שירה

* / יובל גלעד

* / יובל גלעד

*
יָד קְטַנָּה
נֶאֶבְקָה בַּיָּם
אֲבָל אַף יָד
לֹא הוּשְׁטָה
אֶל גּוּף קָטָן
נָגוּעַ זָרוּת
כִּי אֵירוֹפָּה
תָּמִיד הָיְתָה
שָׂטָן יָפֶה
מוּסָר אָרוּר
לָבוּשׁ חֲלִיפָה
בְּבֵית קָפֶה
עַל שְׂפַת אֲגַם

*
מַחֲלַת הָאוֹר
שׁוּב מִתְפַּשֶּׁטֶת
בְּבוֹא אָבִיב
עִיר רָקִיעַ
מִתְכַּסָּה בֹּהַק
מְעַוֵּר אֹפֶק
כְּלוּם נוֹאֵף
מַזְרִיעַ פִּרְיוֹן
בְּנוֹף בּוֹעֵר
מִילְיוֹנֵי חַרְצִיּוֹת
עֲוִית קִיּוּם
לֹא רְצוֹנִי

ניקוד: יאיר בן־חור

שני שיריו של יובל גלעד שונים בתפאורתם: הראשון עוסק באירופה, "השטן היפה",היבשת המביטה אדישה בפליטים טובעים בעודה מתהדרת במוסר של "בית הדין הבין־לאומי" בהאג, והשני עוסק באור המזרח־תיכוני. שני השירים מציגים התרסה קיומית נגד הטבע האנושי ונגד העווית הלא רצונית של שכפול החיים.

15 תגובות

  • יעקב פלדמן

    שני שירים יפים המציגים ראייה נוקבת על הקיום. הבאת שני השירים יחד מוסיפה עניין ומרחיבה את המשמעות

  • זיוה גל

    מה שמפריע לי בשיר הראשון היא המילה: "אירופה".
    זה כמו לכתוב על "השואה". (אולי זה טוב למאמר עיוני לא לשירה?)
    ומה שמיטיב עם השיר וממחיש בהמשך הוא הקטנת ההיקף
    על ידי המטאפורה של שטן / מוסר ארור – לבוש חליפה

    התחלת השיר מתרכזת ביד, בגוף בדברים פעוטים פואטיים המסוגלים להיות בטווח הראיה של
    אדם אחד קורא או קוראת במקרה הזה, ולפתע הקפיצה הזו
    ל-"אירופה "ששם נגמרה לי הנשימה כי לא יכולתי להקיף לא היו לי ידיים כל כך ארוכות,
    וגם לא להבחין בנהיגה הזאת שלי בשטח העיוור.

    יש לי חשיבה לגבי המהמורה הזו. (לדעתי כמובן)

    בשיר השני אני מרגישה סערה גדולה של הדובר, בצונמי של רגשות עקב
    המציאות הקופצנית, המשתנה ומתעוותת מול עיניו ממש וחוסר האונים כנגד "מַחֲלַת הָאוֹר"
    אוקסימורון קשה ומפתיע המגלם את המציאות השירית גם בהמשך.

    תודה

  • יובל

    תודה על התגובות החמות, יעקב, אורנה דוד ויעל, ותודה גם לך זיוה.
    לגבי ביקורתך על הקפיצה הפתאומית להכללה – אני לא חושב שיש עם זה בעיה עקרונית-שירית,
    אפשר לעבור מהכללות לפירוט מתי שרוצים ואיך. נקודתית בשיר – אולי זה לא עובד, או כן, לא לי לשפוט.
    בכל אופן, אני מעדיף את החצי השני של השיר, החצי הראשון קיטשי, ומוצדק רק על ידי הזעם
    בחצי השני.

    אם לדבר קצת על המציאות, אז הנה אירופה נעלה את שעריה. אנגלה מרקל נסעה לה לפגוש את ארדואן,
    והאיחוד הנאור שיחד את הסולטן הטורקי, שמוסריותו כנראה עולה בהרבה על זאת של האירופים:
    הוא אולי סוגר עיתונים, אבל ארצו קלטה הרבה יותר פליטים מאירופה כולה גם יחד,
    למרות שחלקם כנראה נותרו בחוץ, בחורף, באוהלים.
    זה היה הבזק יפה, הנכונות של מרקל וקליטת המיליון (לא בטוח שהמספרים מדויקים, וממילא כל הפליטים
    צריכים להגיש בקשות מקלט, ומחציתן לא מתקבלות, על פי הממוצע). אבל אירופה היא טינופת,
    היא רוששה את העולם בקולוניאליזם שלה, שדדה אוצרות אפריקה ועוד, ועכשיו מתבצרת בעושרה,
    באיכות החיים, לא רוצה להביא עוד ילדים (בצדק, הם מכירים את הטבע האנושי).

    כמובן שמדינות מזרח אירופה העניות, דוגמת אוקראינה, לא צריכות לקלוט פליטים,
    אבל בלגיה? הולנד? שוויץ הניטרלית? טינופת.
    ומדינות אפילו לא שולחות ספינות שלפחות ימשו את הפליטים, גם אם יחזירו אותם למותם במלחמה.
    קצת איטליה, אולי יוון, ופה ושם מתנדבים.
    ואז מגיע האימבציפר ומהלל את אירופה ומתגעגע אליה במוספו הקולוניאלי. עדיף להינמק כאן תחת השמש,
    ולא לחיות שם עם התרבותיים הרצחניים. וגם מישראל הייתי מצפה לשלוח ספינות לשלות שם טובעים,
    אולי אפילו את הצוללות הגרמנית שלנו 🙁 בקיצור, ישראל לא מדינה צדיקה, להיפך,
    אבל נצטרך לעשות עוד הרבה בשביל להתחרות באירופה היפה.

    לא יודע מה קפצתי כאן לפוליטיקה, זה בגלל השיר.

  • זיוה גל

    היכן ראית שדיברתי על הכללה
    לא שייך להכללה. לא כתבתי על הכללה. לא כפשוטה.

    אתה לא יכול לכתוב שיר על "שואה"
    אתה נותן דגם כדי שהמוח יוכל לקלוט. אתה מדבר על טיפות פואטיות.

  • יובל

    לזיוה – בפעם שעברה שפרסמתי כאן שיר דווקא קיבלתי הערה דומה שלך – על המילה הענקית "רליגיוזיות",
    שבאמת עפה מהשיר, רק שאת השיר עצמו גנזתי. תודה על ההקשבה, אני מבין את ההערה על המילה אירופה,
    אני לא בטוח שהיא מקבילה ל"שואה". אבל אחשוב על זה.
    תודה גם טל, לאה וחיה.

  • יורם סלבסט

    כישורי הכותב ניכרים אך שני השירים מעוררים קשיים, זיוה עמדה על חלקם ותגובת יובל המחישה אותם המחש היטב. בשיר הראשון אין יחיד, אין אחד שנזרק, גופו הקטן על חוף יווני נשכח, אין עם מי להזדהות. שירה, נראה לי, בגדולתה היא תמיד אחד אחד, או אחת אחת, תמיד, מול היחיד הנאנק, נאנח או מאושר. אכן, אין פגם בטענת השיר, אירופה היא אכן שטן יפה, אלא שלא בהגות עסקינן אלא בשירה, אם רצונו של הכותב להזיז את ליבנו ייתן חיים, תכונה, מטאפורה, מיטונימיה בגוף הקטן, האומלל והאבוד. לא פלא שהוא משיב לזיוה במישור של אנגלה מרקל והקולגות, אלא שהמישור הזה אינו מישור השירה. הבה נשוחח במישור השירה.
    תהליך דומה מתרחש בשיר השני כאשר הכותב יובל מציג את המטאפורה הנפלאה "מחלת האור" אלא שלא מצאתי פתוח של ממש למונח הנאה, אין לי מושג מה קורה ללוקים במחלת האור ו/או מה עולה בגורלו של האור עצמו הלוקה במחלה, אין לי צורך בהסבר או פרשנות אך אינני מוצא דרך להתבונן במציאות באמצעות המטאפורה של מחלת האור. בקצרה, החזקתי במטאפורה ונשארתי בחוץ.
    ברכות לכותב.

  • איתן.

    ליובל שלום

    אני מוצא לנכון להתייחס לשורה האחרונה בתגובתך.

    יובל, אין צורך להתנצל על אמירה פוליטית.

    כשאירופה נהנתה והתעשרה מניצול אכזרי של אפריקה, מעטים היו הסופרים והמשוררים, שגייסו את יצירתם נגד התאכזרות של יבשת לבנה כלפי יבשת שחורה, נגד התעשרותה של אחת על כתפי רעותה. (אינני מתבייש במילה מגויסת).

    כיום אירופה מתמודדת עם התוצאה של קולוניאליזם אכזרי. הספרות והשירה בורחות מהתמודדות עם המציאות החדשה שנכפתה על אירופה, בורחות מהתמודדות עם תוצאות החטא של קולוניאליזים, שנפרס על תקופה יותר מדי ארוכה.

    אני מוצא לנכון להודות לך, יובל, על שיר, בו היטבת להתמודד עם מציאות, בה מיליונים חסרי קורת גג יוצאים בדרך לא דרך ומתדפקים על שערי אירופה, שנקרעת בין פתיחת שער ובין נעילת לבבות.

    ומילה אחת למגיבה, שהמילה אירופה הפריעה לה. הצטערתי לקרוא את תגובתך.

    בברכה

    איתן

  • יובל

    הי איתן, תודה על התגובה. אכן, אירופה הקולוניאליסטית. ולו רק היינו מצליחים בניתוח,
    להפריד את הקולוניאליזם מהציונות. לא עם בוז'י ודומיו. היה כמעט הירואי, הניסיון של אנגלה,
    אבל המהירות בה נסוגה מדכדכת. השלכות הקולוניאליזם עוד מהדהדות בכל העולם,
    למשל באפריקה, שם קראתי שמאתיים אלף נשים נאנסו במלחמה בקונגו (לה מכרנו לא מעט נשק,
    לדעתי). ומדובר באונס קבוצתי של חיילים במלחמת האזרחים, מלחמת שבטים. והאונס הוא גם של ילדות.
    כמובן שהאנסים אשמים, אבל אירופה בזזה והותירה שם מוות ותאוות מוות.

    ליורם – אני מעריך ביקורת, גם על שיריי, וגם את שירתך, לפחות חלק מהשירים.
    ביקורתה של זיוה עוררה מחשבה,
    לא הסכמתי הפעם. אבל היא הייתה נקודתית והשקיעה דמיון בתגובה. וגם הגבתי.
    ויפה הניסיון שלך לבקר באתר הזה, מלשון ביקורת. ועם זאת, אינני מסכים .
    הילד הוא כל ילד, ויכל לקבל מאפיינים ספציפיים. אבל אין שום ספר חוקים בעניין.
    שירה הגותית יש לה מקום נכבד בהיסטוריה של השירה, קרא למשל את ואלאס סטיבנס
    (לא שאני משווה), ו"שטן יפה" כתיאור של אירופה זוהי מטאפורה קונקרטית למדי,
    לא מופשטת.
    לפעמים המבקר נוטה להתאהב בעמדת המבקר, ומבקר כדי להראות שהוא מבקר,
    באופן מאולץ משהו. אני מכיר את זה מעצמי.
    .

  • זיוה גל

    "ומילה אחת למגיבה, שהמילה אירופה הפריעה לה. הצטערתי לקרוא את תגובתך"

    אני מצטערת עוד יותר לנוכח טיפשותך ולנוכח החנופה המדברת מגרונך כמו שועל.

    ליובל יש פה לענות לי מה אתה מתערב?

    המשך יום נפלא

    .

השאר תגובה