סוד / אלון אלטרס

סוד / אלון אלטרס

בִּתִּי,
הַגְּבִירָה הָרַכָּה בַּשָּׁנִים,
בַּחֳדָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים
אֲנִי מִתְקַשֶּׁה
לִכְתֹּב לָךְ שִׁירִים.
אַךְ אֶתְמוֹל בָּרַכֶּבֶת הַנּוֹסַעַת
מִפִירֶנְצֶה לְוֶנֶצְיָה
נִגְלְתָה לִי הַסִּבָּה:
קָרָאתִי בְּשִׁירֵי מְשׁוֹרֵר
שֶׁבִּכָּה אֶת מוֹת אִשְׁתּוֹ
וּמִלּוֹתָיו הַחֲצוּבוֹת
גִּלּוּ לִי סוֹד:
קַלָּה כְּתִיבַת שִׁירָה
עַל מַה שָּׁתַּם, נֶחְתַּם,
אַתָּה קוֹרֵא לְעֶזְרָה
אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת
שָׁב וּמְבַקֵּר בַּמְּקוֹמוֹת
בָּהֶם הָיִיתָ מְאֻשָּׁר,
וְלֹא שׁוֹעֶה לְאַזְהָרוֹת.
אֲבָל כְּשֶׁמְּדֻבָּר בָּךְ
כְּשֶׁמְּדֻבָּר בַּבָּשָׂר הָרַךְ,
לֹא בָּזֶה שֶׁכָּעֵת מִתְכַּלֶּה,
בְּשָׁעָה שֶׁהַמִּלִּים צְרִיכוֹת
לֶאֱחֹז בְּמַה שֶּׁצּוֹמֵחַ,
בַּחַיִּים הַמְּיַחְלִים לְהִתְעַצֵּב,
אָז הַמְּשׁוֹרֵר מְדַבֵּר
בַּחֹמֶר הַתָּם וְהָעוֹלָם
פָּתוּחַ לְפָנָיו
אוֹ הָעִיר
אוֹ הַשִּׁיר.

ניקוד: חני צפריר

מחזור "שירי הגבירה הרכה בשנים" שהשיר הזה לקוח ממנו (כמו שניים נוספים שפורסמו בליריקה, "סנט אלוויזה" ו"אם הנשמה") מושפע בעיקרו משירי הRIME של דנטה אליגיירי, שהם שוליים ביצירתו של מחבר הקומדיה האלוהית (למרות שאיני בטוח כלל שניתן לכנות שולי שיר שדנטה כתב). ההשפעה היא בעיקר ברטוריקה, בצורת הפנייה לנמענת, במוזיקה של המחזור הזה.
השירים הם שירים לבתי, יעל, שאינה דוברת את שפתי אבל אני דובר את שפתה. הם מתרחשים באיטליה, נכתבים בדרך כלל בנסיעות. השיר שלפניכם הוא שיר שעלה בדעתי אחרי קריאה בספר שירים של המשורר האיטלקי בן זמננו, מילו דה אנג'ליס, בו ביכה את מות אישתו.
לפתע הבנתי שלכתוב על חיים צעירים זו מלאכה מורכבת הרבה יותר מכתיבה על אם שמתה או אב או דמות אהובה שהלכה לעולמה. המוות חותם את הדברים ואז הזכרונות מרכיבים חיים שכבו; במקרה של חיים צעירים, שעדיין צריכים לצמוח, הכל פתוח בפני הנמענת ובפני המשורר.
השאלה היא שאלת הבחירה, הן של נתיבי החיים והן של נתיבי המילים.

אלון אלטרס

7 תגובות “סוד / אלון אלטרס

  1. קובי וינר

    גם אני הייתי אבא צעיר לשני בנים קטנים. חיינו שלוש שנים ברומא. די היה בנסיעת רכבת של שלוש שעות , כדי ליצור פער ענק של געגוע לאמיר ולשקד ז"ל , שמת בדיוק לפני שמונה שנים ממחלה ותאונה בעצם ימיו של חג השבועות.
    http://www.shaked-wiener.co.il

  2. כץ אוולין

    שיר יפה כתוב בצורה מעניינת מאד, עבר והווה שזורים יחדיו. הכאב מאובדן מבוטא בצורה עדינה וישירה. אהבתי מאד. "כְּשֶׁמְּדֻבָּר בַּבָּשָׂר הָרַךְ,
    לֹא בָּזֶה שֶׁכָּעֵת מִתְכַּלֶּה," שורות כל כך יפות שפונות אל הדור הצעיר הרך בימים.

  3. תמרה אור סלילת

    אהבתי את ההעמדה של השיר והאלוזיה לדנטה ואת הפתיחה של השיר בסופו, שהוא בעצם רק התחלה…

  4. חני

    "עַל מַה שֶׁתַּם ,נֶחְתַּם, אַתָּה קוֹרֵא לְעֶזְרָה אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת.." אוהה,,וכי אפשר לבטא יותר טוב, יותר מדויק , יותר מזוקק ממילים אלה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *