מרכז הכובד / תום הדני

מרכז הכובד / תום הדני

כָּל עוֹד הַחַיִּים הֲדוּקִים עַל הַגּוּף,
מֶרְכַּז הַכֹּבֶד נוֹטֶה לְכִוּוּן הַתְּנוּעָה.

אַךְ הַזְּמַן לוֹקֵחַ אֶת הַגּוּף שָׁלָל,
מַעֲמִיד קְמָטִים
כְּמוֹ פַּסֵּי הַרְעָדָה עַל הָעוֹר.

גַּלְגַּל הָעַיִן טוֹבֵעַ
בַּאֲרֻבַּת הָעַיִן
מַרְחִיק אֶת הַמַּבָּט מֵהָעוֹלָם

וּמֶרְכַּז הַכֹּבֶד אוֹבֵד,
כְּיֶלֶד הַנִּתָּק מֵהוֹרָיו בָּרְחוֹב
וְאִישׁ לֹא שָׂם לֵב

ניקוד: חני צפריר

תום הדני משגר את קוראיו למסע פשוט אל האין, אל מרכז הכבידה ואל ההשלמה עם הבלתי נמנע. בעולמו, הקמטים וגלגל העין נמסכים אל הסביבה העירונית, וגולשים בטבעיות לנוף של רחוב ופסי הרעדה. התלישות נראית כנקודת המוצא, כאילו הילד שאיש לא שם לב להעדרו עדיין משחק. עולם מופלא של אפשרויות בעיבורה של עיר..

17 תגובות “מרכז הכובד / תום הדני

  1. דוד אדלר

    לענת

    לא רק שירים גם רחוב ואלה עם העור המהודק מכירים רק את הרחוב. גם בערים אחרות יש רחובות על שמו אך בהם אין כנראה מסעדות והם ממש לא נחשבים. בירושלים למשל גרו וגרים ברחוב הזה כמות בלתי מבוטלת של פרופסורים. השמועה אומרת שהם רכנו על ספריהם שעות כה רבות עד שעורם היה דק, חיוור ולא מהודק בעליל.

  2. רחל בכר

    ולמרות הכל, האסוציאציה הראשונה שעלתה לי בראש היא של "נחום תקום" .
    אולי אני אופטימית שמחפשת נקודות אור ולכן יודעת שמישהו ישים לב והילד יימצא על ידי הוריו.
    המבט השוקע עדיין מסוגל לראות את יפי הטבע והמרחק הגדל מזכיר לי בחינה מדוקדקת של ציור שכדי ליהנות ממנו צריך לעשות צעד אחד לאחור ולבחון אותו מרחוק.
    נהניתי מאד מהשיר.

  3. ענת קוריאל

    לדוד אדלר שלום,
    אבן גבירול כבר כתב: "והנני ושש עשרה שנותי, וליבי בָן כלב בן השמונים".
    בזכות הלב הזה, נשארו לנו שירים נפלאים

  4. חגית בת-אליעזר

    תום היקר, שיר-זקנה יפה מאוד כתבת. הילד בסוף השיר מאיר ומרענן את השיר וסוגר אותו מעגלית אל תקופת העור המהודק. צעירותך מזכירה לי את דוד אבידן הצעיר שכתב "אדם זקן, מה יש לו בחייו"

  5. כץ אוולין

    נפלא תום, אהבתי עד מאד. מטפורה מעולה המביעה לא רק הזדקנות הגוף, אלא אובדן התנועה, והתנועה הרי היא מהות החיים, מרכז הכובד של הגוף ושל הנפש יחדיו כמו שכתוב :" כָּל עוֹד הַחַיִּים הֲדוּקִים עַל הַגּוּף …."אַךְ הַזְּמַן לוֹקֵחַ אֶת הַגּוּף שָׁלָל,
    מַעֲמִיד קְמָטִים.." המילה שלל רומזת על אובדן החופש והקיום.
    השיר מטלטל ומרעיד " כְּמוֹ פַּסֵּי הַרְעָדָה עַל הָעוֹר"
    "וְאִישׁ לֹא שָׂם לֵב"

  6. עפרה בן-עמי

    בשונה מהפרשנות שצורפה לשיר בעיני הדימוי האחרון בו, זה של הילד הניתק מהוריו ברחוב כשאיש אינו שם לב לכך, בעיני זהו דימוי אפל של נטישה ובדידות. בשורות הקודמות לו אין רמז על כך שמתואר ילד שקוע במשחק שניתק מהוריו, אך נשאר שמח וטוב לב עד שימצאו אותו. זה אכן קורה לעתים במציאות, אבל בשיר, בשורות הקודמות, מדובר באובדן מרכז הכובד, מה שמרמז על תחושה פחות עולצת לגבי דימוי הילד האובד מבלי שמבוגר אחראי ישים לבו אליו.

  7. רוחה שפירא

    "וּמֶרְכַּז הַכֹּבֶד אוֹבֵד,
    כְּיֶלֶד הַנִּתָּק מֵהוֹרָיו בָּרְחוֹב
    וְאִישׁ לֹא שָׂם לֵב"

    כמה יפה !!! אכן, זרע הצמיחה נושא בתוכו את אובדנו.

  8. לאה הרפז

    שירים רבים נכתבים על הגוף המתעייף ומתחיל לבגוד. בשיר הזה מאוד אוהבת בשיר את הדימויים המיוחדים, המתארים ברגישות כל כך רבה את התהליך הזה. יפה מאוד ומרגש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *