ארכיון חודשי: יוני 2017

בְּצֵל הַתְּאֵנָה / אשר גל

בְּצֵל הַתְּאֵנָה / אשר גל

יוֹשֵׁב אָדָם
כְּמִדֵּי בֹּקֶר בְּבָקְרוֹ.
בּוֹצֵעַ פִּרְיוֹ
מוֹדֶה עַל הַשֶּׁפַע .
הַשָּׁמַיִם מַקְדִּירִים
וְהוּא מְצַחְקֵק עִם רַעְיָתוֹ.
קוֹל שִׁקְשׁוּק נֶשֶׁק
הוֹלֵךְ וְנֶאֱסַף בַּגְּבָעוֹת סָבִיב
אַךְ הוּא אֵינוֹ מַטֶּה אָזְנוֹ.
הוּא דּוֹאֵג לִמְזוֹנוֹ
לִשְׁלוֹם יְלָדָיו
מַתָּנוֹת לִנְכָדָיו
אֵינוֹ מַבִּיט לְהֵיכָן
שֶׁמַּזְרִיחָה הַשֶּׁמֶשׁ.
בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָאֵל שָׁר עִם הַיְקוּם
יוֹרִים צַלָּפִים בְּאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר.
צוֹלִים בְּשָׂרָהּ עַל גֶּחָלִים
מְכִינִים סֻלָּמוֹת.
מַמְתִּינִים
לְהִתְנַפֵּל עַל הַחוֹמוֹת.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר בריחה מהמציאות: מסביב מתכוננים למלחמה, מכינים כלי נשק ויורים – והאדם יושב בצל תאנתו, מנסה לחיות את שגרת חייו בהתעלמות מהקולות סביב.

בחולות הנודדים של מחשבתך / עודד פלד

בחולות הנודדים של מחשבתך / עודד פלד

לאורה

בַּחוֹלוֹת הַנּוֹדְדִים
שֶׁל מַחֲשַׁבְתֵּךְ
אַתְּ נִשֵּׂאת
אִי בַּזֶּרֶם
הַזּוֹכֵר:
 
אָבִיב לְאָבִיב
יִשַּׁק אֹמֶר
וְחֹרֶף לְחֹרֶף
דְּבַר סֵתֶר
יִלְאַט.
 
בַּחוֹלוֹת הַנּוֹדְדִים
שֶׁל מַחֲשַבְתֵּךְ
קַיִץ וּסְתָו
בִּמְשׁוּבַת סְחַרְחֵרָה
וְשֶׁמֶשׁ מִגִּבְעוֹן
וְיָרֵחַ אַיָּלוֹן
בִּפְלִיאַת תּוֹדַעְתֵּךְ
חוֹפְזִים
לִטְבֹּל.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר אהבה נפלא הרומז להמינגווי ולמקרא

שלושה שירים / יובל גלעד

*
 
כָּל עֵץ
הוּא מִנְזָר
וּבֵית כְּנֶסֶת
בַּעֲבוּר אָדָם
בָּז לְכָל דָּת
זָר לְבוֹרְאוֹ
אֲבָל אוֹהֵב
קִיּוּם גָּבוֹהַּ
נוֹטֵף עֲנָפִים
 
*
 
זַעַם הָאֵל
נוֹלָד מֵחָדָשׁ
בְּנִשְׁמַת אָדָם
לֹא יָכוֹל
לְהָכִיל אֵינְסוֹף
כְּרִיס קוֹרְנֵל
בְּרֶגַע בּוֹדֵד
הִשְׁלַכְתָּ חַיֶּיךָ
בַּחֲדַר מָלוֹן
זָר כְּגוּף
בְּלִי נְשָׁמָה
 
*
 
בְּגַן עָזוּב
שֶׁל בַּיִת יָשָׁן
קוֹצִים וְשִׂיחִים
פּוֹרְצִים פֶּרֶא
מִתְנַחֲלִים סְבִיב
שְׁבִיל אֶבֶן
מוֹבִיל לְמִדְרָכָה
עָלֶיהָ כָּתוּב
כָּאן גָּר פַּעַם
יִצְחָק רַבִּין

ניקוד: יאיר בן־חור

שלושה שירים העוסקים בקיום עזוב, ותחושת אבלות הנובעת מכך. שני הראשונים עוסקים באל, ואילו בשיר השלישי מצויר מעין גן עדן מוזנח, לאחר הירצחו של יצחק רבין הי"ד.

חברתי הפסיכיאטרית / רות גלעד

חברתי הפסיכיאטרית / רות גלעד
 
אַתְּ מְסַפֶּרֶת לִי מַה זֶּה שׁוֹק חַשְׁמַלִּי.
אֲנִי מוֹזֶגֶת קָפֶה.
יֵשׁ לָךְ קוֹל רַךְ.
אַתְּ מַסְבִּירָה כְּמוֹ שֶׁמַּסְבִּירִים לִילָדִים.
אֲנִי מוֹזֶגֶת עוֹד קָפֶה
וְשׁוֹאֶלֶת אֶת שְׁאֵלוֹתַי בִּזְהִירוּת
שֶׁשּׁוּם צְעָקָה לֹא תִּתְגַּלְגֵּל פִּתְאֹם
מֵאַחַת הַפִּנּוֹת.
אַתְּ לוֹעֶסֶת אֶת הָעוּגִיּוֹת וּמַמְשִׁיכָה:
שׁוֹק חַשְׁמַלִּי. בַּהַרְבֵּה מַקְרִים זֶה עוֹזֵר.
נֶגֶד דֶּפְּרֶסְיָה, לְמָשָׁל.
אֲנִי מַקְשִׁיבָה וּמְחַיֶּכֶת,
מְבִיאָה עוֹד עוּגִיּוֹת.
אַתְּ לֹא שָׂמָה לֵב שֶׁאֲנִי מְחַיֶּכֶת יוֹתֵר מִדַּי.
בְּעִקָּר כְּשֶׁאָמַרְתְּ:
נֶגֶד דֶּפְּרֶסְיָה, לְמָשָׁל.

ניקוד: יאיר בן־חור

המשוררת סילביה פלאת' תיארה בהרחבה ברומן האוטוביוגרפי שכתבה, "פעמון הזכוכית", טיפולים בנזעי חשמל. טיפולי ECT מתבצעים כיום בהרדמה כללית והם טראומטיים פחות מאלה שבוצעו בפלאת' בשלהי שנות החמישים של המאה שעברה. עד כאן שישים שניות על; וכעת לליריקה. הדוברת בשיר מאלצת את עצמה לחייך, חיוך נעווה או מלאכותי, בשעה שידידתה הפסיכיאטרית מספרת ש"לעתים זה עוזר, נגד דפרסיה, למשל".
עצמתו של השיר טמונה בפער שבין תחושת האימה שחווה הדוברת לנוכח אכילת העוגיות האגבית של ידידתה הרופאה, שמבחינתה מדובר בהליך רפואי בנאלי.

* / תמי קויפמן

* / תמי קויפמן
 
רֹב הַזְּמַן
 
הָיִיתִי
שׁוֹתֶקֶת.
הַפְּתָחִים בְּגוּפִי לֹא נָתְנוּ סִכּוּי לַמִּלִּים
וְלַמְרוֹת שֶׁשְּׂפָתַי נָעוּ מִדֵּי פַּעַם, נִדְמֶה הָיָה שֶׁאֵין לָהֶן מַה
לּוֹמַר.
 
בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט (שֶׁהִרְגִּיעַ אֶת כֻּלָּם) הַסְּבִיבָה שֶׁלִּי נִרְדְּמָה.
 
בִּשְׁאַר הַזְּמַן, כְּשֶׁנָּדַדְתִּי לַמֶּרְחַקִּים וְנָשַׁמְתִּי שָׁמַיִם (הָאֲדָמָה הָיְתָה קְרוֹבָה מִדַּי)
הִסְבַּרְתֶּם לִי אֶת מַה שֶּׁלֹּא אָמַרְתִּי.
 
מֵאָז
שְׁתִיקוֹתַי נָעוֹת בְּתוֹכִי כִּמְטוּטֶלֶת
וּבֵין פְּעִימָה לִפְעִימָה אֶפְשָׁר
לִרְאוֹת אוֹתִי
מַנִּיחָה מִלִּים מְדֻיָּקוֹת שֶׁמְּדַבְּרוֹת בְּעַד
עַצְמָן

ניקוד: יאיר בן־חור

השתיקה הכרחית כדי לומר לבסוף את "המילים המדויקות", לאחר תהליכי חשיבה וחקירה, שהם בבחינת שקט המסתיר חכמה ויצירתיות אין־סופיות.

שאלתי אותך / גלית אבגי־כהן

שאלתי אותך / גלית אבגי־כהן
 
שָׁאַלְתִּי אוֹתְךָ
 
כְּלֵי הַבַּיִת, הֶחָתוּל,
מָה אוֹמְרִים הָרוֹפְאִים.
 
אַתָּה
לָבַשְׁתָּ שְׁתִיקָה.
אֲנִי
פָּשַׁטְתִּי דְּמָעוֹת.
 
עַל הַשֻּׁלְחָן הַקָּטָן
בַּמִּטְבָּח
נוֹתָר נְיָר רָטֹב.
דְּמָעוֹת שְׁקֵטוֹת.
וְקֻפְסָאוֹת רֵיקוֹת שֶׁל קְצִיצוֹת.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר קצר, דו־שיח שקט על בשורת מחלה באמצע החיים, בסוף הארוחה.

כמעשה חסיד / עפרה קליגר

כמעשה חסיד / עפרה קליגר
 
הַיָּמִים מִתְקַצְּרִים
הַלַּיְלָה נוֹפֵל בְּאַחַת
בַּבָּתִּים עוֹלֵה אוֹר לְחוֹרֵר עֲלָטָה
וַאֲנִי דּוֹלֶקֶת בְּעִקְבוֹתֵיהֶם,
וּכְמַעֲשֵׂה הֶחָסִיד מְצָרֶפֶת צְרוּפִים
לְגָרֵשׁ אֶת זְבוּבֵי הַפַּחַד הָרוֹצְעִים אֶת אָזְנַי.
 
עֲמוּסָה שָׁעוֹת מֵתוֹת
שֶׁנִּדְרְסוּ מִתַּחַת גַּלְגַּלֵּי הַמַּחְשָׁבָה
אֲנִי זוֹחֶלֶת מִתַּחַת לְמִנְהֲרוֹת הַזְּמַן,
פּוֹנָה לְאָחוֹר כְּאֵשֶׁת לוֹט
לְנַקּוֹת אֶת אֲרֻבּוֹת חַיַּי.

החומרים הבונים את השיר קשים ואפלים: עלטה, פחד, מנהרות, דריסה, ועם זאת הדוברת התברכה ביכולת "לנקות את ארובות חייה".