למי לא צלצלו הפעמונים / קובי נסים

למי לא צלצלו הפעמונים / קובי נסים

  "עִיר.
     עִיר.
       אֵיךְ סוֹפְדִים לָהּ לְעִיר
          שֶׁיּוֹשְׁבֶיהָ מֵתִים וּמֵתֵיהָ חַיִּים
            בַּלֵּב:"

חַלַבּ שֶׁבָּתֶּיהָ נִכְתָּשִׁים
חַלַבּ שֶׁלֹּא נוֹתָר בָּהּ דִּיר
אֶחָד לִרְפוּאָה, הָעִיר
שֶׁחִסְּלוּ בָּהּ אֶת הַצֹּאן
שֶׁהָיָה נָגוּעַ בְּבוּז לַשִּׁלְטוֹן.
 
חַלַבּ, אֻרְוָה מְפֻיַּחַת
בַּסִּמְטָה הָאַחֲרוֹנָה יַלְדֹּנֶת קְשִׁישָׁה נֶאֱנַחַת
וּמִמֶּשִׁי הַמִּטְפַּחַת קוֹרֵץ לָהּ זְהַב טַבַּעַת, רַק זֹאת
חִלֵּץ בַּעֲבוּרָהּ אָחִיהָ תַּחַת תֹּפֶת
הָאֵשׁ מֵאֶצְבַּע אִמָּם.
 
מִדָּרוֹם לִגְבוּל הַמְּדִינָה הַנִּשְׁחֶטֶת – רוּחַ סְדוֹם
מְסַמֵּא עַם שָׁלֵם, גַּם בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים רַק חוֹל
וָחוֹל בְּעֵינֵי בָּנָיו,
אַךְ פַּיְטָן אֶחָד בָּהּ קוֹנֵן:

"לֹא רָאִיתָ עִיר מֻטֶּלֶת עַל גַּב

כְּסוּס בְּדָמוֹ, מְטָרֵף בִּטְלָפָיו

וְלֹא קָם."

 
גּוֹחֵן אוֹתוֹ הָאָח, בֶּן פָּלִיט בְּגֵיא הַחֻרְבָּן
וְהַקֶּטֶל עַל כָּתֵף קָרָה וּמְטַלְטֵל,
– אִ'בַּנַא,
וּמַה יִּהְיֶה עַל אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה?

ניקוד: יאיר בן־חור

*   שני הציטוטים במוטו ובגוף השיר לקוחים משיר 17 ל"אֲחוֹתִי קְטַנָּה", פואמה מאת
     אבא קובנר (ספריית פועלים, 1967).
** "אִ'בַּנַא": אבינו בשפה הערבית.
 
שירו הקשה והנוקב של קובי נסים נותן לנו הצצה לתופת שמתחולל בסוריה. בשיר מועברות תמונות קשות מחיי היום־יום בצל האסון.

28 תגובות “למי לא צלצלו הפעמונים / קובי נסים

  1. מקסים

    שיר "מטלטל" ללא ספק. מעשי זוועה – מלוא החופן. המשורר בוודאי לא התכוון לפרוס ולנתח את המצב הפוליטי, החברתי, צבאי ועוד – אלא להביא לנו תמונת "קטל" מייצגת שנעשתה בצאן, שהיה נגוע בבוז לשלטון, ולכן הובל לטבח. ואני קורא בהמשך את המשורר אומר שבנייה של המדינה מדרום לא רואים שמצבם דומה, חוץ מנביא אחד…

  2. משה

    שיר מטלטל ועצמתי, מקשר בין זוועות העבר לאלה הקורות כאן על סף ביתנו, קול קורא אל המצפון האנושי, וזאת לצד ערכו כשיר על דימוייו המרתקים.

  3. דוד אדלר

    לא קל לכתוב "שיר עמדה" (1) שיעבור את מבחן הפואטיות. שירו המרשים של קובי ניסים עושה זאת ללא ספק.
    קל להיגרר לזירה הפוליטית. איני מאלה הסבורים שראוי להימנע מהפוליטיקה (בעקר בהיבטיה המוסריים) בפואטיקה, כשהעט מושכת לשם בעקשנות. אך השאלה היא כמובן מהי הזירה המתאימה לדון בסוגיה הפוליטית. נראה שליריקה אינה בדיוק הזירה ואולי ניתן להבין מהמשורר שהוא מעדיף לעסוק בהיבטים הפואטיים ולא הפוליטיים.
    לא שאני מבקש להתחפר בעמדת הנוחות. אך כדי לעסוק בנושא מבחינה זו דרוש מאמר אם לא מסה. ראשית, אין פה "טובים" ו"רעים". שנית, האינטרס של ישראל ברור והוא פירוק "המשטר הסורי" גם במחיר חבירה לפלגים שונים, יוצאי אלקעידה כמו "ג'בת אל נוסרה" (כמו שמעידים הדרוזים בעלי המקורות, אך גם בעלי האינטרסים, בצפון). ברור שישראל נוהגת בציניות ולא מתוך עמדה מוסרית. ואם בעמדה מוסרית עסקינן הרי שחובתנו להביט גם לדרום מערב ולא רק לצפון.

    (1) על "שירי עמדה" תוכלו לקרוא במאמרי שפורסם במקור ב"עיתון 77" גיליון 379-80.
    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-105266-00.html

    נ.ב.: תגובה שנכתבה ב- 10.11.16 בבוקר. לא נקלטה אוטומטית והוכנסה אח"כ בצורה שגויה.

  4. לאה צבי (דובז'ינסקי)

    שיר קשה, שיר מטלטל , שיר עם המון כאב, הזוועה המתרחשת בסוריה, ההרג הנורא , והשיר כשיר נפלא , השיר מכה בבטן הרכה !

    (כתבתי תגובה לפני כמה ימים לצערי כנראה לא נקלט, מנסה שוב, השיר חשוב !)
    תודה

  5. אשר גל

    לכתוב שיר על אימי המלחמה הוא דבר קשה מאין כמוהו .המשורר אמור לתאר מצד אחד את האימה והזוועה ומצד שני לעסוק באמנות וביופי אמנותי. בשיר זה קובי ניסים בהחלט עושה זאת בצורה נכונה ויפה.

    1. קובי נסים

      תודה אשר גל. בנוגע לקושי עליו דיברת, זה נכון ונוגע גם לספרי האחרון. נכלל בו מחזורבשם "כשאני חושב על מלחמה" הכולל 3 שירים בלבד (בטיוטה לספר היו כעשרה).

  6. ארלט

    "גוחן אותו האח, בן פליט בגיא החורבן והקטל…". שיר מצמרר על אימי קטל וחטא שתיקה. שיר שמצלצל בפעמון מוסרי להעיר את מצפוננו. נוכח מה שנעשה מצפון ומדרום לנו. תודה לך, המשורר קובי, ותודה לליריקה.

  7. קובי נסים

    תודה מירי. השאלה שהעלית נכונה. זו שאלה רטורית. נעבור לשאלה הבאה, לשאלת המלים, הדיבור והמעשה.

  8. יוספה

    תודה לכם על פרסום השיר האמיץ הזה. אני ממליצה בהזדמנות זו לכל אוהבי ואוהבות השירה לקרוא את ספרו של קובי נסים "נשמת היחד" אשר יצא לאור לאחרונה בהוצאת "קשב"-ספר שנח כבר שבועות ליד מיטתי ובכל קריאה אני מגלה בו פנינים חדשות ומענגות.

  9. לאה נרפז

    לאורך כל קריאת השיר הצובט הזה בסרעפת, אולי בשל הציטוט הראשון המדבר על עיר, משום מה חשבתי כל הזמן על עזה. וזה נורא מבחינתי, את האסון של עזה אני זוכרת ואת האסון בחלב, לא חשבתי עליו. ברור שכאשר סיימתי לקרוא, חלב הייתה בלבי. ונכון, שוב כולם שותקים וגם אנחנו. לפחות יש עכשיו שיר לטלטל אותנו. תבורך.

    1. קובי נסים

      תודה לאה.
      בהקשר למה שאת ואיתן כתבתם כאן –
      רק אתמול (8/9/2016) הזכיר משה ארנס (שר הביטחון לשעבר) במאמר דיעות ב"הארץ" את ה"גרניקה" הספרדית; אלא שהוא מכוון לטלטל בעיקר את פוטין, טגם זה בידיו של הנשיא החדש (בארה"ב). עלינו יהיה מוטל להפעיל את ידינו הארוכה (סגולת השתדלנות).

  10. איתן .

    כשקראתי את השיר הכואב על העיר חלב, שעובר עליה מה שעבר על "גרניקה" בספרד, נתפסתי דווקא לשורות מצמררות משיר אחר של אבא קובנר – "גרניקה על כל גבעה".

    1. קובי נסים

      איתן, תודה על תגובתך, שאף מביאה אותי להגיב באריכות מה.
      אבא קובנר בפואמה "פרידה מהדרום" (שיש רואים בה את פסגת יצירתו, כמו "כוכבים בחוץ ביחס לאלתרמן) מתמקד במלחמת השחרור, בהישרדות שלנו. קובנר כלל לא היה מתון/תבוסתן/"יפה-נפש"/ "שמאאאלן". הוא שאף לנקם בנאצים, בבריטים, במצרים על שהעזו לפלוש ולתקוף אזרחים. לגבי דימוי ה"גרניקות" שלו שהפעים אותך, בזה הוא חובר לס. יזהר ("חרבת חיזעא") וא.ב. יהושע ("מול היערות") במובן ששלושתם ממחישים שאדם מוסגל להיות לא חד-מימדי בדעותיו. מצפונם הביא אותם לחוש בחמלה, לחשבון נפש, לכתיבה שמראה שגם בעת הישרדות תתיכן התייסרות; אבל שלושתם היו (ובולי עודו) ציונים. לא פוסט-ציונים.

      הבחירה שלי לצטט מאבא קובנר (כאן מדובר בשיר שלי) הייתה מ"אחותי קטנה" כי המהות בו משרתת את שירי. שתיקת עמי עולם ובני תרבות על טבח אזרחים חפים מפשע. אות הקלון שלנו, לפי השיר, היא בשתיקה לאסונם של אחרים (ואין אצבע מאשימה כלפינו, כולל – לעניין השתיקה הזו – גם כלפי הפלסטינאים שבקרבנו). אם הייתי מצטט על ה"גרניקות", יכול היה הדבר להביא לאי- בהירות ועירוב קולות.
      נ"ב: (בהיבט ארס-פוליטי) אם מטיפים אצלנו אנשי "חינוך" מורמים מעם שאנו עם סגולה, סגולה זו תיבחן בראש ובראשונה בעמדה מוסרית. " ייחוס" גנטי, ייצור הייטקיסטי וישיבות גדושות גדודים של בקיאי גמרא לוחמניים, אין בהם סגולה מוסרית והם אינם ערובה לחברה מוסרית.

      1. קובי נסים

        תיקון לתגובתי דלעיל (הסליחה עם הקוראים): נפלה טעות במה שכתוב בסוגריים בשורה השלישית שבפיסקה השנייה. צריך להיות: (האצבע המאשימה לעניין השתיקה הזו מופנית כלפינו, וכוונתי היא לכל אזרחי ארצינו).
        קובי.

        נ"ב: ס. יזהר כתב "חיזעה" (עם ה', לא עם א').

    1. קובי נסים

      תודה רחל. מבחינתי היטבת לציין את נושא השיר. עכשיו אקווה שמשהו כאן יתייחס גם לאופן שבו זה כתוב, שהרי השיר הוא בקדמת הבמה כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *