בבית היתומים דסקין בירושלים / איתן קלינסקי

לזכרם של אבי ראובן, אחותו לאה ואחיו מרדכי ואריה, דודי האהובים, שבנעוריהם הגיעו לבית היתומים דסקין בירושלים

בְּבֵית הַיְתוֹמִים דִּסְקִין בִּירוּשָׁלַיִם
הִתְפַּלֵּשׁ אָבִי בְּפֶה חֲסַר שִׁנַּיִם
שֶׁמֶשׁ סְדוּקָה בַּיּוֹם
יָרֵחַ שָׁבוּר בַּלַּיְלָה
כָּלְאוּ דְּמָעוֹת מוֹחִילוֹת
מֵעֵינֵי יֶלֶד כָּרוּת מֵאָב וּמֵאֵם.

בַּחֲצַר בֵּית הַיְתוֹמִים דִּסְקִין בִּירוּשָׁלַיִם
בֵּין אֲמִירֵי עֵצִים חֲשׂוּפִים
נִכְלְאוּ כְּמִיהוֹת טְמִירוֹת
בְּשַׁעֲלֵי יַתְמוּת קוֹרְמֵי בַּחֲרוּת.

בְּאִלְמוּת שְׁפוּכָה קָרַע חוֹמוֹת
יַלְדוּת צְלוּבָה בְּבֵית הַיְתוֹמִים,
בּו יָדַע יַלְדוּת אֲסוּפִית
בְּמוֹרַד עִתּוֹת בַּיִת פְּרוּעַ רַעַף
בְּחֹרֶשׁ כְּפוּף גַּב וּבְלוּי שִׁיפָה,
אֲבָל אוֹתִי תָּמִיד נָשָׂא
בְּמַעֲלֵה הָעִתִּים בֵּין קִירוֹת
רוֹעֲפֵי דֶּשֶׁן נוֹטְפֵי חֹם.

אוֹתוֹ נָשְׂאוּ שְׁחָקִים עִוְרִים בְּיַעֲרוֹת עַד
אוֹתִי הוֹתִיר רֵיק
אֲסוּפִי בְּעֶלֶט תּוֹעֶה וְנוֹפֵל.

ניקוד: יאיר בן־חור

13 תגובות “בבית היתומים דסקין בירושלים / איתן קלינסקי

  1. מוטי

    כך זה בעולם. כל אחד עושה מה שהוא יכול, את המיטב שהוא יכול, עם מה שיש לו ועם מה שהוא קיבל.
    לפעמים המיטב לא מספיק, כי גם המיטב שהאדם יכול, יש לשפרו ולא תמיד יש את האמצעים לכך או את הזמן.
    ועדיין, זה מה שיש ומירוץ השליחים הזה ימשיך, איתנו או בלעדינו, באמת שאין כל סיבה לעשות מזה עניין כזה גדול..:)

    זהו שיר יפה ורגיש הכתוב היטב. מתאר את הטראומה של האב וכיצד היא עברה אל הבן במידה מסויימת, על אף ולמרות מאמצי האב למנוע זאת. אבל האם זה באמת הזיק? ובכן, השיר עצמו מצביע על תכונות מסוימות של הבן, שלדעת כותב השיר, נובעות מהחסך של האב. לא אכנס כאן לכל מיני ספקולציות פסיכולוגיות בנוגע לכך, אבל כדאי לציין שאותו מחקר שעשו על ניצולי שואה ושינוי של גנים שעובר לדורות הבאים, יכול להיות תקף גם כאן.

    הבן אולי לא חווה את הטראומה ישירות, אבל ההשפעה של הטראומה על הגנים של האב קיימת גם אצלו ומטבע הדברים יש לה גילוי וביטוי בעולם, שהוא היה צריך להתמודד עימו כמיטב יכולתו. גם הבן היה צריך לעשות כמיטב יכולתו, האם הוא הצליח? האם זה עלה בידו?

    בְּאִלְמוּת שְׁפוּכָה קָרַע חוֹמוֹת
    יַלְדוּת צְלוּבָה בְּבֵית הַיְתוֹמִים,
    בּו יָדַע יַלְדוּת אֲסוּפִית
    בְּמוֹרַד עִתּוֹת בַּיִת פְּרוּעַ רַעַף
    בְּחֹרֶשׁ כְּפוּף גַּב וּבְלוּי שִׁיפָה,
    אֲבָל אוֹתִי תָּמִיד נָשָׂא
    בְּמַעֲלֵה הָעִתִּים בֵּין קִירוֹת
    רוֹעֲפֵי דֶּשֶׁן נוֹטְפֵי חֹם.

    אוֹתוֹ נָשְׂאוּ שְׁחָקִים עִוְרִים בְּיַעֲרוֹת עַד
    אוֹתִי הוֹתִיר רֵיק
    אֲסוּפִי בְּעֶלֶט תּוֹעֶה וְנוֹפֵל.

    השיר נוטה להיות פסימי ולמרות התיאור מלא החמלה כלפי האב, אין מספיק מידע כדי ללמוד עד כמה גדולה החמלה של הבן כלפי עצמו. חמלה עצמית היא לא פחות חשובה מחמלה לזולת. לעיתים יש בני אדם שהם מלאי חמלה לאחרים, אבל הם פסחו על עצמם. אסור שדבר כזה יקרה ואם הוא קורה, יש לתקנו ובהקדם.

    מעבר לזה,אני מצטרף לכל הדברים הנהדרים שנאמרו בתגובות האחרות.

    1. מוטי

      דרך אגב, המילה "שיפה" המוזכרת בשיר היא מילה מאוד מעניינת וכמובן לא שובצה בשיר סתם כך:)
      נדמה לי שזה לא מסוג המילים שאנו נתקלים בהם רבות בתחום הספרות או בכלל(מעבר לשימושיה המדעיים כמובן:).

      הנה סיבה טובה מדוע טוב לקרוא שירה.(מבלי להרחיב בכלל על המשמעות של המילה בשיר או מדוע היא שם:)

  2. יובל

    שיר נוגע ללב. אבל מעבר לתימה, עבודת הלשון משובחת, והלא שירה היא עבודה בלשון,
    עובדה שקצת נשכחה בימינו, ימי שירה נרטיבית.
    בְּאִלְמוּת שְׁפוּכָה קָרַע חוֹמוֹת
    יַלְדוּת צְלוּבָה בְּבֵית הַיְתוֹמִים,

    בְּמוֹרַד עִתּוֹת בַּיִת פְּרוּעַ רַעַף

    אלה צירופים טובים, מעורר דמיון.

  3. רחל בכר

    איתן תודה על השיר מכמיר הלב.
    דימויים יפהפיים ומקוריים.
    פה חסר שיניים התקשר לי גם לבית אבות ולרגע התערבבו לי פרקי חיים זה בזה.
    רוצה לומר שאין זה משנה באיזה גיל מדובר, היתמות נוכחת באותה עוצמה בכל גיל.

  4. זיוה גל

    כתיבה יפה מאוד והשיר נוגע ללב.

    אוהבת גם מה שהצביעה עליו שולה ניסים, בשירך:
    "יתמות שלא באמת מסתיימת, עוברת בירושה מדור לדור"

  5. דוד אדלר

    איתן יקר
    המקרה העיוור המביט בנו באלף עיניים גרם לכך שעם פרסום שירך, בהיותי די מודר מהיכולת לשבת מול המחשב, אני קורא את ספרו של חיים באר "קשר לאחד" במיטתי, למעלה מחצי שנה מאז רכישתו. והספר העוסק בתולדות י-ם מספר את תולדותיו של בית היתומים החרדי דיסקין, שאי אפשר היה להחמיץ את מראהו השגיא והחריג בכניסה לי-ם מאז נכוריי. מהספר למדתי שעוד לפני בניית מבנה הקבע ב-1927 הוא שכן במרכז העיר ושם התנאים הפיזיים היו מן הסתם פחות טובים. האם אביך שהה גם שם?
    בכל מקרה אני זוכר מספריך הקודמים שאביך היה בבית יתומים זה ועובדה זו הכמירה את לבי אז ושירך העשיר בדימויים עזים מכמיר הלב גם היום.
    מאז עברת דרך ארוכה ומרשימה בפעילות חברתית,פווליטית שלא מתביישת להציג בגלוי את המוסר היהודי והאוניברסלי כמגדלור המנחה אותך. רק ברכות

    1. איתן .קלינסקי

      לדוד שלום

      בתשובתי אבקש להיות סניגורם של הרב יהושע לייב דיסקין ורעיתו סוניה, שבערך בשנת 1880 החלו לאסוף יתומים לביתם בירושלים. במרוצת הזמן הקימו בית יתומים שהיה ברובע המוסלמי. יש דבר יפה בעדה החרדית שמגויסת להקמת מוסדות לעזרה לחלש.

      בירושלים של אותם ימים מוכת החולי והעוני היתה תופעה קשה של ילדים יתומים. בסוף המאה ה-19. ר' יהושע לייב דיסקין ורעייתו סוניה שכרו מכספם כמה מבנים בעיר העתיקה כדי לתת מענה לעשרות רבות של ילדים יתומים . התגייסות של העדה החרדית הביאה יותר מאוחר להקמת מבנה גדול ברחוב הנביאים ב-2007-8.. כעבור עשרים שנה עבר בית היתומים למבנה חדש בשכונת גבעת שאול.

      אבי ואחיו היו בבתים ששכר דיסקין בעיר העתיקה ורק שנה אחת במבנה ברחוב הנביאים. המבנה המודרני בגבעת שאול זה כבר בתקופה מאוחרת.

      למרבה הצער, בבית היתומים דיסקין נוצרה עוצמת פער בין יוזמה חינוכית יפה וטהורה של מקימיו ובין אלו שהמשיכו את המפעל .

      אחותו של אבי, לאה, היתה בבית יתומות, שהיה מיועד רק לבנות. מסתבר שהתחושות הקשות שליוו את אבי ואחיו לא היו מנת חלקה של האחות לאה. מצער, שעונשים פיזיים קשים ופוגעניים היו כלים "פדגוגיים מובנים" בבית היתומים דיסקין.

        1. איתן .קלינסקי

          לדוד שלוום

          לצערי, במקום 1907 כתבתי 2007 . אבי עבר מהמבנה ברובע המוסלמי למבנה ברחוב הנביאים בשנת 1907. פשוט פסחתי בהיסח הדעת על 100 שנה..

  6. שולה ניסים

    בבית הראשון של השיר, במילים הפותחות
    שֶׁמֶשׁ סְדוּקָה בַּיּוֹם
    יָרֵחַ שָׁבוּר בַּלַּיְלָה
    כָּלְאוּ דְּמָעוֹת מוֹחִילוֹת
    מֵעֵינֵי יֶלֶד כָּרוּת מֵאָב וּמֵאֵם.

    ואחר כך , בסוף השיר
    אוֹתוֹ נָשְׁאוּ שְׁחָקִים עִוְרִים בְּיַעֲרוֹת עַד
    אוֹתִי הוֹתִיר רֵיק
    אֲסוּפִי בְּעֶלֶט תּוֹעֶה וְנוֹפֵל.

    יתמות שלא באמת מסתיימת, עוברת בירושה מדור לדור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *