* / עדנה שמש

* / עדנה שמש

הִיא אִבְּדָה אֶת יוֹפְיָהּ בָּרְחוֹב.
רוּחַ בָּא מִיָּמִים וְהָלַךְ אֶל יָמִים
גָּרַף אֶת יוֹפְיָהּ אֶל בִּיבִים נְעוּלִים,
וְשָׁכַךְ.
וּמָה אַחַר כָּךְ? אֵיךְ יִמָּצְאוּ לָהּ מִלִּים
לְבַקֵּשׁ אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשָׁהּ
בַּמַּרְאָה;

הִיא אִבְּדָה אֶת יוֹפְיָהּ כְּמוֹ שֶׁמְּאַבְּדִים
שְׁטַר חוֹב, כְּמוֹ שֶׁמַּפְקִיעִים מֵאָדָם פִּסַּת קַרְקַע
מֻצָּקָה שֶׁהָיְתָה פַּעַם שֶׁלָּהּ עַל-פִּי-חוֹק
וְעַכְשָׁו נֶעֶשְׂתָה גְּבַהּ-גַּלִּית.

בְּבָתֵּי עֲבוֹט בִּרְחוֹב אַלֶנְבִּי
בִּקְּשָׁה אֶת יוֹפְיָהּ, מֵאֲחוֹרֵי סוֹרָגִים
מָשְׁכוּ יָדָם מִמֶּנָּה, אֲדִישִׁים.
לְבַדָּהּ יָצְאָה אֶל הָרְחוֹב מֻכַּת קַיִץ וְעַכְשָׁו.
אוּלַי יִשָּׂרֵךְ יוֹפְיָהּ מֵאֲחוֹרֶיהָ, שֹׁבֶל אוֹר
אוּלַי זִיק זָעִיר,

שֶׁשָּב מִמֶּרְחַקִּים גְּדוֹלִים בִּמְהִירוּתוֹ הַנּוֹדַעַת,
אוֹ יִתְגָּדַּל בָּהּ בְּדַל הִינוּמָה, חֻפַּת תַּחְרָה
שֶּפַּעַם עָמְדוּ תַּחְתֶּיהָ שְׁנֵיהֶם, יָפִים וְנִרְעָשִׁים,
וְהִבְטִיחוּ הַבְטָחוֹת.

ניקוד: חני צפריר

*שיר על אובדן; אישה הולכת ברחוב ומאבדת את יופייה. תיאור מסלול האובדן, מבהיר באופן
חד-משמעי שהאובדן איננו זמני: הרוח שגרפה אותו שככה כבר, ובתוך "ביבים נעולים" אין תנועה של רוח. וכך חשה הדוברת בשיר עירומה, בעודה מתגעגעת ומבקשת את שהיה שלה – לשווא.

14 תגובות “* / עדנה שמש

  1. נוי דריה

    שיר צלול מאוד. אני לא קוראת אותו רק בהקשר של אובדן היופי. הדוברת (שמנחם בן רוצה שנקרא לה משהו אחר אבל לא מעלה אלטרנטיבה של ממש), או המשוררת, או הקול המושמע בשיר, כולם יחד ממשיכים הלאה, כך הרגשתי תוך כדי הקריאה, אל כל השאר שיש. זוהי עצירה להתבוננות, לעיכול, נכון, עם כאב, אבל עם "המשך יבוא". אשמח לקרוא עוד שירים של עדנה שמש, לא מכירה אותה בתור משוררת.

  2. לאה הרפז

    האוסדן קיים בשיר והחיפוש אחריו ברור לגמרי אבל מה שלכד אותי זו המנגינה של השיר. הלחן, המוזיקה המדויקת שהופכת את השיר לבלדה חמשרה עליו קסם מצוים

  3. אוולין כץ

    לעדנה שמש. שיר מאד יפה, מתפתח במהלכים מורכבים וזורמים עד נקודת העצירה , נקודת הנעילה , שורות רבות אהבתי. "אוּלַי יִשָּׂרֵךְ יוֹפְיָהּ מֵאֲחוֹרֶיהָ…"

  4. מנחם בן

    יפה השיר. ושוב יורשה לי להגיד שהמילה "דוברת" היא מילה אקאדמאית נוראית כשמדובר במשוררת. משורר הוא ההיפך מ"דובר", ולהוכחה – השיר הזה. ומה זו ההוראה המשונה הזו, "להגיב" ,כשהכוונה היא "שלח"? הרי כבר הגבנו וכתבנו את התגובה. אז עכשיו "להגיב"? אני אומר את כל זה כי פינת השירה הזאת יקרה בעיני וחשובה.

    1. זאב פלדינגר

      לדעתי זה דווקא נכון יותר ללחוץ על "להגיב", כי כל עוד לא לחצנו, למעשה לא הגבנו. מה גם שאפשר לסמוך על אנשים שהם מספיק אינטלגנטים להבין שאם אין 'שלח', אז כנראה 'להגיב' בא להחליף אותו.

    2. gai מאת

      בנושא הכיתוב בכפתור התגובה, אנחנו לוקחים לתשומת ליבנו מנחם, תודה. אנחנו מוקירים את הדקדקנות, נבדוק אם אפשר לתקן.

    3. gai מאת

      בעניין הכיתוב בכפתור התגובה, אנחנו מעריכים את הדקדקנות מנחם, לא חשבנו על כך לעומק. נבדוק אפשרות לתקן. תודה

  5. תמרה אור סלילת

    שיר מקסים על נושא כאוב… איזו אישה אינה מבכה אובדן יפייה? רק שכאן התמחשו דימויים מופלאים ומטפורות מעניינות והפכו את קינת האובדן הזו למלאכת מחשבת זעירה.

  6. חני

    היכולת לקבל אובדנים בתחנות החיים ולמצוא את ה"יש" בכל דבר – זו אמנות בפני עצמה, ממש מלאכת מחשבת, שרק מעטים זכו בה או ללמוד אותה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *