לילה אחר / אוולין כץ

  •  
  •  
  •  
  •  

לילה אחר / אוולין כץ

מִטָּה נוֹחָה מֶטֶר חֲמִשִּים עַל שְׁנַיִם
מִזְרַן מְלָכִים, שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנָה סֶנְטִימֶטְרִים,
רַךְ מְפַנֵּק רמ"ח אֵיבָרַי.

לִפְנֵי יוֹבֵל שָׁנִים
חֲצִי מִטַּת בַּרְזֵל
מִמַּחְסְנֵי הַסּוֹכְנוּת הַיְּהוּדִית
מִזְרַן קַשׁ – רֵיחַ שָׂדוֹת וּפַרְדֵּסִים רְחוֹקִים
סֵפֶר – מִצְרָךְ יָקָר הָיָה,
עָבַר מִיָּד לְיָד,
הוּאַר בְּלַהֶבֶת הָעֲשָׁשִׁית
בַּעֲרָבִים אֲרֻכִּים וְקָרִים.
רוּחַ פָּרְצָה בֵּין אַרְבָּעָה כָּתְלֵי הַפַּחוֹן
בִּקְּשָׁה לַחְבֹּק אוֹרָהּ בְּחֵיק
כְּנָפֶיהָ שׁוֹרְקוֹת בְּעֹז.

תַּן יִלֵּל בְּקוֹל,
יֶלֶד יִבֵּב אֲרֻכּוֹת.
הִתְכַּרְבַּלְתִּי בֵּין קִפְלֵי שְׂמִיכָה אֲפֹרָה מְחֻסְפֶּּסֶת –
לֹא חַם דַּיּוֹ
אִמָּא עָבְרָה, אָטְמָה פְּתָחִים בְּצִדֵּי הַפַּחוֹן.

הַלַּיְלָה כָּבַשׁ אָז בִּמְהֵרָה רֹאשֵׁינוּ הַצְּפוּפִים.
מַחֲצִית הַמִּטָּה כְּבָר לָבְשָׁה חֲלוּדָה.

ניקוד: חני צפריר

הניגוד בין העבר להווה, הוא ליבת השיר. השינה הנוחה והמפנקת בהווה, לעולם תשמש תזכורת לחוסר שאפיין את העבר, את העוני והצפיפות. הכניסה ל"עולם האחר" היא מיידית וטוטאלית, משום שהפרטים בונים את האווירה: העששית, מיטת הסוכנות המפורסמת, שקיבל כל עולה חדש (מיטה פשוטה וכבדה בעלת מסגרת ברזל). ההסתכלות על העבר אינה נוסטלגית, אין התרפקות או שמחת עניים, אלא אי-יכולת לשכוח, את העבר, כאשר חרף הצפיפות וניסיונותיה של האם לאטום את הפחון, עדיין היה קר מידי
כמו כן, למקרא שירה של אוולין כץ, אי-אפשר שלא להיזכר ב"שיר זוהרה אלפסיה" מאת ארז ביטון, וכבר הפרשנות מתרחבת

11 thoughts on “לילה אחר / אוולין כץ

  1. ארלט

    אהבתי את השיר. מתאר חיים, לא רק עוני. היה אז ריח שדות וספר ולהבת אור ואמא וראשים צפופים. והיום, מזרן מפנק וגדול, ואין איש בו מלבדה. זאת הצביטה שאני חשתי. תודה למשוררת על השיר, ולאתר על העלאתו.

  2. חגית בת-אליעזר

    הנתונים המספריים של מידות המיטה בשתי שורות השיר הראשונות מקבלים יתר זכות קיום הודות לרמ"ח בשורה השלישית – גם זהו מספר אך במתכונת אחרת ומונה איברי גוף. הביטוי "חצי המיטה" מנפנף בסוד של החצי השני, מגרה את דמיון הקורא ואינו פותר את החידה.

  3. תות הרמס סאטורי

    "לילה אחר" כמו מבקש ליצור הרמוניה בין אז לעכשיו, בו
    מִזְרַן מְלָכִים…
    רַךְ מְפַנֵּק רמ"ח אֵיבָרַי.
    הצלחה במשימה מאפשרת כינון מערכת-יחסים תקינה בין המשוררת לבין עצמה, בזוגיות ובחיים בכלל.
    זאת, לנוכח בדידותה של הדוברת, הניכרת בהווה, לעומת-החיבור עם הסביבה ברמות השונות: ברמה האנושית (ילד, אֵם, ילדים או בני-משפחה אחרים), ברמת-הטבע (שדות ופרדסים, קור-הערָבים, רוח שורקת, תן מיילל) וברמת-החפצים (חצי מיטת-ברזל, מזרן-קש, סֵפר, השמיכה המחוספסת).

  4. זאב פלדינגר

    המזרון של היום מפנק במיוחד, כי יודעים מאוד להעריך את עצם קיומו, לעומת מה שהיה לפני יובל שנים

  5. רו

    מזכיר לי את ימי סבתי והחמימות התמימה.נגעת בלב הדברים ןבתמימותם.מאוד אוהבת ומעריכה את כתיבתך.

  6. דוד אדלר

    ההוה מזכיר נשכחות בדרך ההיפוך. אני דווקא חשתי "קצת" נוסטלגיה, לפחות בשורות הבאות:
    סֵפֶר – מִצְרָךְ יָקָר הָיָה,
    עָבַר מִיָּד לְיָד,
    הוּאַר בְּלַהֶבֶת הָעֲשָׁשִׁית.

    כי שוב על דרך ההיפוך היום קונים 4 במאה ובקושי קוראים.

  7. תמרה אור סלילת

    התיאור של מיטת הסוכנות בפחון הדולף מאד יפה בעיני. תיאור של עוני שקשה היום לתפוס אותו, אבל אז היה מציאות. יחד עם זאת, בעיני ארבע השורות הראשונות מיותרות כיון שברור לגמרי שהיום זה אחרת. אני הייתי מקפיצה את הקורא בקפיצת ראש ישר לתמונת העבר. 🙂

  8. אביחי קמחי

    אני קורא בין שורות השיר היפה הזה, געגוע לתקופה בה התמימות שלטה לצד הדלות ואלה הולידו מאבק ורצון ללמוד ולהתפתח, לטפס ולצאת מהמעברה

  9. לאה הרפז

    כבת דורה של אוולין כץ אני רוצה להציע את השיר החכם הזה. אני מציעה לקרוא את החלקים הלבנים שדל השיר, הלא כתובים אבל מחלחלים מאוד חזק אלי, אולי משום שיש לנו כנראה עבר דומה.
    אמנם מיטת סכנות למשפחה שלמה וסמיכת סוכנות מגרדת (עדיין זוכרת את ההרגשה) אבל לפני מיטת הסכנות הייתה השואה ומיד אחריה (בארץ ממנה אני באתי) למרות הרווחה הכלכלית, שלא ניתן היה להביא אותה ארצה, מסיבות שונות, הייתה האנטישמיות ואני כילדה קטנה זוכרת את הילדים הנוצרים צורחים עלי: "חבל שהיטלר לא סיים את העבודה שלו!" אבל, בקריאה שלי, בזכות מיטת הסוכנות הלא נוחה והפחון הדולף, ואכן, אין כאן געגועים לזה, אבל בזכות כל אלה המיטה הנוחה היום ועוד מספר שורות לבנות, לא כתובות, מיטה נוחה לנכדים שלי וכנראה גם של אוולין וגג שאינו דולף מעל הראש וביטחון שגם מחר יהיה לנו ולילדים של הנכדים שלנו מקום בעולם הזה.
    "מריח" מציונות? מה לעשות? עבור הדור שלי הפחון ומיטת הבוכנות הבטיחו לנו עתיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *