שירה

חותם / אורנה ריבלין

חותם / אורנה ריבלין

בַּאָה אֶל בְּסִיס קְנֵה הַנְּשִׁימָה בּוֹאֲכָה בֵּית הֶחָזֶה,
כָּרֵי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הִדְּקוּ עֲלֵי כּוֹתֶרֶת וַרְדָּנִיִּים
אֶל צַלֶּקֶת הַחֹר שֶׁנִּפְעַר לַחַיִּים,
גִבְעוֹלִים קוֹצַנִיִּים לְרַגְלֶיהָ הִנִּיחָה
שִׁפְעַת מַכְאוֹבָיו שִׁדְרָתָהּ לָחֲצָה
שִׂפְתוֹתֶיהָ הַקְּפוּצוֹת.
 
אַחַר כָּךְ חֹרִים נִפְעֲרוּ בְּכָרֵי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ,
וְאֵלֶּה שְׁלָחוּהָ עֵירֻמָּה,
עֵירֻמָּה בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר
וּלְשַׁד עַצְמוֹתֶיהָ זָלַג עַל פָּנָסֵי הָעֶרֶב
 
לְמַכְאוֹבִים בָּאָה, בְּמַכְאוֹבִים הָלְכָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר המשלב תיאורי מכאוב עם יופי פלסטי מהדהד וחשוף באופן היוצר מתח לשוני הממחיש את קצוות הקיום.

17 תגובות

  • לאה צבי (דובז׳ינסקי)

    צלקת החר שנפערה לחיים" שיר המתאר את הכאב על כל גווניו ומקומיו, ידיים, שפתיים, קנה נשימה, בית החזה, תיאורים חיים ומדהימים המעניקים תמונה שלימה של מהות הכאב. אהבתי ! תודה.

  • איתן.

    פַּנָּסֵי ולא פָּנָסֵי.

    מצטרף לתגובה של קודמי, חשתי בכאב , ובקריאה שניה הכאב גובר. תודה לכותבת.

    • אורנה ריבלין

      מיכל,תודה לקריאתך .
      רגעי כתיבת "חותם",היו רגעי התעלות.
      כתיבה קולחת וקלה ביותר מפרספקטיבה רבת שנים
      ומשיצא לאור העולם,הוא מקבל חיות משל עצמו ומאפשר קריאות שונות .

  • מוטי

    מי מטביע חותם? אדם או ארגון או מדינה הרוצים לשלוח מסר או מכתב הממוען לגורם אחר כלשהו. חותם הוא ייחודי ולא ניתן לטעות בו. בימינו החותם הופך כבר להיות דיגיטלי, אבל בימים עברו, הוא היה משהו מאוד מוחשי, מאוד פיזי.
    לא לכל אחד היה חותם,לא כל אחד היה מורשה להשתמש בחותם.לעיתים, רק המלך היה מעניק רשות להשתמש בחותם המלך לאדם שהוא חפץ ביקרו, לאדם שהוא סמך עליו כמו על עצמו(או יותר מעצמו,וגם זה קרה:).

    ומלך יכול היה להיות גם אלוהות, אלוהים בכבודו ובעצמו. חותמה של האלוהות הוא הנס ובאמצעותו היא מוסרת את מסריה למי שדרושות לו הבהרות נוספות וליבו קשה.שירה אף היא סוג של נס ובכוחה, כאשר היא אמיתית, להמיס לבבות.לשנות עולמות באחת.

    למשורר יש חותם וכדי להשיג את החותם היה עליו לסבול, היה עליו להתחשל לעיתים בשבעה מדורים שונים. לא ניתן לטעות בחותם. עלי השושנה או הוורד, שהם מיצוי של היופי האלוהי, סמל לכוחות עליונים, עולמות עליונים,לא הושגו בקלות.המסע להשגת החותם הוא כמו המסע להשכגת הגביע הקדוש.הראוי זוכה להשיגו ובמחיר של ייסורים(הקוצים,החורים הנפערים לחיים,הדם הזולג על פנסי הערב)

    במכאובים באה,למכאובים הלכה.השיר ממחיש יפה את המחיר שמשלם חותם המלך, המשורר, על מנת לזכות בכבוד.
    זה לא כבוד של פוליטיקאים, כבוד מפוקפק, זה לא כבוד של שוק.זה כבוד שבא לעיתים עם תחושה של הלם,של שוק,של חיל ורעדה.של טירוף.עירום ללכת ברחובות העיר,חשוף עד הלשד.

    זה סיפור עתיק יומין,זה לא התחיל אתמול,זה לא יסתיים מחר.זה לא תלוי זמן,זה מעבר לזמן.

    כל שושנה/זלדה.

    כל שושנה היא אי
    של השלום המובטח
    השלום הנצחי

    בכל שושנה מתגוררת
    ציפור ספירית
    ששמה "וכתתו".

    ונדמה
    כה קרוב
    אור השושנה,
    כה קרוב
    ניחוחה,
    כה קרוב
    שקט העלים,
    כה קרוב
    אותו אי –
    קח סירה
    וחצה את ים האש.

  • אורנה ריבלין

    אני מבקשת להודות למערכת "לירירה" אודות בחירת "חותם" .
    ליאיר בן חור אודות הניקוד.
    ליובל גלעד אודות הפרשנות המדוייקת לטעמי .
    אני רואה בפרשנותך ראייה התופסת המכאוב כרגש המזוהה ביותר עם
    שבריריותם של החיים באשר הם חיים .
    תודה רבה לכל הקוראים ,המשתפים והמגיבים .
    לזיוה גל,לאיתן,ללאה צבי (דובז'נסקי),לאביחיי קמחי . על ראייתכם בראי עניכם את השיר על תיאוריו.
    למוטי,תודה אודות התיחסותך לכותר השיר:"חותם" ולפרח "הורד"(שושנה) ולדבריך הנוספים אשר העשירו מאד את הקריאה .
    וכמובן,תודה לשיר : כל שושנה לזלדה אשר ראית לנכון לצרפו לכאן.
    שבוע טוב ואופטימי לכולם .

  • אורנה ריבלין

    אני מבקשת להודות למערכת "ליריקה" אודות בחירת "חותם" .
    ליאיר בן חור אודות הניקוד.
    ליובל גלעד אודות הפרשנות המדוייקת לטעמי .
    אני רואה בפרשנותך ראייה התופסת המכאוב כרגש המזוהה ביותר עם
    שבריריותם של החיים באשר הם חיים .
    תודה רבה לכל הקוראים ,המשתפים והמגיבים .
    לזיוה גל,לאיתן,ללאה צבי (דובז'נסקי),לאביחיי קמחי . על ראייתכם בראי עניכם את השיר על תיאוריו.
    למוטי,תודה אודות התיחסותך לכותר השיר:"חותם" ולפרח "הורד"(שושנה) ולדבריך הנוספים אשר העשירו מאד את הקריאה .
    וכמובן,תודה לשיר : כל שושנה לזלדה אשר ראית לנכון לצרפו לכאן.
    שבוע טוב ואופטימי לכולם .

  • אורנה ריבלין

    ועוד אודות "חותם" –
    המכאובים המאתגרים את אומץ הלב ואת תעצומות הנפש.
    את הנתינה,האהבה וכיוצ"ב = (…"כרי אצבעותיה הידקו עלי-כותרת ורדניים
    אל צלקת החור שנפער לחיים" ….),והחותם שמותירים כל אלה על החיים באשר הם
    ועל הכתיבה.

  • פרומקין מאיר

    לו הייתי זועק בעוצמת הרחוב "אני אחוז כאב, חיי תמורת קנביס" היו מפרשים את דברי, ברחוב הנכון, בכל כוונות דייריו. ולו הוספתי עוד כריות האצבעות, ונקב הלוע, ולשד עצמות התלוי על פנסי הרחוב, היה הכאב מתעצם ומתברר למביני צפונות החותם.
    אבל לא כך הדבר. כאב הוא מצב נפשי ולא פרשיה פיזית, שיש לה כבוד משלה אצל רופא השיניים. את נסיבות הכאב האישי איני מוצא כאן. כמו הכאב האנוש שכה רבים זועקים בנחוזותינו על הצטללות והסיגרים ופקקוני בקבוקי היין ואובדן הדמוקרטיה לאובדן הכאב, ואיני חש שום כאב אמיתי אצל כאלה המגיעים לכאוב בג'יפ ממוזג, בבטן תפוחה ופה משובץ שיני יתדות צחורות. ואת כאב הנפש הטהור, האמיתי, איני מוצא.
    כך גם בשיר שלטעמי מדבר על סממני כאב אך לא על השפעתו. למכאובים באה ולמכאובים הלכה. זה נושא הראוי ליבון באש חיה ולוהטת, הסיזיפיות התמוהה הזאת. החתומה בחותם על דיכוטומי ללא פשרות ושיר.

    • אורנה ריבלין

      מאיר,תודה לתגובתך.
      קריאתך את השיר מעניקה נופך נוסף ועל כך אני מודה.
      אשר לכאב כמצב,לדעתי לעיתים הינו נפשי ,לעיתים פיזי .
      בד"כ ,הנפשי והפיזי שזורים זה בזה.
      באשר לנסיבות הכאב האישי, לא בטוח שהוא מחסיר אלא נהפוך הוא.
      הנסיבות אינן חשובות .
      חשובה קריאת השיר צמודת הטקסט וחשובה בעיניי פרספקטיבת הקורא\ת
      מה הוא או היא מזהים בינם לבין עצמם שכן ,מרגע שהשיר יצא לאור:
      הוא מקבל חיות משל עצמו ואופן קריאתו ופרשנותו ,אינם תלויים עוד במשורר\ת
      וטוב שכך.

השאר תגובה