ארוחת רווקים / עינת ברזילי

ארוחת רווקים / עינת ברזילי

עֲקֵבַי בּוֹטְשִׁים בַּקַּרְקַע
לִכְבֹּש דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה
אֶל שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת
אֲנִי מְאַחֶרֶת.
כָּל בְּנֵי הָאָדָם כְּבָר נִשְׁמְטוּ
מִן הָרְחוֹב
אֶל הַתּוֹךְ.
כְּכֹל שֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת מְרוּצָתִי, הַנְּשִׁימָה מִתְקַצֶּרֶת
וַאֲנִי בָּאָה חֶשְׁבּוֹן אָרֹךְ.
כָּל מַה שֶּׁמְּרוּצַת הַיּוֹם־יוֹם טָרְפָה
אֲנִי עַכְשָׁו טוֹרֶפֶת.
הֶבֶל פִּי הַקַּר בּוֹרֵא מַלְאָכִים שֶׁל זַעַם וָעֵבֶר
רָחֵל אִמֵּנוּ וְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ דּוֹחֲפִים אוֹתִי בְּגַבִּי
בְּמַעֲלֵה הָרְחוֹב וְאֵין לִי עִמָּהֶם דָּבָר.
 
עֶלְבּוֹנוֹת כְּלוּאִים בַּגּוּף מִשְׁתַּחְרְרִים וּמְרַחֲפִים סְבִיבִי כְּמוֹ רוּחוֹת רְפָאִים
יְלָדוֹת קְטַנּוֹת, נְעָרוֹת מִתְבַּגְּרוֹת, עֲלָמוֹת וְנָשִׁים שֶׁהָיִיתִי
מְזַמְּרוֹת לִי בָּאֹזֶן שִׁירֵי גַּעְגּוּעַ וָכַעַס.
לוּ יִרְאֶה אַחֵר פָּנַי
לֹא יַכִּירֵנִי.
 
בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגוֹת הֶחָשׁוּךְ אֲנִי מְיַשֶּׁרֶת אֶת קִמְטֵי הַהַבָּעָה וּמַחֲלִיקָה אֶת שְׂעָרִי הַסָּתוּר
הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת וּבוֹלַעַת אוֹתִי אֶל חֹם
עֵינַיִם מְחַיְּכוֹת מֵעַל קַעֲרַת מָרָק
כָּבִים בְּאַחַת מַלְאֲכֵי הָאֵימָה.
 
הַמַּלְאָכִים הַטּוֹבִים לוֹחֲשִׁים לִי
אַתְּ שְׁלֵמָה, אַתְּ שְׁלֵמָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר 'ארוחת רווקים' כשמו כן הוא – מתאר את ארוחת השבת מנקודת מבטה של רווקה שבסך הכול רוצה לאכול בלי הרבה הכנות וברכות. השיר כתוב בחצי הומור חצי רצינות ובסופו המסקנה: גם את שלמה אף שאת רווקה (וכנראה ללא ילדים).

8 תגובות “ארוחת רווקים / עינת ברזילי

  1. לאה הרפז

    שיר מעולה. אוהבת את העירוב שבין השפה המקראית לשפה הגבוהה. "עֲקֵבַי בּוֹטְשִׁים בַּקַּרְקַע
    לִכְבֹּש דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה
    אֶל שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת
    אֲנִי מְאַחֶרֶת…."
    כבר הפתיחה של השיר מרמזת שהמדובר במשפחה דתית אשר בה לשלחן השבת יש משמעות כבדה במערכת היחסים המשפחתית. האיחור לשלחן השבת מתפרש גם כאיחור בעריכת שלחן שבת משפחתי, עצמאי של הדוברת ומשום כך השיר רלוונטי גם היום, כאשר בחברה החילונית הלחץ החברתי להינשא ולבנות משפחה, פחת כבר מזמן. גם בחברה הדתית הרווקות מתאחרת לא במעט אך עדיין הלחץ החברתי מכביד על המאחרים להינשא. מאוד אוהבת את תיאור ההכנות במעלה המדרגות למפגש המשפחתי: "…בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגוֹת הֶחָשׁוּךְ אֲנִי מְיַשֶּׁרֶת אֶת קִמְטֵי הַהַבָּעָה וּמַחֲלִיקָה אֶת שְׂעָרִי הַסָּתוּר
    הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת וּבוֹלַעַת אוֹתִי אֶל חֹם…"
    החום המקרב אליו את הדוברת מאפשר למלאכים הטובים ללחוש לה: "… אַתְּ שְׁלֵמָה, אַתְּ שְׁלֵמָה." הצורך של הדוברת בקבלתה כפי שהיא, רווקה המאחרת בעריכת שלחן שבת משפחתי משלה ולכן הסיום של השיר כל כך ריגש אותי, כאשר הדוברת מצליחה לקבל את עצמה כפי שהיא. מאוד אוהבת את השיר היפה הזה.

  2. דוד אדלר

    שיר יפה. לשון פואטית ההולמת את השיר: נהירה, רהוטה אך עם הבזקים של שפה רבודה מהמקורות כמו:
    וַאֲנִי בָּאָה חֶשְׁבּוֹן אָרֹךְ.
    לוּ יִרְאֶה אַחֵר פָּנַי
    ועוד.
    מופת של "שיר תוך כדי תנועה" בדרך לארוחת שבת (לפי רמזים נראה "ליל שבת") של רווקים/רווקות (כנראה דתיים-לייט) בשכונת קטמון הישנה (שבה מצטלבים רחל אמנו וחזקיהו המלך). "פגימת" הרווקוּת, המתעצמת בשעות שכאלה, ומלווה אותה בדרך הלא קצרה, מוצאת לה נחמה כשהיא פוגשת בארוחה את שכמותה. תחושת השלמות וההשלמה העצמית של הנוכחים דבקה גם בה (צרת רבים נחמה שלמה?).

  3. מוטי

    רחל העקרה הולידה בסופו של דבר ילדים וחזקיהו הרווק התחתן עם בתו של הנביא ישעיהו והוליד ילדים,זאת על אף שכבר היה על עברי פי פחת וצפו בנבואה את מותו.זה ככל הנראה המשמעות של :

    רָחֵל אִמֵּנוּ וְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ דּוֹחֲפִים אוֹתִי בְּגַבִּי
    בְּמַעֲלֵה הָרְחוֹב וְאֵין לִי עִמָּהֶם דָּבָר.

    אין לי דבר עמהם הוא משפט אירוני לכן,משום שכל השיר מתנהל עבור הדמות בכמה מישורים של מציאות.
    יש מציאות היסטורית-דתית-אמונית שבה קרו והתרחשו ניסים לכל מיני דמויות רבות עוצמה מהעבר הרחוק מאוד של העם
    ויש מציאות מידית של מצוקה,שהדמות מנסה בדרכה המיוחדת להתמודד עימה.

    פתרונות של קסם ככל הנראה לא יהיו.הדמות בדרכה לסעודת השבת במקום כלשהו והיא חשה בתוך עצמה בשונותה,שונות שככל הנראה מעירים לה עליה לא מעט,.נראה כי הדמות מגיעה מהעולם הדתי,המסורתי,אם כי אמונתה רחוקה מלהיות שלמה.
    זה יוצר אירוניה כמובן,גם במשפט האחרון על המלאכים הטובים האומרים לה שהיא שלמה.(אלו,דרך אגב,לא ניגוד למלאכי האימה שמוזכרים,רוחות הרפאים של העבר וההווה,שממחישים את תחושת הבדידות האיומה,את המצוקה הבאה לידי ביטוי בשיער הסתור ובקמטי ההבעה,בתחושת האיום,המאבק והמלחמה היומיומית.

    המלאכים הטובים,בהקשר המתואר, הם גם בני אדם שיש להם כוונות טובות והם מעירים כל מיני הערות שלעיתים ככל הנראה מחזקות בדמות הנאבקת בתוך עצמה למצוא משמעות ומובן,את תחושת הפגימות הפנימית הבסיסית,כמו זאת שחשה רחל העקרה(תן לי בנים ואם לא מתה אנוכי)וכמו זאת שחש חזקיהו,שחש כי בניו העתידים לבוא לעולם יהיו רשעים).

    המלאכים הם גם ארמז לסיפור אברהם והמלאכים,שבו הם באו לבשר לאברהם על לידתו הקרובה של בנו יצחק.(את שרה דרך אגב,הבשורה הזאת הצחיקה והיא הגיבה בציניות חזקה,שדי מאפיינת למשל גם את הדמות בשיר)

    תחושת הפגימות והחוסר החזקה באה לידי ביטוי גם בשפה של השיר ובמגוון ביטויים שמחזקים את המצוקה והמאבק באמצעים שונים:

    עקבי בוטשים,כל בני האדם כבר נשמטו,אני באה חשבון ארוך,אני עכשיו טורפת ועוד ועוד.

    שיר יפה,מעוצב וכתוב חכם.מאפשר הצצה עמוקה לנבכי דמות בשל המימדים הנוספים שהוא מרמז עליהם ומעצב ברקע האירועים המתוארים.

    1. מוטי

      אפשר לראות את המשפט האחרון בשיר קצת אחרת.יש ניגוד חזק בין חלק ניכר מהשיר לדרך שבה הוא מסתיים,דבר מה שגורם לי לחשוב שיש כאן איזשהו דמיון.כיצד לפתע פוגשת הדמות הנמצאת באינטנסיביות רגשית גבוהה בעיניים מחייכות מעל לקערת המרק ובבת אחת משנה את תפיסת עצמה?עיניים הם ראי הנפש וייתכן שמישהו שפגשה הדמות מסביב לשולחם השבת הביט בה באופן שהפיג בבת אחת את כל החששות והפחדים שהיו לה מן הארוחה הזאת ומכאן עניין המלאכים האומרים לה שהיא שלמה.

      כך וגם כך,לי זה נראה כאילו הדמות נאבקת להיצמד לכל רמז מהמציאות שייחזק במקצת את דימויה העצמי משום שאין היא מצליחה למצוא את החיזוק הזה בתוך עצמה.היא פונה בעיני רוחה לדמויות מהעבר(יש דמויות שאין לה עימם דבר ועדיין הם מחזקות אותה ויש דמויות ככל הנראה שהן בקרבה אליה והן מחלישות אותה) ומחפשת בכך דרך, דבר מה שיאשר את מצבה.

      אני לא מוצא יציבות בכל החלק הראשון של השיר,אלא הרבה דמיון ותנועה חסרת מנוחה,אפילו אלימה של המודעות שבאה לידי ביטוי במבנה השיר ובמילותיו,כך שאני חש כי הדמות מכשילה את עצמה בתחומים שבהם היא רוצה להצליח ולכן לא בהכרח ניתן לראות את מצבה באופן אופטימי.מי שמתבסס על סיפורי ניסים בדמיונו,אחיזתו במציאות בדרך כלל חלשה מאוד והוא נע ונד חסר מנוח,תלוש,מנסה למצוא משמעות מחזקת בכל עניין ודבר שבו הוא רואה איזשהו סיכוי לעצמו.אבל ניסים בכל מקרה מתרחשים,כך שיש תקווה גם לדמות."אפילו חרב מונחת על צווארו של אדם,לעולם אל ימנע את עצמו מן הרחמים" וכדומה.נאמר על חזקיהו שאמר בדיוק את זה.

  4. דוד ברבי

    שיר טוב של עינת ברזילי
    הניגוד בין הלבד ובמיוחד ברחוב
    יְלָדוֹת קְטַנּוֹת, נְעָרוֹת מִתְבַּגְּרוֹת, עֲלָמוֹת וְנָשִׁים שֶׁהָיִיתִי
    מְזַמְּרוֹת לִי בָּאֹזֶן שִׁירֵי גַּעְגּוּעַ וָכַעַס.
    ובין הכניסה לבית החם לארוחה מנחמת מרגיעה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *