שירה

רעפים / שולה ניסים

רעפים / שולה ניסים


לֹא הִזַּלְנוּ דְּמָעוֹת.
וְאִם נִתְגַּלּוּ סִימָנֵי מַיִם חַיִּים עַל תִּקְרָה
אַבָּא יָדַע
כְּדַאי לוֹ שֶׁיְּטַפֵּס אֶל גַּג
שֶׁיַּחֲלִיף כַּמָּה רְעָפִים אוֹ אֶחָד לִרְפוּאָה
שֶׁמָּא נִסְדַּק אוֹ נִשְׁבַּר,
וְאִם שָׁכַבְתִּי שִׁלַּחְתִּי בָּבוֹת עֵינַיִם אֶל מִשְׁטָח לָבָן
הָיָה הַמִּשְׁטָח נָקִי מִכָּל רְבָב
וְלֹא הוּטְחוּ חֲתִיכוֹת בְּפָנַי,
וְאִם שָׁכַבְתִּי בְּחָצֵר אֲחוֹרִית
כְּתָמִים כְּחֻלִּים בִּשְׂמִיכַת טְלָאִים
טְלַאי אַחַר טְלַאי הוֹלֵם רוּחַ בָּעֲנָנִים,
וְאִם רִפֵּא לָהֶם פִּצְעֵי עֲנָנִים
וְהָיוּ לָאֶחָד
נִכְנַסְתִּי חֲזָרָה אֶל מִתַּחַת לַתִּקְרָה
אַבָּא, אֵין צֹרֶךְ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לִקְרֹעַ קְרָעִים
מוּטָב לוֹ לְמַטַּח הַטִּפּוֹת
שֶׁיִּפֹּל.

ניקוד: יאיר בן־חור

מחסור בתקופת הילדות לצד אבא אחראי וחרוץ שמיהר לטפס אל הגג ולתקן את מה שאולי בלתי אפשרי לתיקון. לעומת הגג הדולף, הדמעות דווקא לא פורצות החוצה.

14 תגובות

  • שולה ניסים

    גדלתי אצל הורים קשי יום, אך לא היינו במצב של עוני קשה.
    הרעיון המרכזי של השיר פוספס
    אבא תושייתי
    שמסדר ומתקן דברים. זה הרעיון.

    • סימה כהן

      השיר של שולה מתאר ילדות חמה בבית תחת כנפיו של אבא. ה "רעפים" כמטאפורה להרעפת דאגה וחום. הם גם סימבוליקה לפסטורליה כפרית גם אם זו אינה מושלמת. .על כך יעידו העננים. ובכפר של פעם, כמו בכפר של פעם, יש יופי, אך יש גם קושי התנהלותי מטבע הדברים.

  • איתן. קלינסקי

    כבשו אותי השורות :

    "נכנסתי חזרה אל מתחת לתקרה

    אבא אין לעלות למעלה לקרוע קרעים

    מוטב לו למטח הטיפות

    שיפול.".

    שיר כואב על אבא, שהעניק תקרה לבית חם ואוהב .

    תודה לך, שולה, על השיר .

    • שולה ניסים

      איתן קלינסקי,
      לתגובות כאלה אני מייחלת. תגובות ששמות לב לאמת שלא תמיד נגלית לעין.
      אבא שהיה, ואיננו עוד.

      תודה.

  • אוולין כץ

    שולה יקרה שיר מעולה ומרגש
    טיפוח הגג שלא ידלוף
    דאגה אבהית למשפחה
    אהבתי מאד
    תודה על פרסום השיר

  • אורנה ריבלין

    שיר נהדר . הערה: הפרשנות בתחתית השיר חורצת דין ביוגרפי לא נכון ולכן,ישנו פיספוס גדול בהובלת השיר כשיר "עוני ביוגרפי" – ההתמקדות בשיר על: אבא שהיה ואננו . כמוששולה אמרה לי בשיחה ישירה: שיר מלא אהבה לאבא שמתקן כל מיני דברים ועל רעפים שהתבלו בכל גגות הרעפים גם בבתים של אחרים וכיוצ"ב….

    • שולה ניסים

      רעפים מעצם טבעם מתיישנים במשך הזמן ועלולים להיסדק ואף להישבר
      בשל חשיפה לפגעי מזג האוויר, שמש, הפרשי טמפרטורות
      זה יכול לקרות בכל בית שיש לו גג רעפים.
      תודה אורנה.

  • מוטי

    זה אכן שיר על אב חרוץ,מסור לילדיו,אב אוהב,אבל זה לא רק שיר עליו כמובן.
    לו זה היה שיר רק עליו,אני לא יודע אם השיר היה מעניין אותי כשיר.אולי היה מעניין אותי
    כזיכרון ילדות שאדם מספר לי והייתי מקשיב לו באמפטיה.
    (שולה היקרה,את בהחלט רשאית להתנגד לרעיונות הבאים,זאת זכותך:)

    מה בעצם קורה בשיר הזה ומיהם הגיבורים האמיתיים שלו?

    שימו לב שיש הקבלה בלתי נמנעת בין התיקרה בבית, שהאב מתקן כדי למנוע נזילות
    והתפורררות של התקרה, לבין שמיכת הטלאים בשמיים, שהילדה מתבוננת בה, בשעה שהיא שוכבת בחצר.השמים הכחולים הם התום והעננים הם היבטי החיים השונים המעוררים רגש. הבכי והגשם הם הדרך להכיל רגש זה.

    האב הוא גם מטאפורי.האב הראשון, אליו מתגעגעים, אולי עזב את העולם(לא נאמר מפורשות בשיר,אבל מובן מההקשר והביטויים),האב השני הוא "האלוהות",הטבע,הכוח היצירתי.הוא אב מלווה גם כיום, אם כי לא תמיד נוכח. זהו אב שמאמינים בו כי לא ינטוש בשעת צרה ומצוקה, ממש כמו האב הראשון.

    בילדות, אולי, בזכות אהבתו של האב והתשתדלותו הרבה למנוע מילדיו סבל ומחסור, בני המשפחה והילדים לא הזילו דמעות(לא סבלו), אבל האב סיים את תפקידו ועכשיו הדמות בשיר, הנזכרת בו, מאפשרת לדמעות על הקיום הזה(האובדן, האבל, הגעגוע,הסבל)לרדת.

    אין בעיה עם הדמעות עצמן. בכי, אינו אלא פריקה של מתח המצטבר במערכת העצבים
    והוא למעשה הדרך הטבעית של הגוף להתמודד עם רגשות גדולים וסבל. האבולוציה דאגה, שהאנרגיה המצטברת בגוף בצורת רגשות כואבים תמצא את פורקנה, ממש כשם שהגשם הוא הפורקן של האנרגיה המצטברת בעננים.הבכי, הדמעות, הם גם חלק מהיצירה של המשוררת, חלק מהכוח המניע, הזיכרון, הגעגוע "לבית" שהיה ואינו עוד. "לאב" שהיה ואינו עוד. למשהו שאבד ואינו עוד.מה עוד מגן על הילד בעולם הילדות חוץ מאביו ואימו ומפני מה הם מגנים עליו?

    התום מגן על הילד וההורים עמלים שעות נוספות כדי לשמור על הילד תמים(בעולם של ימינו זה קצת יותר קשה מסיבות רבות,אחת מהן היא המדיה)התום, טבעו להיגמר, אבל המשוררת בשיר -וכך אני גם מרגיש ורואה ממה שהיא פרסמה באתר הזה בעבר-, חלק גדול ממנו(ובצורה מאוד יפה וחיובית)נשמר בשיריה. זה תום של אהבה,של אמון, של אמונה, של תקווה.

    לאב האמיתי היא פונה בסופו של השיר המסתיים באופן מטאפורי, אין צורך לעלות(מטאפורה)ולקרוע קרעים,כלומר לבקש רחמי שמיים למען הילדה שגדלה. יש לה את הכוח, הסיבולת, החוסן, לדאוג לעצמה
    וחלק מהחוסן הפנימי שלה הוא עולם היצירה, שמאפשר לה לה להיות ממש כמו אביה החרוץ ואהוב ולתקן דברים, לא רק בעולמה "האישי", אלא גם בעולם, באמצעות המסר ששיריה יוצרים.

    האב מילא את תפקידו והיא ממלאת את תפקידה.השיר משחרר את האב, נותן לו רשות להמשיך במסעו לאן שזה לא יהיה, למעשה משחרר גם את הילדה הקטנה הנזכרת בו,את המשוררת הגדולה הזוכרת אותו.

    השיר מתאר היקשרות בטוחה לאב מבחינה פסיכולוגית.הילדה ידעה שיש על מי לסמוך ועד היום ,גם בשעות של סבל, היא יודעת,מבחינתה, שיש על מי לסמוך.שיר יפה ומובעים בו בכישרון רב רגשות עמוקים ויפים.נקודות מבט של ילד ומבוגר בו זמנית.

    • שולה ניסים

      למוטי,

      "שימו לב שיש הקבלה בלתי נמנעת בין התיקרה בבית, שהאב מתקן כדי למנוע נזילות
      והתפורררות של התקרה, לבין שמיכת הטלאים בשמיים, שהילדה מתבוננת בה, בשעה שהיא שוכבת בחצר."

      טוב שהבחנת בהקבלה הזאת. שמחתי על זה.

      פרשנות יפה ןמעניינת. תודה.

  • לאה צבי (דובז'ינסקי)

    השיר מביא רגע מסוים מהילדות, רגע חזק הנותן תמונה של האב ושל החיים. כתוב נפלא. שיר חזק ! אהבתי מאוד !!

  • שולה ניסים

    סימה,
    בזמן כתיבת השיר עלה בתדעתי הדמיון הצלילי סין המילה "רעפים" לבין הרעפת חום, אהבה, דאגה, חיבה.
    תודה שבת מבורכת

השאר תגובה