשִׁים
חַלַבּ שֶׁלֹּא נוֹתָר בָּהּ דִּיר
אֶחָד לִרְפוּאָה, הָעִיר
שֶׁחִסְּלוּ בָּהּ אֶת הַצֹּאן
שֶׁהָיָה נָגוּעַ בְּבוּז לַשִּׁלְטוֹן.
 
חַלַבּ, אֻרְוָה מְפֻיַּחַת
בַּסִּמְטָה הָאַחֲרוֹנָה יַלְדֹּנֶת קְשִׁישָׁה נֶאֱנַחַת
וּמִמֶּשִׁי הַמִּטְפַּחַת קוֹרֵץ לָהּ זְהַב טַבַּעַת, רַק זֹאת
חִלֵּץ בַּעֲבוּרָהּ אָחִיהָ תַּחַת תֹּפֶת
הָאֵשׁ מֵאֶצְבַּע אִמָּם.
 
מִדָּרוֹם לִגְבוּל הַמְּדִינָה הַנִּשְׁחֶטֶת – רוּחַ סְדוֹם
מְסַמֵּא עַם שָׁלֵם, גַּם בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים רַק חוֹל
וָחוֹל בְּעֵינֵי בָּנָיו,
אַךְ פַּיְטָן אֶחָד בָּהּ קוֹנֵן:

"לֹא רָאִיתָ עִיר מֻטֶּלֶת עַל גַּב

כְּסוּס בְּדָמוֹ, מְטָרֵף בִּטְלָפָיו

וְלֹא קָם."

 
גּוֹחֵן אוֹתוֹ הָאָח, בֶּן פָּלִיט בְּגֵיא הַחֻרְבָּן
וְהַקֶּטֶל עַל כָּתֵף קָרָה וּמְטַלְטֵל,
– אִ'בַּנַא,
וּמַה יִּהְיֶה עַל אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה?

ניקוד: יאיר בן־חור

*   שני הציטוטים במוטו ובגוף השיר לקוחים משיר 17 ל"אֲחוֹתִי קְטַנָּה", פואמה מאת
     אבא קובנר (ספריית פועלים, 1967).
** "אִ'בַּנַא": אבינו בשפה הערבית.
 
שירו הקשה והנוקב של קובי נסים נותן לנו הצצה לתופת שמתחולל בסוריה. בשיר מועברות תמונות קשות מחיי היום־יום בצל האסון.

אל חוף הים / אשר גל

אל חוף הים / אשר גל

הָיִיתִי נִמְלָט
בְּשַׁבָּת
בָּעִיר הַמְסֻגֶּרֶת.
רַגְלַי נִשְׁטָפוֹת אֲדָווֹת
דָּגִים חֲמַקְמַקִּים
אַצּוֹת.
כּוֹרֵעַ בַּחוֹל
עַל בִּרְכַּי
מִתְפַּלֵּל
לַתְּכֵלֶת.
אוֹחֵז מַיִם
עֶלְיוֹנִים בֵּין אֶצְבְּעוֹתַי
אוֹצֵר
קֶצֶף גַּל
שׁוֹמֵעַ בְּכַפּוֹת יָדַי
הֶמְיַת אֵל.

ניקוד: יאיר בן־חור

זיכרון ההליכה לים בשבת הופך אצל אשר גל לזיכרון חוויה של קרבה לאל ולפלא הבריאה. בין השורות נרמז מתח בין שמירה הלכתית וחונקת ("בשבת המסוגרת") לבין המגע האותנטי והבלתי אמצעי עם האלוהות כפי שהוא מתגלה בטבע שבשולי העיר.

משורר מפורסם / אבינֹעם מן

משורר מפורסם / אבינֹעם מן

לפי יהודה עמיחי: ראש עיר.

עָצוּב הוּא לִהְיוֹת
מְשׁוֹרֵר מְפֻרְסָם,
נוֹרָא הוּא.
אֵיךְ יִשָּׂא אָדָם תֹּאַר כָּזֶה?
מַה יַּעֲשֶׂה בּוֹ?
יִכְתֹּב וְיִכְתֹּב וְיִכְתֹּב.
 
וּבַלַּילָה יָבוֹאוּ הָחֲלוֹמוֹת וְיִקְרְבוּ
אֶל הַשִּׁירִים,
כְּמוֹ צִפֳּרִים הַבָּאוֹת לְקוֹנֵן עַל הַקָּנָרִים,
שֶׁנַּעֲשׂוּ לְעַבְדֵי בְּנֵי הָאָדָם.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר עוסק במתח שבין החופש (היצירה) לבין השעבוד (קהל הקוראים). איזה מחיר הפרסום גובה? האם משורר אמתי יתאמץ להפיק שירים כדי למצוא חן בעיני הקהל ולבדרו?