מִלִּים שֶׁל מַיִם / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

מִלִּים שֶׁל מַיִם / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

שָׁתִיתִי לִרְוָיָה
מִלִּים שֶׁל מַיִם.
מְעֻגָּלוֹת פִּנָּה
נִשְׁפָּכוֹת מֵעַל לְסַף
הַחֲנֻפָּה
נִגְרֶרֶת מִלָּה אֲבוּדָה
לָנֶצַח

לא נותר אלא להתפעם לנוכח הדימוי הויזואלי היפהפה הזה. מילים עשויות ממים – המשולות להכרח לעגל פינות או להחניף – כשבשערי הכניסה אל הנפש נותרת תקועה, לא לבלוע ולא להקיא, המילה שלא נאמרה.

6 תגובות “מִלִּים שֶׁל מַיִם / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

  1. תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

    תודָה רַבּה לכולם: תודָה ל'ליריקה' עַל הבימה, תודָה עַל התגובות, ותודָה לכל הקוראים, שאהבו והמליצו.

  2. מוטי

    השיר הזה הזכיר לי מייד כל מיני דברים ומקורות וזה דבר טוב.נתחיל מאחד המקורות, פאול צלאן, בשיר מתוך שושנה האין בהוצאת ספריית פועלים(ואולי,אם ישאר זמן, עוד נחזור אליו:)

    היכן נפלה לי מילה בת אלמוות:
    אל תוך תהום המרום שמאחורי מצחי,
    לשם פונה כוכב שבע,אשר חי עימי,
    מוטל בידי הרוק והאשפה.

    חרוזי בבתי לינה,נשימתי ברפש,
    העין הנה עבד לצלם-
    ואף על פי כן:שתיקתי זקופה,אבן
    העוקפת את סולם השטן".

    דבר ראשון, בראשית היה הלוגוס(המילה) וזאת האמת.לאחר מכן, בעולם הולך ומתפצל, הולך ומתעתע, הלוגוס התפרק לאינספור חלקים נפרדים והמשיך והתפצל. ככל שהתרחקנו מהמקור, כך התרחקנו מהאפשרות להכיר באמת, מהאפשרות לשתות לרוויה מים חיים, מים ממקור של חיים.

    אדם שהולך במדבר וודאי יקבל בברכה מים המוצעים לו, אבל מה אם המים המוצעים לו אינם מים אמיתיים, אלא מים הנראים כמים אמיתיים? הם עונים על צורך מסוים באותו רגע, גורמים לאדם לסבור שמצבו הוסדר, אבל זמן מה לאחר מכן מתברר שאלו מי שיכחה, מים מורעלים, מים שהוצעו לאדם בידי רמאי, צייד נשמות המבקש לתעתע ולהתל מסיבות שונות.

    זה סיפור קדום מאוד. הוא החל עוד "בגן עדן" והסתייים מעבר לסיפו של הגן המוגן בשער החרב המתהפכת. זה סיפורו של הנחש, של סמאל השוכן ברקיע השביעי(אפשר אולי לראות בו את כוכב שבע), שלשונו לשון חנופה והטעיה והטיה.

    אבל לפעמים קורה והאדם חווה משהו יוצא דופן, הוא הולך במדבר ויודע לומר לא לחנופה, יודע להתנגד לה, גם כאשר היא מציעה לו דבר מה שלכאורה יכול להציל את חייו. הוא מעדיף לגווע ולמות מאשר לשקר, בשתיקתו הזקופה הוא מעדיף להקריב את היקר לו ביותר. דווקא אז, מתברר, לא ממש רוצים את קורבנו. הוא יקבל את כל מחדש, משום שהיה מוכן לוותר על הכל למען הדבר האחד. מהי המילה האבודה לנצח?

    זה עולם השקר,אבל לאלו המחפשים בדבקות, ללא לאות,תמצא גם האמת.העין לא תהיה עוד עבד לצלם. השטן לא יהיה עוד למדיח, כי האדם יוכל לגלות אותו מייד.

    טוב,בהזדמנות אחרת נמשיך מפה.עכשיו אין לי זמן..:)

  3. לאה צבי (דובז׳ינסקי)

    "מילים של מים מעגלות פנה" , שיר מעורר מחשבה, מה נשאר בסוף ממילים העשויות מים, מים לרוב מתאימים את עצמם האם כך גם המילים נועדו להתאים עצמם לקורא ? אהבתי ואקרא שוב, מעורר הרבה תהיות. תודה !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *