קיצור דרך לטעות / רחל אשד

קיצור דרך לטעות / רחל אשד

וְהַשֵּׁד הָיָה שָׁחֹר וַחֲלַקְלַק
נוֹכֵל וְעַרְמוּמִי
וּבְיוֹם חֹרֶף עָגוּם אֶחָד
הִקִּישׁ עַל פֶּתַח בֵּיתִי
הֵסִיר כּוֹבָעוֹ וּבִקֵּשׁ מַחֲסֶה
מְצֻנָּן וְדָוֶה
פִּנִּיתִי מָקוֹם בַּמִּטָּה
לְיַד הַכֶּלֶב וְהַחֲתוּלָה

תְּחִלָּה הָיָה צָנוּעַ, בִּקֵּשׁ תֵּה וְעוּגִיּוֹת,
טָעַן שֶׁעָיַף מִן הַדֶּרֶךְ, יַעֲבִיר לַיְלָה וְיֵלֵךְ

חָלְפוּ שָׁנִים, עֲדַיִן מְנַסֶּה

הכותבת מתארת באירוניה דקה סוגיה כאובה – מפגש עם שד תובעני שהוא בבחינת אורח שאינו יודע ללכת. איך מתמודדים עם דמון שכזה? בורחים מפניו, קופאים או מנסים להתיידד איתו?

12 תגובות “קיצור דרך לטעות / רחל אשד

  1. Ilana Palomo

    החיים שלנו מלאים בטעויות שאנו עושים.
    אנו נותנים להכנס לחיינו גם כשאנו יודעים שהם לא טובים לנו
    ואחכ עסוקים כל העת בדרכים וצורות להפטר מהם…

    רחל יקרה, תודה על שורות שגרמו לי להרהר בטעויות שלי..

    1. איתן.

      אותי מבהיל שד הלאומנות המשיחית, שד שהתנחל כדייר קבע בארץ הזו. שד המעביר כאן יותר מדי ימים ולילות וממאן ללכת.

  2. שז עוז

    האירוניה המתוחכמת בעיניי בשיר היא בדומה למה שטלילה כתבה, והיא שברור שהשד אינו מנסה, וגם היא לא מנסה כי לא מוזכר שום פועל לכך (להיפך,הפועל היחיד הוא שהיא מפנה לו מקום במיטתה לצד חבריה הטובים), אלא שהיא מפנימה בסופו של דבר את מה שהשד מבקש שתאמין בו. את מה שהוא אומר, ולא את הפולשנות והדיכוי שלו.

  3. רחל בכר

    יחסי הכוחות משתנים. המחברת היא זו הנוטה לשד חסד וחמלה, למרות היותו מעיק ומפחיד היא איננה חוששת להביט לו בעיניים.

  4. טלילה

    חמוד!
    בסוף – עדיין הוא מנסה? אולי דווקא הדוברת היא זו שמנסה (לסלק)?
    מזכיר את האדונית והרוכל, מהצד של האדונית…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *