ראיתי צפור / עפרה קליגר

ראיתי צפור / עפרה קליגר

רָאִיתִי צִפּוֹר מֵתָה עִם אוֹר יוֹם.
קָרַבְתִּי אֵלֶיהָ לְהַבִּיט בְּמַקּוֹרָהּ,
הִקְשַׁבְתִּי לְחֶדְלוֹן שְׁרִיקָתָהּ.
נוֹצָה אַחַת דָּבְקָה לַבָּשָׂר.

רָאִיתִי צִפּוֹר מֵתָה
וְלֹא יָדַעְתִּי מַה הֱבִיאַנִי לַעֲמֹד
כֹּה סָמוּךְ אֵלֶיהָ,
אוּלַי בִּקְּשָׁה נַפְשִׁי
לְהַדְהֵד אֶת מַשַּׁק כְּנָפֶיהָ
הָאַחֲרוֹן.

זוֹ הַצִּפּוֹר, נְעוּצָה בֶּעָפָר,
הוֹתִירָה בִּי
כִּתְמֵי
צֵל.

ניקוד: חני צפריר

השירה העברית התברכה בציפורים רבות: ציפורי שיר וציפורי נפש, למשל בשירי "ציפור כלואה" מאת יאיר הורביץ. הציפור "רבת היופי" של נתן זך מסמלת יותר מכל את החד- פעמיות, המותירה חותם בל יימחה. הציפור של עפרה קליגר אמנם מתה, אך נותרה חיה מבעד לשורות הליריות, בהעניקה למשוררת את תכונותיה. השיר הוא שריקתה של הציפור המתה.

14 תגובות “ראיתי צפור / עפרה קליגר

  1. נילי אמיר-סגל

    לעפרה קליגר
    כאשר סיימתי לקרוא את שירך הדהדו לפתע בראשי המלים של נתן זך "ראיתי צפור רבת יופי הצפור ראתה אותי". גם אם לא הייתה כוונה בשירך לשיר זה, אהבתי את הכנות שבו ואת התחושה שהעברת לי דרכו – אותה תחושה של "כתמי צל". תודה לך
    נילי אמיר-סגל

  2. שושי קלאס

    "זו הציפור , נעוצה בעפר
    הותירה בי
    כתמי
    צל"
    לראות את המוות מולנו…כאילו מכה במוחנו להזכירנו (לא שחלילה שכחנו:) כמה בני
    חלוף אנחנו על פני האדמה, וזה לכשעצמו מערער בנו את שלוות היומיום.
    על כן נוגעות בי השורות הללו על הציפור הנעוצה בעפר (נעוצה פועל חזק ודוקר, המדגיש את כוחו, נצחיותו של המוות)
    ומכתימה את אורה של המשוררת בכתמי הצל… (הכתם גם לו קונוטציה של משהו קבוע שקשה/בלתי אפשרי להסיר)

    1. שושי קלאס

      זוֹ הַצִּפּוֹר, נְעוּצָה בֶּעָפָר,
      הוֹתִירָה בִּי
      כִּתְמֵי
      צֵל.
      למראה המוות משהו בנו מיטלטל חזק
      המילה נעוצה חזקה מאוד מדגישה את כוחו ונצחיותו של המוות
      כתמי צל, לא כתבה מן הסתם שזה הצל עליה.. (כתם מילה המדגישה את הקביעות/משהו שקשה/בלתי ניתן להסרה)
      מות הציפור מעיב…מכתים את אורה של המשוררת בכתמים..של צל

  3. רוחה שפירא

    "אוּלַי בִּקְּשָׁה נַפְשִׁי
    לְהַדְהֵד אֶת מַשַּׁק כְּנָפֶיהָ
    הָאַחֲרוֹן."
    סיום הבית השני סוגר ופותח כאחד את השיר אל נפש המשוררת בהזדהות ובעדנה מופלאה.
    לדעתי כאן גם המקום לסיים את השיר. תודה. רוחה

  4. זאב פלדינגר

    ייתכן מאוד שהמשוררת התכוונה למשהו אחר לגמרי, אך בשבילי השיר מסמל יצירה שמתה. משהו שהיה אמור לעופף, אך זה כבר לא יקרה. למרות שיש נסיון להדהד את משק כנפיה האחרון.

  5. חני

    מודה ומתוודה: הדימוי לציפור כבר ממש לא מקורי, הפכו אותו לטריוויאלי – משעמם. כה חבל, כי השיר יפה,,,,

    1. טובי לין

      כל דימוי והכל בשירה ובאמנות כבר נכתב ונעשה. אבל השיר הזה רחוק לטעמי ממשומש. להפך. הוא מרגש להפליא, והקונטקסט חי לנגד עיניי ויזואלית ורגשית כאחד. אני חולקת על דעתך חני, אבל אני תמיד שמחה שיש דברי ביקורת אפילו חריפים על טקסטים. בעיקר, כי הם גורמים לכולם לעצור רגע לחשוב ולא להמשיך לפי תכתיב קבוע של שבח והלל "כדי שלא יעלבו". אם אפרסם כאן שיר, אנא קטלי אותו בלי רחמים אם זו האמת. אני מאמינה שזה רק תורם.

      1. טובי לין

        בהערת אגב מוסיפה, למיטב ידיעתי, השיר שמוזכר פה בתגובות ושמייד נזכרתי בו בעצמי – "ציפור שניה" של זך, נולד כתוצאה של התערבות בין משוררים שאתגרו אותו לכתוב שיר מהחריזה המשומשת: שמש , אמש.
        מזל גדול. אחרת היינו מפספסים יצירת מופת אמיתית, אחד משיריו הטובים ביותר לטעמי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *