פחד / כרמלה לנגר־שמעוני
פחד / כרמלה לנגר־שמעוני
בְּסוֹף יָמַי
פַּחַד מְשַׁתֵּק אֶת
הַמַּחְשָׁבָה
תָּאֵי מֹחַ עִם
הַזְּמַן מֵתִים
כָּל הַזְּמָן
מֵתִים עוֹד
תָּאִים
כַּמָּה תָּאִים
נִשְׁאָרִים בְּגִיל תִּשְׁעִים
וְיֵשׁ כָּל מִינֵי סִַמָּנִים
סִימָנִים הָעוֹזְרִים
לַשּׁוֹכֵחַ
הַמְאַבֵּד תָּאֵי מֹחַ
בְּמֹחַ שֶׁמַּתְחִיל
וְלֹא גּוֹמֵר לִשְׁכֹּחַ
רַק הַפַּחַד לֹא נִשְׁכָּח
ניקוד: יאיר בן־חור
הפחד מהשכחה, הפחד מהמוות מתואר בשיר בצורה מוחשית וכואבת. שם השיר והאופן שבו הוא מוצג – שורות קצרות ללא פיסוק עם חזרות על מילות מפתח כמו 'מוח' ושימוש בזמן הווה – מעבירים לקורא באופן חי את הפחד שהשיר מתאר.
13 תגובות
ד"ר עודד ניב (נימקובסקי), (רב -פקד בדימוס)
הערה למערכת: בושה וחרפה שביום השואה הבינלאומי לא מצאתם לנכון לפרסם משהו שקשור לשואה.
ובכול זאת, רצה הגורל, שתפרסמו שיר העוסק בפחד המוות, תחושות שהיו ,אין ספק , לששת מיליוני קורבנות הנאצים.
מוטי
ובכן,מי ששומר היטב על מוחו,מוחו שומר עליו והסיבה היחידה שהפחד לעולם אינו נשכח,
היא בשל העובדה שהפחד נועד לשמור על המוח,כלומר על האדם.לכן האמיגדלה קיבלה מקום טוב,אפשר לומר,באמצע המוח.זה מרכז הבקרה החשוב ביותר,המקום שבו מתרכזים הסנסורים החשובים ביותר עבור האדם,אלו שאמורים להשאיר אותו דבר ראשון בחיים.
אלא מה,כל דבר שהוא טוב ,יכול להיות בהקשרים מסוימים ובמינונים מסוימים גם רע ולכן פחד הוא גם מזיק למוח.
כיצד הוא מזיק?הוא מונע מהאדם לנוע למקומות ולהשיג אפשרויות שיכולים להיות לו לעזר,שעשויים
לגרום לו לפתח את עצמו בצורה יוצאת מגדר הרגיל.האדם יושב על הגדר,רגל על רגל וקורא לישיבה שלו
חיים!אבל אלו לא חיים.כמובן שלא.אלו דמיונות והפחדים הללו שמפריעים לאדם לעשות את מה שהוא רוצה לעשות ולחיות את חייו במלואם,אף הם דמיונות.הם לא שייכים לאמיגדלה,הם אינם פחדים אמיתיים,אלא בסך הכל זכרונות והפרשנות של אותם זכרונות שגורמת לרגש מסוים לעלות.או צללים.
באשר לתאים,אין מה לדאוג,יש מאה טריליוני תאים בגוף והם מחליפים את עצמם כל הזמן במהלך החיים.ישנה כמות גדולה מזאת של תאים נוספים שחיים עם הגוף(כמו חיידקים)וגם הם מתים ונולדים שוב ושוב.ובאשר למוח,
כמות התאים שם בהחלט מכובדת,בהערכה היותר שמרנית מדברים על כ-עשרים ושלוש מליארד נוירונים.פעם דיברו על מאה מליארד.מה שחשוב היא לא הכמות של הנוירונים,שבשעת הלידה היא גדולה אף יותר
אלא החיווטים בינהם,מה שהאדם עושה עם הנוירונים שלו.וגם כאן,יש חיבור לפחד.
פחד לא נשלט מיצר סטרס גדול מאוד ומתח גדול מאוד מפריש קורטיזול וכאשר האדם אינו עושה שום דבר לפתור את הפחד שלו באמצעות עשיה,כל מה שהוא נותר איתו הוא רק פחד וחוסר משמעות,משום שמשמעות משיגים באצעות עשייה.פחד ותחושה של חוסר משמעות הם קוטלי נוירונים ידועים,משום שהם מובילים לחרדה ולדיכאון,לאובדן היכולת המובנית באדם להנות מהחיים ולהוקיר אותם.זאת הסיבה שאנשים פוחדים מהמוות.הם חיו חיים של חוסר משמעות,חיים של פחד.התאים אצלם אכן מתים ואין כל סיבה שלא ימותו,אבל אין להם למי לבוא בטענות,הם עצמם מסייעים לתאים הללו למות בשעה שהם מונעים מהם לפעול במלוא היכולת והמרץ,בשעה שהם מתעללים בהם באופנים שונים.
אבל אל פחד,תמיד יש מה לעשות,לעולם אין לאבד תקווה!:),אפילו בגיל מבוגר.למשל,תתחילו להרים משקולות,זה טוב בכל גיל.הפסיקו להשוות את עצמכם לאחרים.השוו את עצמכם,נכון מאוד,לעצמכם.פרגנו לנוירונים שלכם,אל תמעיטו בערכם ובמספרם.כבדו אותם והם יכבדו אתכם.זה מה שיש לומר.ואם אתם עדיין פוחדים,אז אפשרו לעצמכם לפחד מבלי לפחד מהפחד.זה יוריד את הסטרס ההורס.הכל בסדר בדיוק כפי שהוא,לא יותר ולא פחות.בסוף תמותו,גם זה נכון,את זה אפשר לומר בביטחון וכידוע,כשיש ביטחון,לא אמור בכלל להיות פחד!:)
עד 120!
נילי אמיר-סגל
האם אתה עצמך כותב שירה???
נועה ארנטל
שיר נוגע וחזק…
אהבתי את המבנה וסגנון המילה הכתובה
השבירות של המשפטים וחזרתיות על מילים דומיננטיות
בהחלט מעורר מחשבה והרהורים
ומעביר את תחושת הפחד בצורה מאוד מוחשית
תודה רבה על השיתוף..
חגית מנדרובסקי
תודה על שיר חזק ומרגש הנוגע לאנושיות כולה ובעיקר לפחד מהזיקנה.
המערכת
לעודד ניב,
המערכת מחכה לשירי שואה טובים, כאלה שלא פורסמו עדיין
לאה צבי (דובז'ינסקי)
שיר המבכה את תהליך ההזדקנות, הפחד מאובדן הזיכרון, מות תאי המוח , שיר שבאופן אישי מאוד מזדהה, השיר כתוב ברגש ובכאב. תודה
ד"ר עודד ניב (נימקובסקי), (רב -פקד בדימוס)
לכבוד המערכת,
שלחתי אליכם לפני ימים ספורים צרור שירים לקראת יום השואה הבינלאומי, אולי השירים לא "טובים" בעיניכם, אבל נכתבו בדם לבו על ידי אדם שחווה את השואה בילדותו. למזלי לא הייתי במחנה ריכוז או השמדה אבל הייתי עד להוריי ולאחרים שהתענו בחוסר ידיעה למה שקורה ליקיריהם באירופה. גם הייתי עד לקליטתם של ניצולי השואה בארץ. רבים מהם שעברו תופת התרוצצו אז ברחובות זועקים את שם יקיריהם שניספו…ולא אכביר בתחושות הקשות מאוד שהציפו אז את היישוב. ביטאתי כמה מהן בשירים מזווית אישית, אבל לאכזבתי לא היו מספיק "טובים" בעיניכם.
נ.ב. מהו שיר "טוב"?
שלכם כמו תמיד, עודד
י.ג, עמונה
שיר יפה.
קראתי שבליכודיאדה (שגם היא לא צוינה כאן!) התפרצה תושבת עמונה וקראה שהיא בת ונכדה ונינה
לניצולי שואה, אותה אצולה פוחתת והולכת. זה בעניין הפוליטי.
אבל בכל מקרה, למערכת זכות לא לקבל שירים, שהרי אחרת איננה מערכת. נכון, יהודי לא מגרש יהודי,
ועם זאת כולנו כאן באתר יהודים, גם מי שהוא רק דור רביעי לשואה (כמותי).
נילי אמיר-סגל
מה קורה לכם? בסך הכל נכתב פה שיר נפלא לעניות דעתי.
ולמה להכניס את השואה לויכוח כזה???
אנא אל תתנו להכביר מלים מיותרות באתר שנועד לשירה נטו.
לא כן?
בתודה והערכה למערכת ולכותבים כולם.
ד"ר עודד ניב (נימקובסקי), (רב -פקד בדימוס)
מספיק עם ליקוקיי התחת. שירה היא לא רק מילים יפות. במיוחד אתר שיוצא לאור יום -כן יום- לא , צריך לפעמים להיצמד גם לאקטואליה , שהיא במקרה שלנו השואה , והיא נחלת כולנו.
ובאשר לטיב השירה. שירה לטעמי היא תמליל שמדבר בבהירות לכמה שיותר אנשים בשפה עשירה, במטאפרות, בסמלים וכד' העיקר ש"תזיז" את הקוראים. כך למעשה כל יצירה אמנותית.
ונכון שהמערכת יכולה לעשות כעולה על רוחה. אבל למגינת לבי אני סבור שיכולת השיפוט שלה נפגמה משהו במהלך הזמנים, וחבל.
חגית מנדרובסקי
לד"ר עודד ניב- כתבתי לך תגובה בשיר 'מתחת לשלג'. קשה שלא לכאוב את כאבך… חיבוק חם בימים קרים.
איתן .
לד"ר עודד ניב
יש טעם לפגם בביטוי "ללקק את התחת"..
לצערי, לא מצאתי שירים שהוקדשו ליום השואה הבינלאומי בכל המוספים הספרותיים של העיתונות היומית בישראל שהגיעו לביתי – ידיעות אחרונות, הארץ, מקור ראשון ומעריב.