שני שירים / ציפי שחרור

האישה עם הכפפות
הָיִינוּ הַיְּלָדִים שֶׁל רַמְלָה, שְׁנוֹת הַשִּׁשִּׁים וְקַיִץ מַהְבִּיל.
וּשְׁכֵנָה אַחַת שֶׁהִגִּיעָה מִּ'שָּׁם'. קָרָאנוּ לָהּ 'הָאִשָּׁה עִם הַכְּפָפוֹת'.
הִיא מֵעוֹלָם לֹא פָּשְׁטָה אוֹתָם מִיָּדֶיהָ וּבְכָל עוֹנוֹת הַשָּׁנָה,
הִיא הָיְתָה הָאִשָּׁה שֶׁלָּנוּ מִשָּׁם. זֶה הַכֹּל מֵהַגֶּרְמָנִים, לָחֲשׁוּ הַנָּשִׁים.
וְאָנוּ הַיְּלָדִים שֶׁל רַמְלָה, וְלִבֵּנוּ כְּבָר בַָּאָבִיב וּבַסְּתָו.
עֲדַיִן לֹא הֵעַזְנוּ לִשְׁאֹל.

בְּאַחַד הַיָּמִים, וּכְבָר חֹרֶף דּוֹלֵף בַּמַּרְזְבִים
אִמִּי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁאֵלֵךְ אֶל הָאִשָּׁה לְבַקֵּשׁ דְּבַר מָה.
וְהִיא פּוֹתַחַת אֶת דַּלְתָּהּ… אוּלַי נֶחְרְדָה כְּשֶׁהָגְתָה בְּ'שָׁם'
וְהַכְּפָפוֹת לֹא הָיוּ אוֹתוֹ רֶגַע בְּהֶשֵּׂג יָדָהּ.
וְרַק אֲנִי, בְּאוֹתוֹ חֹרֶף דוֹלְּפַנִי, וּמִכָּל יַלְדֵי רַמְלָה,
רָאִיתִי חֹרִים פְּעוּרִים בְּכַפּוֹת יָדֶיהָ .

 
רמלה. ילדות

לאחַי ולאחיותי באהבה

חַרְצִיּוֹת צוֹמְחוֹת מִתּוֹךְ יָדַיִם קְטַנּוֹת
וּבַמִּדְרוֹן רַגְלֵינוּ שׁוֹעֲטוֹת אֶל אִמָּא.
הִיא מְבַשֶּׁלֶת לָנוּ מֵרֵיחוֹת חֵיקָהּ
וְטַעַם דְּבַשׁ וּמִטְבְּלֵי אַהֲבָה נִגָּרִים מִיָּדֶיהָ.
וְאָנוּ יְלָדֶיהָ שֶׁל אִמִּי וִילָדָיו שֶׁל אָבִי
בִּשְׁפֵלָה פְּנִימִית מְלֹהֶטֶת
מֵעָלֵינוּ מִגְדָּל צַלְבָנִי מַחְרִישׁ
תַּחְתֵּינוּ בְּרֵכַת אֶל רָאשִׁיד
וּבְאָזְנֵינוּ קְרִיאַת הַמּוּאַזִּין.
מִקּוֹלוֹ אֲנִי מְלַקֶּטֶת יַלְדוּת
כְּמוֹ לֶקֶט צְדָפִים מֵחוֹפֵי הַדִּמְיוֹן.

12 thoughts on “שני שירים / ציפי שחרור

  1. לאה הרפז

    גדלתי לא רחוק נרמלה, היינו הולכים לרמלה ברגל, כעדה קילומטר, אך זו הייתה העיר הקרובה למושבה שלנו ואני זוכרת עדיין את השיט בברכת אל ראשיד. השירים שלך הזכירו לי את ילדותי, בשנות החמישים. יפים השירים.

  2. רחל בכר

    "חורף דולף במרזבים" מקורי ומאד יפה בעיני.
    הכפפות כסימבול לריחוק וחציצה בין האשה לבין השכנים, מוסרות ברגע שיש ניסיון מצדם להתקרבות, על אף שמדובר בחפץ עלום ואזוטרי ואולי דווקא בשל כך. היה צריך רק את הטרידי כדי שידיה תיחשפנה ומן הסתם קרביה של "האשה משם".
    שני שירים שנכתבו ברגישות רבה ומעוררים געגוע לילדות.

  3. רון גרא

    השיר הראשון מלא אמפתיה ורגישות של ילדה, המשתוממת מדווע אותה שכנה,כפות על ידיה גם בעונות החמה, ודווקא בחורף הדולפני(ביטוי נפלא), מתגלה הסוד של החורים אשר בידה.
    גם השיר השני רגיש,המתבטא במטבולי אהבה, והסוף ליקוט מקולו של המואזין מן הילדות. לקוט של צדפים מחופי זכרון…
    יופי של שירים כראוי למשוורת נפלאה

  4. רחל אשד

    מאד התרגשתי. כבת להורים ניצולי שואה, וכמי שבילדותה היתה מוקפת בניצולים שחורים היו פעורים בנשמתם המעונה, השיר הראשון ממש צרב אותי. הדימוי בשורות הסוגרות את השיר השני, "מלקטת ילדות כמו לקט צדפים מחופי הדמיון", הוא דימוי מושך לב ויפהפה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *