כניעה / לילך גליל

כניעה / לילך גליל

מוּל רִכְסֵי הַמִּדְבָּר מַפְתִּיעוֹת אוֹתִי
מִלִּים בִּפְּרוֹזָה.
הַנִּשְׂגָּב נִשָּׂא וְהוֹתִיר אוֹתִי לְמַטָּה.
פַּעַם הָיִיתִי מִתְעַלָּה
עַד לְפִסְגוֹת הֶהָרִים הַשּׁוֹתְקוֹת בְּיוֹתֵר.
הַיּוֹם אֲנִי לֹא מַפְסִיקָה לְדַבֵּר.
סַלְעִית קְטַנָּה עַל אֲדָמָה צְחִיחָה זוֹקֶפֶת אֶת זְנָבָהּ.
הַאִם יֵשׁ דָּבָר גָּבוֹהַּ מִמֶּנָּה?

ניקוד: יאיר בן־חור

לילך גליל כותבת על כניעה מתוקה. בתוכה גלומה הבנה שבטבע כל דבר, אפילו סלעית (ציפור שיר קטנה), הוא נשגב. המשחק בין גבוה לנמוך מציב את השאלה, כמה נשגבת היא השירה עצמה לעומת פלאי הטבע, ומעלֶה בין השורות גם שאלה על היחס בין המשוררת לסלעית. האם הסלעית שרה טוב יותר מן המשוררת? או שהן ממלאות תפקיד דומה בעולם?

12 תגובות “כניעה / לילך גליל

  1. לילך גליל

    תודה רבה לכל המגיבים והמגיבות, ותודה לענת וחוה עבור הבמה הנפלאה הזו, שמאפשרת פרשנויות שונות ושיח ספרותי ענייני ומפרה. קראתי כל תגובה ונהניתי לראות לאן הכתוב (והלא-כתוב) לקח כל אחד כאן. שוב תודה.

  2. לאה הרפז

    שיר נפלא. אוהבת את ההעמדה של הדוברת בשיר את שירתה מול שירה של סלעית קטנה. היא לא מפרשת את השיר וזו איכותו

  3. חגית מנדרובסקי

    שיר יפהפה נוסף של לילך המוכשרת. ענווה ויופי אל מול איתני ונפלאות הטבע. מקסים!

  4. דוד אדלר

    שיר יפה עם נופך של חידתיות במידה הנכונה לשיר. בכל מקרה המוקד בשיר הוא התמורות שחלו בין "פעם" לבין "היום" שבשל החידתיות המסוימת שבו יכול להתפרש במנעד רחב של אפשרויות החל משחיקה של הציפיות עם השנים החולפות וההשלמה איתה וכלה בהסברים שניתנו. וכוחו בזה שאין לו "פירוש" או "פתרון" אחד נכון.

  5. רחל בכר

    שיר יפהפה.
    לרב התהליך הוא הפוך, ככל שמתבגרים לשתיקה ניתן מקום רב יותר ואילו בשיר הזה המחברת אינה מפסיקה לדבר.
    ההתכנסות מבודדת ולכן יתכן שהסיפוק רב יותר מהאינטראקציה החברתית המבוססת על הסימבוליות ועל הרושם שהיא יוצרת על הסביבה,
    יחד עם זאת ההתבוננות בפלאי הטבע עדיין מותירה עליה את חותמה, . השיר מסתיים בסימן שאלה ומותיר ספק, האם המחברת מקווה שהגדרת הסמלים על פי תפיסתה, תתאים לזו של החברה?
    ואולי פותחת בפניהם את האפשרות לשורר בעצמם.

  6. רחל מדר

    יש פה פנייה נהדרת לדעתי אל הטבע שיסייע למשוררת למצוא את מה שאבד לה. אני מוצאת בשיר כמיהה ליכולת להגיד במעט את מה שהשתיקה מכסה עליו.

    שיר קצר ויפה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *