שירה

אֵין יָמִים מְלַטְּפִים / תות הרמס סאטורי

אֵין יָמִים מְלַטְּפִים / תות הרמס סאטורי

הָרוּחַ סוֹעֶרֶת כָּאן עוֹד יוֹתֵר
מֵרַעֲשָׁן שֶׁל מְכוֹנִיּוֹת.
חוּטִים שֶׁל בְּרוֹשׁ בְּיֵאוּשָׁם
אֵין יָמִים מְלַטְּפִים לֹא לִרְאוֹת
צִפּוֹר יְחִידָה עַל סַפְסַל מְיֻתָּר
לִרְעֹד.
לֹא לִהְיוֹת מוּבָן.

הספסל מיותר. אך לא הציפור או הברוש. "חוטי הברוש" מיואשים. הימים אינם מלטפים אך בדומה לנתן זך המוקדם, דומה שהמחבר שואב ניחומים מן הא-אורבניה.

3 תגובות

  • זיוה גל

    שיר אווירה מעט חידתי (לפחות עבורי) אך ניתן להרגיש אותו בחושי
    הראיה, המישוש, השמיעה ואולי עוד.

    יש כאן מוסיקה מיוחדת
    מיותר לרעוד נשמע כמו רעד המיתר ובד בבד .

    הרוח סוערת, אך באופן עקיף ניתן לשמוע גם את רעש המכוניות
    חזרה על אין ו-לא מדגישה דווקא את היש. "אֵין יָמִים מְלַטְּפִים לֹא לִרְאוֹת"

    המוסיקה מחסירה מן הרעש ומאזינה לשקט הפנימי. והיא גם מלטפת בחושיה
    כמה עדינים "חוּטִים שֶׁל בְּרוֹשׁ בְּיֵאוּשָׁם" דווקא הם השואפים אל השמים
    אולי סוגרים ומקיפים בית קברות. אולי לכן הספסל נותר יתום
    ומיותר לרעוד.

    תודה

  • תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

    תודה רבה, זיווה ואילנה, על ההאזנה הרגישה ועל הקֶשב. תודה רבה, כמובן, גם לרונית ולענת, על הבאת-השיר ועל הדברים המצורפים.

השאר תגובה