אשה אוגרת חפצים / לאה טרן

אשה אוגרת חפצים / לאה טרן

הָאֲרוֹנוֹת כְּבָר לא מַסְפִּיקִים
הִיא מָעֲלָה בָּאוֹב בְּגָדִים ,כֵּלִים
לִרְקֹחַ מֵהֶם מִשְׁחוֹת לִבְדִידוּתָהּ
מְכוֹסֶסֶת צִפָּרְנַיִם עַד הָעוֹר
בְּבִּיסִים קְטַנִּים
נוֹגַעַת בָּרִקְמָה עַצְמָהּ
לְמִי תַּשְׁאִיר הַכֹּל?
חֲפָתִים מִזְּמַן הַמַּהְפֵּכָה
רוֹמַח מְנַצְּחִים
מִישֶׁהוּ אוּלַי צָרִיךְ
סֵפֶר דִּקְדּוּק בִּלְשׁוֹן זָרָה
מִתְנַחֶמֶת בָּעֻבְדָּה
לֹא יַשְׁלִיכוּהָ לְעֵת בְּלוֹתָהּ
מִזְמוֹרֵי אַהֲבָתָהּ
יִהְיוּ לָהּ לְעֶדְנָה.

ניקוד: חני צפריר

*ניתן לנסות ולהסביר את הנטייה לאגור אינספור חפצים חסרי שימוש, באמצעות הצורך להקפיא את הזיכרונות שהחפץ מסמל או באמצעות חרדה מפני מחסור עתידי. בשיר זה אגירת החפצים מהווה מעין תרופה נוגדת בדידות. עלה על דעתנו, בעקבות שיר זה, שתכונת האגירה מנוגדת לכתיבת שירה, שהרי שירה דורשת דיוק, זיקוק, ודומה יותר לצורך להשליך מאשר לאגור.

12 תגובות “אשה אוגרת חפצים / לאה טרן

  1. רון גרא

    שיר נפלא, על אדם, במקרה זה אשה, שקשה לה להשתחרר מעברה. באמצעות אותם חפצים, היא אוגרת את זכרונותיה, וזה ,כנראה, רק מה שנשאר לה במצבה הנוכחי.

  2. יעל משה

    לעומת הנאמר כאן, אני דוקא כן חווה את השירה כאגרנות וכנסיון לאחוז בנחווה הארעי ולהצמידו ללוח התודעה משל היה עוד פרפר באוסף. בדיוק בשל כך קשה לי עם סצנת השירה כיום- שפע הספרים, האתרים, הארועים והסדנאות- שכולם חינגה צרכנית אחת גדולה, המונעת מרעב שאינו יודע שובעה אשר אינו מאפשר לעכל כראוי את שניתן מחמת השפע, ולמולו יצרנות אינסופית, קוצפת, המונעת מחרדת ריק- או חרדת אלם- עצומה.
    על אף הקושי האתי הזה גם אני מנהלת בלוג שירה משלי בו אני משחררת לחפשי מה שניתן לי לשחרר, בקוותי שהאחרים ימצאו בזה תועלת וגם אני אוגרת חפצים. ויפה שאלה המשוררת, לאחר שהאשה הצליחה לגעת ברקמה עצמה- למי תשאיר הכל והאם אותם אלה שיקבלו את אותם חפצים -אותם רצונות שנתמלאו- האם הם יוכלו להתנחם בעובדות הסובייקטיביות שלה? והאם באמת אותם חפצים שהיא אוגרת לא ישליכוה לעת בלותה, כלומר האם הם יצליחו להיות עדיין בשטח ולהזכיר לה את עובדת קיומה כאשר היא כיצור חפץ תאבד את עיקר תכליתה שהיא יכולתה להחזיק רצון?
    מקוה שלא איבדתי את זה במהלך הכתיבה ותודה על השיר!
    יעל

  3. זאב פלדינגר

    אהבתי כיצד השיר נפתח בבגדים ובכלים כמישחה לבדידותה, ונסגר עם מזמורי אהבתה שיהיו לה לעדנה

  4. רוחה שפירא

    שיר עדין, מדויק ומפתיע במורכבותו החושפת את הפן הדומה שבאגירה ובכתיבת שירה.
    אני חושבת שבהתמכרות לאיסוף יש משום נסיון ותשוקה לבטא הלכי רוח ממחוזות הנפש המזינים גם את הכתיבה היוצרת.
    ההבדל בין הפעילויות הללו הוא שהשירה, בגלל האמצעי הדיבורי-סיפורי- תקשורתי שבה, גם האינטימית ביותר, כאשר היא יוצאת לאור, היא נותנת לכותב ערך מוסף של התבוננות בעצמו ונגיעה ברבדים חדשים של הרוח, דרך השיתוף עם האחר. בעצם, כך הוא תהליך היצירה של אמנות, גם בתחומים אחרים, באמצעים ובכלים הנבחרים ע"י האמן.

  5. נילי אמיר-סגל

    "מתנחמת בעובדה
    לא ישליכוה לעת זקנה
    מזמורי אהבתה
    יהיו לה לעדנה"
    זהו הבטוי השירי הנפלא לתפלות האגירה שלבסוף ישליכו את כל כולה ללא כל צורך בה..

    תודה

  6. נילי אמיר-סגל

    "לא ישליכוה לעת בלותה /מזמורי אהבתה יהיו לה לעדנה"… פה טמון הגרעין השירי כולו. האגירה עצמה הרי הופכת לטפל כאשר ישליכוה לבסוף ללא כל צורך.

    שיר המבטא מצב נתון ומוכר כל כך!!! תודה לך לאה.

  7. אחו כהן

    שיר נוגע מאוד. ניסיון לשמר קרבה יקרה שהייתה והותירה ריק גדול.
    רצון לזכור את הריח, לחוש את הרוך, געגוע.
    מישהו אולי צריך… – והרי אף אחד לא באמת צריך את הגעגוע שלנו. יש לו די משל עצמו.
    וכנגד כל הסיכויים, הנה יש לנו גם את געגועי לאה.
    תודה.

  8. אור

    נראה לי שההפרעה הזו נעשתה יותר נפוצה בעקבות תרבות הצריכה המטורפת.
    השיר פותח דיון מעניין על כך

  9. חני

    החשיבה המוטעית ביסודה שהשיאה היא ההפך מלוגיקה, מדיוק, מזיקוק ומחידוד הפרטים די נפוצה בציבור הרחב.יש קשר נפשי בין הצורך לדייק הן במדעים והן בכתיבת שירה בניגוד לכתיבת פרוזה. השירה היא מעין המעט המכיל מרובה. ישנן לא מעט דוגמאות של מתמטיקאים/ות שכתבו שירה ואף היו משוררים. דוגמה טובה לכך היא המתמטיקאית הרוסית שחיה במאה ה-19 סופיה קובלבסקי. לכן, אני לא מתפלאת שהשיר שלפנינו אוגר שורות על אגירת חפצים ועוסק בדיוק, בזיקוק ובחידוד של התופעה הנפשית הזאת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *