בת שאול / חנה טואג

…”וישלח איש ויקחה מעם איש מעם פלטיאל בן ליש: וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים …”(פרק ג’)
“ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה’ ותבז לו”(פרק ו’)

בת שאול / חנה טואג

בְּעַד הַחַלּוֹן הִיא נִשְׁקֶפֶת
לִרְאוֹת אֶת דָּוִד
נַחֲשֵׁי שְׂעָרָהּ אֲסוּפִים
לִפְקַעַת עַל עֹרְפָּהּ
שָׁדֶיהָ קְפוּצִים וּפִטְמוֹתֶיהָ
דְּבַשׁ מְלָכוֹת
שָׁחֹר

פְּלִיֶיה פְּלִיֶיה
פַּה דֶה שַה
לוֹחֲשִׁים צַעֲדֵי מָחוֹל קְטַנִּים
בִּמְגֵירוֹת יַלְדוּתָהּ
אַךְ הִיא אֵינָהּ
שׁוֹמַעַת
לְמַטָּה בַּכִּכָּר
הַמֶּלֶך מְאַלֵּף מִדְרָכוֹת
לִרְקֹד

וַתַבֵז לוֹ

לִבָּהּ עִם הָאִישׁ הַהוּא
שֶׁצָּעַד אִתָּהּ פַּעַם בַּדֶּרֶךְ
הָלוֹך וּבָכֹה
הָלוֹך וְכָבֹה
עַד בַּחוּרִים שֶׁזֶּה
שֵׁם שֶׁל רְחוֹב

עַכְשָׁו בְּמַעֲלֵה אוֹתוֹ רְחוֹב
כָּל כָּך רוֹקְדִים
וּמַשֶּׁהוּ דּוֹחֵק בָּהּ
סִגְרִי
סִגְרִי אֶת הַחַלּוֹן מִיכַל
לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה לָךְ
מִמֶּנּוּ
יֶלֶד

הערה: פלייה ופה דה שה- צעדי ריקוד בבלט

ניקוד: חני צפריר

השיר מבטא את מורכבותה של אהבת מיכל בת שאול לדוד, מבעד לעדשה שונה: המשולש הרומנטי. כשמיכל ראתה את דוד רוקד לפני הארון לאחר נצחונו, היא בזה לו והוכיחה אותו על השתטותו. היא נאלצה לשלם על כך מחיר כבד; לא היה לה ילד עד יום מותה.
לפי הפרשנות שבשיר, מיכל בת שאול בזה לדוד משום שליבה היה נתון לגבר אחר: פלטיאל בן ליש, ששמר עליה במשך תשע שנים, במהלך הגלייתה והשיבה לדוד מתוקף צו המלך.

19 תגובות “בת שאול / חנה טואג

  1. טובי לין

    לְמַטָּה בַּכִּכָּר
    הַמֶּלֶך מְאַלֵּף מִדְרָכוֹת
    לִרְקֹד

    וַתַבֵז לוֹ

    לִבָּהּ עִם הָאִישׁ הַהוּא
    שֶׁצָּעַד אִתָּהּ פַּעַם בַּדֶּרֶךְ
    הָלוֹך וּבָכֹה
    הָלוֹך וְכָבֹה
    עַד בַּחוּרִים שֶׁזֶּה
    שֵׁם שֶׁל רְחוֹב

    עַכְשָׁו בְּמַעֲלֵה אוֹתוֹ רְחוֹב
    כָּל כָּך רוֹקְדִים

    מרתק – הפריסה של מאזן הכוחות: המנצח, דוד המלך, המאלף מדרכות לרקוד, שאפילו “בחורים” שהלכו עימה “הלוך ובכו” נדרשים לריקוד הזה – והבוז שלה העומד בשיווי משקל כנגדו. זאת, בהיותה בעמדת תצפית מוגבהת המשקיפה על הנוף מתחתיה.
    אלא שהסוף, מעבר לדברים השטחיים שיש בקונפליקט הבוחן “מי חזק יותר, מי מכניע את מי, ומי צופה מאיזה גובה על האחר – נותרה האמת המצערת של מיכל בת המלך המובס, שזה האיש עימו לעולם יהיה לה
    חסך. והחסך הוא שלה בלבד.
    במובן זה, דויד המקראי תמיד מצטייר בעיניי כדמות שהקרבה אליו דורשת קורבן, – יופיו וכוחו – מיסי כאב. וגם בשיר הזה יש ביטוי לזה בעקיפין, בבוז של מיכל לאותו דבר בדיוק, להערצה לה זוכה, במחיר עקרות.
    אבל זו רק פרשנות אחת, ואין לי יומרות לקבוע מהי “כוונת המשורר”. ובעצם, רק התכוונתי להגיד
    שהשיר נגע לליבי.

  2. Ronit shachar

    הכי אהבתי את הקפיצות בין העולם התנכי לעולם של היום אולי מרמז על כך שכלום לא השתנה בעצם וכל העניינים בין גבר לאשה אשה לגבר בסך הכל נשארו זהים לאורך השנים כבתנך כך היום אם הוא מכרכר, היא בזה לו.
    שיר מצויין חנה, חג שמח ממיאמי.

  3. לאה גוילי

    מיכל. שם עם נוכחות, אבל נוכחותה לא הורגשה. היא נוצלה ע”י מלך חסר מוסר וחייה בוזבזו לריק. דמות טראגית שסחבה על כתפה את העצב הגדול מכל – עקרות. נהדר השיר.

  4. חנה טואג

    תודה לכל המגיבים נעמו לי תגובותיכם עד מאוד -התנ”ך הוא המקור המענין ביותר והמעורר השראה ביותר בעיני לכתיבת שירה
    בגלל פערי המידע שבו, בגלל דחיסותו ובשל יופיו
    שבוע טוב וחג שמח
    תודה למערכת ליריקה על הפרסום

  5. נילי אמיר-סגל

    לחנה
    ההתכתבות שלך עם הספור המקראי מעניינת ומהנה כאחד. גם הקו האירוני עם המונחים של הבלט מעורר חיוך ועניין גם יחד. תבורכי.

  6. תמרה אור סלילת

    השיר יפה בעיני והכל נכון בו. גם הכללת מושגים שאינם מעולמו של התנ”ך מביאה את ההתרחשות ממש לפתחנו, כאילו לא עברו שנים רבות מאז… אהבתי את פטמותיה… 🙂

  7. יואב איתמר

    כל יוצר הוא פלטיאל בן ליש.
    את מיכל שלו החזיק בהשאלה.
    והוא בוכה איתה חצי הדרך,
    רק לא ברור אם עצב או אם הקלה.
    ישנם יוצרים שהם גם דוד
    שיודעים לרקוד, לשמוח
    להכות באלפים –
    לגזול נשים במטר רץ,
    לרצוח מלך בלי בג”ץ
    והישגים פוליטיים יפים.
    פלטיאל חי כדי לבכות
    ומיכל כדי לבוז
    להראות כמה חלול הכתר
    שבידי דוד אחוז.

  8. דוד אדלר

    אולי ראוי לציין שהתרשמתי פחות מההיבט התוכני שהשיר מציג ויותר מהצורני כמו בשורות היפות והבלתי צפויות
    נַחֲשֵׁי שְׂעָרָהּ אֲסוּפִים
    לִפְקַעַת עַל עֹרְפָּהּ
    שָׁדֶיהָ קְפוּצִים וּפִטְמוֹתֶיהָ
    דְּבַשׁ מְלָכוֹת
    שָׁחֹר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *