שירה

שירים לזכרו של שי אריה מזרחי- הקדים וליקט: דוד אדלר

שירים לזכרו של שי אריה מזרחי- הקדים וליקט: דוד אדלר

אתר "ליריקה" הוקם, כידוע, כמחווה אצילית של ענת קוריאל ורונית ליברמנש לזכרו של המשורר שי אריה מזרחי ז"ל ולאתר "כאוס" שערך. זו אמנם עובדה ידועה יחסית, אך ראוי בכל זאת להזכירה לעתים ובוודאי כשמובאים דברים העוסקים בזכרו של שי.

להלן שירים שנכתבו לזכרו. מדוע מובאים השירים עתה, כשנה וחודשיים לאחר פטירתו? הסיבה פשוטה. כמה מהשירים נגלו לי בעקבות מאמרי על שי ושירתו שהתפרסם בסוף השבוע האחרון במוסף לתרבות וספרות של "הארץ". אמנם המאמר נשלח לעורך שבועות אחדים לפני יום השנה למותו, אך פורסם, מה לעשות, רק עתה.

קיבלתי תגובות אישיות רבות למאמרי, ומכולן הפתיעה אותי אחת, תגובתו של אריה בר, שכללה שיר לזכרו מאדם שלא עלה בדעתי שמכיר את שי ושמותו הותיר עליו חותם כלשהו. למעשה, היכרותנו נובעת מכך ששנינו ידידים של אדם שלישי ללא כל קשר לשירה או לעניינים שברוח (אך למען הדיוק אציין שבהמשך התוודעתי גם לשירתו הייחודית של בר). לאחר שקראתי את השיר והתעשַׁתי מהסיום הנפלא שלו, הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא שענת ורונית בוודאי ישמחו לדעת על קיומו של השיר ולקָרְאו, להתוודע לכך שלשַׁי מוקירים עלומים, מחוץ למעגל המוכר והצפוי, וליידע גם את האחרים ולזַכּותם בקריאת השיר, באמצעות "ליריקה".

עוד אני חוכך בדעתי ומגיב אחֵר לרשימתי, ערן צלגוב, לא יכול היה שלא להעלות בזיכרוני את שירו הנהדר "אלבטרוס", שהוקדש לשי ופורסם בקיר של שי בפייסבוק והמם אותי בעָצמתו; ואז נזכרתי בשירו היפה של יאיר בן־חור שפורסם גם הוא שם, וחשבתי מדוע לא להביא גם אותו. והנה גם עורך "מעיין", רועי צ'יקי ארד, הפנה את תשומת לבי שב"מעיין" 9 פורסם שיר לזכרו, שכתב יובל גלעד, שיר מיוחד ולא שגרתי, "חזק" כמו שאומרים, שהולם בך בישירותו. ובינתיים, יאיר יידע אותי שגם אבי כהן הקדיש שיר לשי (פורסם ב"עבריתון" 2), ואם אוסיף את שירה של מיכל פיראני שפורסם בבימה זו – הנה יש לנו מינִי אנתולוגיה.

אני משער שיש עוד נוספים, כאלה שאולי שכחתי וכאלה שנסתרו ממני ואולי יובאו לידיעת קוראי "ליריקה" בתגובות ובדרכים אחרות. או־אז יש לנו אנתולוגיה (אגב, שלא יחשדו שלקיתי בדמנסיה, את שורות השיר שלי שפורסמו בגיליונו השני של "ליריקה" לא הייתי כולל, כי הוא חובר כמוטו למאמרי על שי ותו לא). כאן אביא ארבעה שירים בלבד, ללא פרשנות.

ניקוד: יאיר בן חור

אלבטרוס/ערן צלגוב

עָלָה, כְּמוֹ נְשִׁימוֹת
קְצָרוֹת, הַשִּׂיא
בִּקְצוֹתָיו. כְּמוֹ שִׁיר
כַּנְפֵי קוֹלוֹת וְלֹא
אֻכַּל.
אַחַר בָּאוּ. חִטְּטוּ
בִּקְרָבָיו וּמוֹתוֹ הָיָה
שָׁלֵם. פָּנָיו חֲלוּלִים
וְהַדְּמָמָה הֻשְׁלְמָה.
נוֹתָר סִימָן. מַרְאֵה
מָקוֹם.
כֶּתֶם שֶׁמֶן.
וְהוּא כְּמוֹ לֹא
הָיָה.

מתחרים/ אריה בר

לזכרו של שי אריה מזרחי

אֲנַחְנוּ מִתְחָרִים עַל אֲוִיר לִנְשִׁימָה, עַל קוֹרַת גַּג, עַל חֹפֶן אֲדָמָה
עַל לִטּוּפָהּ שֶׁל אִמָּא
עַל גֹּבַהּ הַקְּפִיצָה מֵעַל קַו הָעֹנִי
אֲנַחְנוּ מִתְחָרִים עַל מְקוֹם חֲנָיָה בְּדַף שִׁירָה
עַל שִׁטְחוֹ שֶׁל גִּלְיוֹן הַהַעֲרָכָה
עַל מִשְׁפָּטִים לְהַלְבָּנַת פָּנִים
עַל חֹמֶר לְהַלְבָּנַת חֲטָאִיםּ
עַל טִפּוֹת הַדָּם שֶׁיִּתְּנוּ סֹמֶק בִּלְחָיֵינוּ הָאֲפֹרוֹת
אֲנַחְנוּ מִתְחָרִים בִּפְנֵי מְרִיעִים וּמְגַדְּפִים
וּבְתוֹךְ הַשְּׁאָגוֹת, אֲנַחְנוּ לֹא שׁוֹמְעִים אֶת לְחִישׁוֹת הָאַהֲבָה
וְאֶת פְּסִיעוֹתָיו הַשְּׁקֵטוֹת שֶׁל מוֹתֵנוּ.

*/יובל גלעד

בֵּין גַּלִּים מְטֻלְטָלִים כְּרָאשֵׁי עֲצִירִים
פִּתְאֹם רָאִיתִי אוֹתְךָ
שַׁי אַרְיֵה מִזְרָחִי מְחַפֵּשׂ שִׁיר
כְּאִלּוּ אֵינְךָ מַאֲכַל תּוֹלָעִים
בְּבִנְיַן קוֹמוֹת חָדִישׁ
יָם פְּסִיכִי בִּסְעָרָה
וּשְׂעָרְךָ הָאָרֹךְ גּוֹלֵשׁ לְעֵבֶר יָפוֹ
מֶה עָשִׂיתָ אִישׁ? מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן
בְּתוֹךְ יָם מְדַמֵּם בֶּז' סוֹעֵר
יָם מַלְבִּין מִקֶּצֶף
אִי־אֶפְשָׁר לְהַאֲשִׁים מִי שֶׁטָּבַע בְּמִטָּתוֹ
אַחֲרֵי לַיְלָה בְּלִי שֵׁנָה
כְּשֶׁהָאוֹר הָרַע הֵחֵל לְבַשֵּׂר
עוֹד בֹּקֶר חֲסַר שַׁחַר
הַהֶרֶס סֶלַע נוֹפֵל
קַנְיוֹן מִגְדַּל הָאוֹפֶּרָה עָזוּב
כָּמוֹךָ אַחֲרֵי הַפִּטּוּרִים
לֹא תִּשְׁמַע יוֹתֵר לוּ רִיד
הָיִיתָ סֶלַע צַעַר עַתִּיק פָּגוּעַ שׁוֹתֵק מְסֻגָּר
בְּשׁוֹבֵר גַּלִּים אָדִישׁ לַסְּעָרָה
כִּפְּסִיכִיאָטֵר לְצַעַר
הִנֵּה מַתְחִיל לְהַחְשִׁיךְ
לֹא תִּרְאֶה יוֹתֵר יֹפִי
תָּמִיד הָיִיתָ שׁוֹאֵל מַה קּוֹרֶה
אִישׁ, מֶה עָשִׂיתָ?
אִישׁ, מֶה עָשִׂיתָ?

כָּאוֹס לִירִי/ יאיר בן־חור

4 באוקטובר, 2013, ל' בתשרי, תשע"ד
לזכר שי אריה מזרחי, שנה למותו

אִם תִּשְׁבֹּר אֶת שְׁתִיקָתְךָ
זֶה יִהְיֶה נִפְלָא,
הִיא אָמְרָה,
זֶה שָׁנָה שֶׁאֵינְךָ פּוֹצֶה פֶּה
רַק כְּתָבֶיךָ מְדַבְּרִים בְּשִׁמְךָ.

אִם תִּזְכֹּר אֶת חֲזוֹנְךָ
לֹא נֵלֵךְ לְאִבּוּד,
הִיא הִתְפַּלְּלָה,
כְּבָר שָׁנָה אַתָּה מִסְתַּכֵּל בָּנוּ
וַעֲצוּמוֹת עֵינֶיךָ לִרְוָחָה.

וְאַתָּה בְּתוֹךְ
כָּאוֹס לִירִי
בִּלְתִּי מוּבָן בַּעֲלִיל,
לְעוֹלָם…

השאר תגובה