ארכיון חודשי: אוגוסט 2017

ברית / אורן עילם

ברית / אורן עילם

וְעַכְשָׁו הַזְּמַן לְאַחֵד אֶת הַמַּמְלָכָה,
מַמְלֶכֶת הַמְּנִיעִים שֶׁלִּי,
כֻּלָּם נוֹהִים אַחַר סוּס אֶחָד
הַיּוֹצֵא לִדְהָרָה אֲרֻכָּה וּנְחוּשָׁה
מִכְּפִי שֶׁהָיְתָה אֵי־פַּעַם,
וַאֲנִי כּוֹרֵת בְּרִית
עִם הַמְּנִיעִים שֶׁלִּי,
הָאַחִים שֶׁלִּי:
נְקָמָה
שִׂנְאָה
יְצִירָתִיּוּת
מִמּוּשׁ עַצְמִי –
מֵהַיּוֹם הֵם כֻּלָּם אֶחָד.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר נפש המבקש לקבל בברכה את כל הצדדים – הטובים, הרעים, האפלים והמוארים – שיש באדם ולהשלים עמם.

שמיים בריאים / רחל אשד

שמיים בריאים / רחל אשד

בְּמַחְלֶקֶת הַנֹּעַר דְּרוֹרָה אֵינֶנָּה
אוֹמְרִים שֶׁהֶחְלִיקָה הַחוּצָה בֵּין שְׁנֵי סוֹרְגִים
אֲנִי מְמִסָּה סוֹרְגִים בִּדְמָעוֹת וְהֵם נוֹתָרִים
עוֹמְדִים בֵּינִי לְבֵין שָׁמַיִם בְּרִיאִים
הַדֶּשֶׁא קָצוּץ וְרָחוּץ בְּדִמְעוֹת הַגַּנָּן הָאִלֵּם
שׁוֹשַׁנִּים אֲדֻמּוֹת מְעַטְּרוֹת כּוֹס מַיִם גְּבוֹהָה
עַל שִׁדָּה לְבָנָה לְיַד מִטָּתִי
אֲנַחְנוּ חָמֵשׁ בַּחֶדֶר, אֶתְמוֹל כָּרְתוּ אֶת רֹאשִׁי.

ניקוד: יאיר בן־חור

תמונה עצובה מאי של אי שפיות

מעברי דירה / רון גרא

מעברי דירה / רון גרא

מִדֵּי שָׁנָה
אֲנִי עוֹבֵר דִּירָה
בָּאִים וְחוֹלְפִים שׂוֹכְרִים
שֶׁבַּעֲלֵי הַבֵּית מַזְמִינִים.
יֵשׁ אוֹהֲבִים
וְשֶׁאֵינָם אוֹהֲבִים
חֶלְקָם נוֹשְׁפִים בְּעָרְפִּי
בְּטִפְטוּף טוֹרְדָנִי.
אֲחֵרִים מַתִּירִים נִדְרֵי שְׁתִיקָתָם
וּמְפַטְפְּטִים אִתִּי.
כְּמוֹ תָּמִיד הֵם בָּאִים לְפַעְנֵחַ
אֶת עַצְמָם
בְּאֶמְצָעוּתִי.
כָּךְ פָּגָה בְּדִידוּתִי
הַמְשֻׁבֶּצֶת תָּדִיר
בַּחַלּוֹנוֹת הַפְּנִימִיִּים שֶׁלִּי.

ניקוד: יאיר בן־חור

מעבר הדירה בשיר עשוי להתפרש מטפורית בתור חיפוש עצמי תמידי של האדם המבקש בכך להפיג את בדידותו ואולי גם את השגרה המשעממת של חייו. יש כאן קשר הדדי: הם מפיגים את בדידותו והוא מסייע להם לפענח את עצמם באותו זמן. דבר מעניין הוא שהדובר בשיר אינו בעל הבית של הדירות שהוא עובר אליהן כל שנה, משמע – מישהו אחר קובע בכל הקשור לדירה שבה הוא חי, מוחשית ומטפורית.

בלות / לאה צבי (דובז'ינסקי)

בלות / לאה צבי (דובז'ינסקי)

בֹּקֶר הִפְצִיעַ,
אַתְּ עֲדַיִן בַּמִּטָּה שְׂרוּעָה
מְרוּחָה כְּמוֹ מַסְטִיק דָּבִיק,
הִרְהוּר עַל
נְעִילַת נַעֲלֵי בַּיִת מְרֻפָּטוֹת עִם חֲצָאֵי לְבָבוֹת גּוֹרֵם לָךְ לְגַחֵךְ
וְשׁוּב אַתְּ הוֹפֶכֶת מִתְהַפֶּכֶת
צוֹלֶלֶת לִתְהוֹמוֹת
לְמַה פִּלַּלְתְּ? לְשֵׁם מַה הִתְפַּלַּלְתְּ?
גּוֹרֶרֶת גּוּפֵךְ הַכָּבֵד
מַכְבִּיד עַל הַלֵּב,
מַמְשִׁיכָה לְהַצְחִין בֵּין סְדִינַיִךְ
לָחוּשׁ סְחִי וּמֵאוּס,
וְאָז נִזְכַּרְתְּ כֵּיצַד הַשָּׂטָן בִּכְבוֹדוֹ נִגְלָה
הִבִּיט, הֵרִיחַ וּבָרַח, צָחַקְתְּ, "אֲפִלּוּ אוֹתוֹ הִצְלַחְתִּי לְהָנִיס".
תַּחַת שְׂמִיכָה מְהוּהָה
מַמְשִׁיכָה לִבְהוֹת בַּתִּקְרָה,
פְּרָחִים בָּאֲגַרְטָל קְמֵלִים, חָדַלְתְּ לִקְנוֹתָם חַיִּים, אָמַרְתְּ "אֵין כְּמוֹ מְזֻיָּפִים"
כָּכָה זֶה בַּחַיִּים.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר נוגה על דעיכה, קמלוּת, הרגשת הריקנות של אישה שהגיעה לגיל הבְּלות.

ריקוד / לאה קליבנוף־רון

ריקוד / לאה קליבנוף־רון

אַל תִּשָּׁעֵן לְאָחוֹר,
לַכִּסְּאוֹת בְּבֵיתִי אֵין מִשְׁעֶנֶת.
 
שֵׁב זָקוּף,
רַגְלֶיךָ צְמוּדוֹת בִּדְרִיכוּת.
אֵינִי רוֹצָה לִפְגֹעַ בְּךָ,
אַךְ אֵינִי יְכוֹלָה לְהַבְטִיחַ לְךָ דָּבָר.
 
גַּם אִם אַתָּה רָעֵב וְצָמֵא,
אַל תְּצַפֶּה.
אֵין כָּאן קָפֶה אוֹ סֻכָּר בָּאָרוֹן
וְאֵין חָלָב בַּמְקָרֵר.
אִם אֶמְצָא בַּמְזָוֶה קֻפְסַת עוּגִיּוֹת
שֶׁנִּשְׁכְּחָה מִכְּבָר,
נוֹתָר בָּהּ רַק פֵּרוּר אַחֲרוֹן.
 
אֵינִי יוֹדַעַת מָתַי תִּשָּׂרֵף הַנּוּרָה שֶׁבַּחֶדֶר,
אֵין כָּאן נוּרוֹת לְהַחְלָפָה
וְלֹא פָּנָסֵי יָד קְטַנִּים.
אֵינִי יוֹדַעַת אִם לֹא תִּקְרֹס הַתִּקְרָה שֶׁמֵּעָלֶיךָ
אוֹ יִצְנְחוּ הַמִּרְצָפוֹת שֶׁאַתָּה דּוֹרֵךְ עֲלֵיהֶן.
אֵינִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁיֵּשׁ כָּאן יְסוֹדוֹת אוֹ תּוֹמְכוֹת,
אֵינִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁיֵּשׁ כָּאן דָּבָר יָצוּק מִמֶּלֶט
אוֹ בֶּטוֹן.
 
גַּם אִם אַתָּה עָיֵף וְרוֹצֶה,
הִזָּהֵר, אַל תַּרְפֶּה
כִּי אִם בְּכָל זֹאת תַּזְמִין אוֹתִי לִרְקֹד,
אוֹלִיךְ אוֹתְךָ אִתִּי עַל גַּבֵּי
רִצְפָּה מִקַּרְטוֹן.
אִם נִפֹּל,
אֶשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא לִשְׁבֹּר אֶת יָדְךָ.
אֲבָל אֵינִי יְכוֹלָה לְהַבְטִיחַ לְךָ דָּבָר;
לֹא אוּכַל לְהַבְטִיחַ לְךָ שֶׁלֹא תִּשְׁבֹּר
אֶת יָדַי.

ניקוד: יאיר בן־חור

המחוזרת מציעה רק שברים, שאריות ומסלול רעוע שבסופו עלולים להיות שברים חדשים

שאיפה ירושלמית / זיוה גל

שאיפה ירושלמית / זיוה גל

חַסְיָה, מְשֻּׁגַּעַת הַשְּׁכוּנָה
אָצָה לִלְחֹץ יָדִי מִתּוֹךְ אֵדִים עַתִּיקִים,
מַהְבִּילִים אֵי־אָז מֵעֵבֶר לַחוֹמוֹת
וְעֵינֶיהָ מְפַלְבְּלוֹת קְשָׁתוֹת.
בְּפִיהָ שֵׁן יְחִידָה,
נֶאֱחֶזֶת בַּגַּג כְּאֶטֶב עַל כְּבִיסָה.
מְכָלֵי נֵפְט בְּאָפֹר מִמַּעַל
מְשַׁוְּעִים סֻלָּם
מִשְׁתַלְּשֵׁל עַל קִיר.
יִלְלַת חָתוּל בְּזִנּוּק כָּפוּל
מֵאֵדֶן חַלּוֹן
עַל מְכוֹנִית
מַרְעִימָה פְּנֵי מִדְרָכוֹת
מְקַדֶּמֶת לִי
קֹדֶשׁ
מְלַוָּה אוֹתִי רַגְלִית.
גֶּרַנְיוּם רַעֲנָן, תָּלוּי, מִסְתַּלְסֵל לְאִטּוֹ
אֶל עֲשַׁן סִיגָרְיָה,
מִתַּמֵּר מִפִּי טַבָּעוֹת
מַבִּיט בִּי
מַתְרִיס שַׁלְוָה,
מְעַרְבֵּל צַעֲדֵי שַׁבָּת.

נחלאות, משירי ירושלים

ניקוד: יאיר בן־חור

טיול רגלי בירושלים בשבת מפגיש את הקורא עם שלל דימויים מרהיבים, טיפוסים ורגעים המפֵרים את שלוות השבת.

ארגון מחדש / מיה טבת־דיין

ארגון מחדש / מיה טבת־דיין

עַל בִּרְכַּי עַל רִצְפַּת
הָעֵץ מְגַלְגֶּלֶת אֶת הַבְּגָדִים שֶׁלִּי קָטָן
קָטָן אֶל תוֹךְ קֻפְסָאוֹת בָּאָרוֹן.
בַּכְּנִיסָה לַבַּיִת פַּעֲמוֹנֵי רוּחַ,
עֲצִיצִים נְמוּכִים
וְכַּפְכַּפַּי הַשְּׁטוּחִים.
אֲנִי מִסְתַּגֶּלֶת בְּקַלּוּת לְזִכְרוֹנוֹת חֲדָשִׁים;
קֻפְסַת אֹכֶל בְּיַלְקוּט מְסֻדֶּרֶת
רִבּוּעִים־רִבּוּעִים, הַשֵּׁם שֶׁלִּי
עַל מַחְבְּרוֹת קַרְטוֹן מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה,
שְׂעָרִי דַּק וְשָׁחֹר
כְּאַצָּה אֲנִי
שְׁקֵטָה וַחֲלָקָה כָּל כָּךְ,
מְרִימָה בְּדִמְיוֹנִי אֶת עֲצְמוֹת
הַלְּחָיַיִם שֶׁל קְרוֹבַי,
עֵינַי צָרוֹת כְּסַכִּינִים,
פּוֹרְסוֹת דַּק־דַּק
כָּל מִי שֶׁשּׁוֹבֵר אֶת לִבִּי, אֲפִלּוּ אוֹתְךָ.
בִּשְׂפָתַי חִיּוּךְ קָטָן, דָּבִיק כְּאֹרֶז.
 
כִּפְנִינִים נִתָּקוֹת מִשַּׁרְשֶׁרֶת
הַמִּלִּים שֶׁלִּי
מִתְגַּלְגְּלוֹת קְטַנּוֹת אֶל תּוֹךְ עַצְמָן,
מִתְפַּזְּרוֹת מִכָּל מַשְׁמָעוּת,
גַּם אֲנִי הַיְשָׁנָה מִתְרַחֶקֶת מְאֹד,
כְּבָר בִּקְצֵה הַשִּׁיר הַזֶּה
אֵינִי דוֹבֶרֶת אֶת
הַשָּׂפָה שֶׁל מַחְשְׁבוֹתַי.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר מתאר את נקודת התפר שבין שברון הלב לעתיד והשיכחה.