חניבלעית / נועה לקס

חניבלעית / נועה לקס

בָּלַעְתִּי עַצְמִי.
הִתְחַלְתִּי בַּגַּפַּיִם,
שָׁאַפְתִּי אוֹתָם לְתוֹכִי כְּמוֹ סְפָּגֵטִי.
 
אַחֲרֵי זֶה בָּא פֶּלֶג גּוּף תַּחְתּוֹן,
מֵהָרֶחֶם הִתְמוֹגַגְתִּי
שָׁמַעְתִּי אֶת בִּכְיוֹ
שֶׁל זֶה שֶׁאֵינוֹ.
 
עַמּוּד שִׁדְרָה מְעֻקָּם,
כָּתֵף, צַוָּאר
עַד שֶׁנִּגְמַר.

ניקוד: יאיר בן־חור

גם אם נקרא את השיר קריאה הומוריסטית, הרי הוא מוביל אותנו, צעד אחר צעד לעבר איון עצמי מוחלט. דמותה של הדוברת חידתית, ולא נדע מה הוליך אותה לעבר התהליך ההרסני.

8 תגובות “חניבלעית / נועה לקס

  1. מוטי

    השיר מתבסס על צירופי לשון ידועים מהשפה כגון “אכל את עצמו” או “אכל את הלב”…וכל אלו פירושם סוג של חרטה המובילה להתכלות הדרגתית של משאבי הגוף והנפש.לכן זה שיר הנראה הומוריסטי,אבל הבסיס שלו רחוק כנראה מלהיות מצחיק,לפחות ברמת החוויה המתוארת.אבל מה יכול להביא בן אדם לרמה כזאת של התדלדלות משאבים של גוף-נפש?

    לכל אדם יכול להיות סיפור שונה,אבל התוצאה של החרטה היא דומה.בשיר הנוכחי יש רמז משמעותי במשפט:”שמעתי את בכיו של זה שאינו.מדוע הוא אינו?יכול להיות שהדמות המתוארת בשיר בחרה בתקופה מסויימת בחייה להפיל את עוברה?בהתאם למה שמתואר זה סביר בהחלט.

    מדוע זה קרה?התיאור של שאיבת הרגלים כמו ספגטי הוא לא רק הומוריסטי,אלא גם בעל משמעות.כל האיברים המוזכרים בשיר אינם פנימיים,אלא בעיקר איברים של יציבה ועמידה.זאת סוג של סמליות.מיהו האדם שאוכל את עצמו,שמתחרט?בעיקר זה שנטול “עמוד שדרה”,שחייו אינם יציבים,שאינו מסוגל להגיע לשליטה בעצמו ולשלוט באיבריו על מנת שיעשו כרצונו.על כן הוא משתמש בגופו ,מבלה אותו,מכלה אותו,אינו מכבד אותו באמת.סוג של גרגרנות חסרת שליטה עצמית,חוסר יכולת להימנע מסיפוקים מידיים,שמוביאה לתוצאות קשות לאחר מכן.

    הרחם,שעליו הדמות מתמוגגת בעיקר מהווה סמל לשימוש בכוח הפוריות באופן שאינו מוביל לחיים.חיים של ניוון מובילים לאובדן העובר ואולי בסופו של דבר לאובדן הפוריות ואובדן הפוריות יכול להיות גם סמלי,דו משמעי.הדמות שמתוארת בשיר אינה כזאת שיכולה להישען על מישהו,למרות שאין ספק שמתוארת כאן דמות תלותית במהותה.אף אדם אינו יכול להישען עליה,כך היא תפסה את עצמה בעבר,אולי גם בהווה.האם זאת הסיבה שהובילה את הדמות להפיל את העובר,לוותר עליו?לאבד את הדבר היחיד בחייה שאולי עוד יכול היה להוביל אותה למקום אחר לחלוטין מזה שהיא נמצאת בו כרגע?

    זה רק שיר הומוריסטי אתם אומרים?מאחרי כל שיר,קטן ככל שיהיה,יש עולם שלם.אם אין עולם שלם מאחרי כל שיר,אז לא מדובר ככל הנראה בשיר.:)

  2. רחל בכר

    לכאורה כתיבה הומוריסטית והאסוציאציה הראשונית שלי היתה של אנורקסית ובולמוסי האכילה.
    שיר כואב.

  3. דוד אדלר

    אהבתי את הניגוד בין הכתיבה הקלילה והזורמת לבין התוכן הכבד יותר. ואיני מתכוון לאקט הבליעה העצמית, הקרקסית משהו, אלא למה שמסתתר למשל בשורות
    מֵהָרֶחֶם הִתְמוֹגַגְתִּי
    שָׁמַעְתִּי אֶת בִּכְיוֹ
    שֶׁל זֶה שֶׁאֵינוֹ.

  4. רונית בכר שחר

    שיר מצוין , בולע את הקורא אל תוכו בשנייה , אפשר אפילו להשליך מהכתיבה על מצב אישי אל מצב עולמי כללי , סוג של הכחדה עצמית .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *