קשיי ריכוז / ענת קוריאל

קשיי ריכוז / ענת קוריאל

אֲנִי מְכִינָה שִׁעוּרֵי בַּיִת:
כַּף יָדִי הַמַּחְזִיקָה עִפָּרוֹן
מְקַעֲקַעַת אֶת הַדַּף מֵרֹב הִשְׁתַּהוּת,
מַאֲמַצַּי מִתְנַכְּלִים לָאוֹתִיּוֹת,
הַמַּחְשָׁבוֹת דְּחוּקוֹת וּמְעֻרְפָּלוֹת.
הַיְּשִׁיבָה מוֹסֶרֶת אוֹתִי לְהִסּוּסַי
וְהֵם מִצְטַיְּרִים עַל שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה
כְּמו קְלַסְתֵּרוֹנִים הַסּוֹבְבִים זֶה סְבִיב זֶה.

גּוּפִי נַעֲשָׂה רָפוּי.
הַמַּחְבֶּרֶת מֻצַּעַת לְפָנַי,
אֲנִי מַנִּיחָה עָלֶיהָ אֶת רֹאשִׁי.
חֲלוֹמוֹת
יַעַזְרוּ לִי לִפְתֹּר
מַהֲלָכִים בִּזְמַן עֵרוּת.

ניקוד: חני צפריר

15 תגובות “קשיי ריכוז / ענת קוריאל

  1. טובי לין

    קוראת את השיר כחויה של ילדה שבאמת רוצה להכין שיעורי בית, אלא ש"מַאֲמַצַּי מִתְנַכְּלִים לָאוֹתִיּוֹת,
    הַמַּחְשָׁבוֹת דְּחוּקוֹת וּמְעֻרְפָּלוֹת".

    כאילו יש פרשנות לטקסט שתחת ידיה, פרשנות אחת שמסרבת להתפענח. והמאמץ נוכח קשיי הריכוז, עצם "הַיְּשִׁיבָה מוֹסֶרֶת אוֹתִי לְהִסּוּסַי".
    ולצד אותה הפרעת קשב ותסכול ממנה, מציאות חדשה ואחרת קורמת עור וגידים וזו מצטיירת על שולחן הכתיבה "כמו קלסתרונים הסובבים זה סביב זה"…
    המאמץ להתמקד ולהפרד מעולמות אחרים המתחרים על הקשב של הקורא, זה המסיח תדיר גובה מחיר של עייפות. כך
    "גּוּפִי נַעֲשָׂה רָפוּי."
    הקושי המתואר באופן זהיר ותמים כמעט דרך עיניה של אותה ילדה בשיר נגע לליבי
    במובנים רבים, הקריאה על החוייה הזו, כמוה כהתבוננות ילדה המנסה לקרוא במראה כתב ראי בה הכל הפוך. והלב נמשך אחר החלומות והעולמות האלטרנטיביים מהם מנסה לחמוק כדי להתרכז בזו הכתובה לפניה.
    אבל זו רק פרשנות אחת וקצת מרגיש שהמצאתי את הגלגל בתגובה הארוכה הזו.. במילה – נוגע

  2. תות הרמס סאטורי

    קסם היצירה, על כל הבטיה, שורה על השיר – מעבר לכתיבה המצויינת.
    זוהי תזכורת לטבע זה שבתוכנו, כילדים וכבוגרים כאחד, ולדרך אל ליבהּ של אותה קיסרית פנימית, שהיא טבעית יותר ונינוחה.

  3. תות הרמס סאטורי

    קסם-היצירה, על כל הבטיה, שורה על השיר – מעבר לכתיבה המצויינת.
    זוהי תזכורת לטבע-הקיסרית שבתוכנו, סמל-השפע והיצירה, כילדים וכבוגרים כאחד, ולדרך אל ליבהּ, שהיא טבעית יותר ונינוחה.

  4. נילי אמיר-סגל

    תחילת השיר מטעה במעט ב"שעורי הבית",וציפיתי לכתיבה של ילדה או נערה. כתיבת השיר עצמו משולה אולי לאותם "שעורי הבית" הרחוקים של הילדות או הנעורים.
    גם אם לא זו הייתה כוונת הכותבת הרי השיר עצמו עשיר באותם ספקות שהופכים ל"קלסתרונים"..
    אהבתי את נצחונו של הדמיון על רפיון הגוף. בתודה נילי

  5. זאב פלדינגר

    שירייך אהובים עלי מכל, ענת. בכשרון רב תארת את העניין שנרמז כבר בכותרת. הסיום חזק ביותר שמגיע לכיוון לא צפוי.

  6. לאה הרפז

    "…חֲלוֹמוֹת
    יַעַזְרוּ לִי לִפְתֹּר
    מַהֲלָכִים בִּזְמַן עֵרוּת."
    כאשר המציאות קשה מדי אין מוצא אלא לברוח אל החלום. באמת שיר חזק מאוד

  7. רןנית ליברמנש ורדי

    חני, אין קשר בין כתיבת שירה ללידות. טיעון גברי פטריארכלי במהותו. הגברים ששלטו בקאנון הספרותי, ניסחו את הטענה הזו כדי להפקיד מידי נשים כותבות את האפשרות לכתוב את יצירותיהן ולפרסמן.

  8. רןנית ליברמנש ורדי

    ענבל יקירתי,
    מה הקשר? ענת, שותפתי המוכשרת ואני, אמתכן הנאמנה, לא מרבות לפרסם את שירינו לאו דווקא מטעמי אי-הכרה בערכנו. נהפוך הוא. הטעם הברור הוא הרציונל הברור: רצון לחשוף את קהל קוראינו למגוון פואטי עשיר.
    אגב, בקרוב יעלה אחד משירי. קריאה נעימה 🙂

  9. אלה אדר

    שיר יפה מאוד, שני החלקים קשורים בקשר של בעיה ופתרון. עולם הדמיון מפצה על חולשות
    ומביא שלל רעיונות מפתיעים

    1. רןנית ליברמנש ורדי

      ענבל יקירתי 🙂
      מה הקשר? ענת שותפתי היקרה והמוכשרת ואמתכן הנאמנה, מעלות לעיתים רחוקות את שירינו לאו דווקא מטעמי אי-הכרה בערכנו הפואטי. נהפוך הוא :-). שהרי הקמת האתר נועדה לחשיפת הקוראים/ות לפואטיקה מגוונת ועשירה ככל שניתן.
      בקרוב אצלי.. כלומר, בקרוב יעלה אחד משירי.
      קריאה נעימה.

  10. חני

    שיר ארס פואטי מובהק. המתח בין הרצון והכמיהה ליצור לבין חולשת הגוף ואולי הנפש מדגים עד כמה מלאכת היצירה- כמוה כלידה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *