על שפתיו הדקות / גאולה שינה

מִישֶׁהוּ שֶׁאָהַבְתִּי פַּעַם מֵת.
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל יָדָיו שֶׁבָּעֲרוּ עַל שִׂמְלָתִי הַכְּחֻלָּה
וְהֵיכָן הֵן מֻנָּחוֹת עַכְשָׁו,
עַל שְׂפָתָיו הַדַּקּוֹת, הָרַכּוֹת,
וּמִי טוֹעֵם אֶת בְּשָׂרָן,
וְלֹא יוֹדַעַת אֵיךְ כּוֹרְכִים תְּשׁוּקָה עִם גּוּפָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

13 תגובות “על שפתיו הדקות / גאולה שינה

  1. מוטי

    אין בשיר הזה כמעט אליטרציה או חריזה למעט בשורות הבאות וכדאי לבדוק מה בם באו לשרת:

    עַל שְׂפָתָיו הַדַּקּוֹת, הָרַכּוֹת,
    וּמִי טוֹעֵם אֶת בְּשָׂרָן,
    וְלֹא יוֹדַעַת אֵיךְ כּוֹרְכִים תְּשׁוּקָה עִם גּוּפָה.

    במילים דקות ורקות יש חריזה כמעט מלאה, המדגישה את החיוניות של השפתיים בהיותן חיות. ניתן לשמוע גם הצליל של המילה אות. המילים תשוקה וגופה הן חריזה לא מלאה, שעולה מתוכה צליל של אנחה כמעט, צליל שבהחלט מבטא את המתח וחוסר האונים שנוצרים בין התעוררות התשוקה לנוכח המחשבה על המוות (המחשבה על המוות מעוררת תשוקה בגוף החי וזיכרון של תשוקה חיה מהעבר באופן אסוציאטיבי בלתי נמנע) לבין הידיעה הברורה החותכת שאין ולא ניתן לעשות עוד הרבה בנדון.

    יחד עם זאת, השאלה שנשאלת בסופו של השיר היא שאלה שתוהה האם זה באמת כך, האם לא ניתן לעשות דבר? לכאורה אין תשובה, אבל גם זה לא מדוייק, כי התשובה בהחלט ניתנת בעקיפין.

    המילה כורכים בשורה הראשונה היא למעשה חלק מהביטוי כרוכים זה בזה, כלומר מחוברים או קשורים. קיים וידוע הביטוי גם “כרוך אחריו”, כלומר דבוק בו, נמשך אליו. מילה קטנה בשיר מהדהדת בהד גדול.מעבר לכך המילה כורכים גם מזכירה כמובן תכריכים וגם כריכה של ספר והפעולה של איגוד הדפים וחיבורם זה לזה.יש חיבור בין המילה “רכות” המתארת את השפתיים לבין המילה “כורכים” ולכן טעם השפתיים וזיכרון התשוקה ודברי האהבה שיצאו מאותן שפתיים יכולים להיכרך בהחלט יחד בספר, למרות מותו של האדם. יכולים להיכרך בשיר, ביצירה. זאת הדגשה שלא נעשתה סתם(אחרת זה לא יהיה שיר כמובן:). התשובה לשאלה נמצאת למעשה בתוך השאלה עצמה בשיר, רק צריך לחלץ אותה משם. השיר הוא התשובה.

      1. מוטי

        ויש דרך אגב,עוד שיר שפורסם בליריקה שמטפל בנושא הזה באופן קצת שונה,הנה:)

        אדֶם / שי שניידר-אילת

        בְּרוֹמָא בְּאַחַת הַסִּמְטָאוֹת קָנִיתִי רִימֶל וְאֹדֶם (לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי) מִדַּיֶּלֶת יֹפִי
        שֶׁנִּגְּשָׁה אֵלַי וְהִגִּישָׁה לִי נְיָר וּמַרְאָה וְאָמְרָה בְּאִיטַלְקִית: נַשְּׁקִי. הַגָּוֶן הִתְאִים
        וְנִזְכַּרְתִּי – עוד יֵשׁ לִי עֵינַיִם, שְׂפָתַיִם, אֲבָל בָּעֶרֶב עַל הַגֶּשֶׁר מֵעַל לַטִּיבֶּר רָצִיתִי
        לְהַשְׁלִיךְ אוֹתָם אֶל הַמַּיִם וְלַמָּרִיּוֹת הַיָּפוֹת בִּגְלִימוֹת הַתְּכֵלֶת שֶׁיָּצְאוּ וּבָאוּ אֵלַי
        מִן הַקָּפֵּלוֹת לַנָּהָר לְנַחֲמֵנִי, אָמַרְתִּי בְּעִבְרִית: אֲהוּבִי מֵת, אֲהוּבִי מֵת

  2. זיוה גל

    תחושת אבל מובילה למבואות מאכזבים. למשל, העובדה שרואים אותו פתאום בהמון או נכנס הביתה וכד’
    שיר מיוחד וחזק.

  3. תמרה אור סלילת

    הגעגועים אל תחושה פיזית של האהוב, משהו שאנו יודעים שלעולם לא נוכל לקבל עוד, הם כמו כאבי רפאים של איבר שנכרת… יפה.

  4. לאה צבי (דובז'ינסקי)

    “איך כורכים תשוקה עם גופה” שיר חזק ונפלא, האהבה מתה ביחד עם המת, נותרו הזכרונות והשאלות. תודה

  5. רון גרא

    איך מלת המפתח-איך ניתן לכרוך תשוקה עם גופה של אדם שכל כך אהבת פעם,
    שיר זכרון מחלחל, על אהבה שמתה משום שנשוא אהבתה איננו בין החיים, היא זוכרת את ידיו הבוערות על שמלתה הכחולה,את שפתיו הדקות והרכות,אחרי שטעמה אותן-בתוקף אהבתה הגדולה, וקשה לה להתמודד עם היותו מת, והשאלות הנשאלות על ידה הן רטוריות, שאין עליהן תשובה,אלא שהן עולות בראשה, ולא נותנות מנוח.למרות שהאיש איננו היא נושאת את דמותו בתוכה וקשה לה להרפות.אהבתי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *