* / רחל אשד

* / רחל אשד

לאבי, לזכרו

הָיְתָה הַבְטָחָה גְּדוֹלָה בָּאִישׁ הָאוֹחֵז
מַפְתֵּחַ בְּיָדוֹ, נוֹעֵל אַחֲרַי אֶת הַדֶּלֶת,
מַפְקִיר אוֹתִי לְאֶגְרוֹף הַחַיִּים.
מוּבָן שֶׁלֹּא נַסְתִּי אוֹ הִתְחַנַּנְתִּי עַל נַפְשִׁי,
חִבַּקְתִּי אֶת קַרְסֻלָּיו הַיָּפִים, מַמְתִּינָה

ניקוד: חני צפריר

ילדה מחבקת את קרסולי אביה, ננעלת בבית ומחכה לשובו. ההיעדרות בילדותה של רחל אשד, הייתה צורבת: אביה היה חוזר מעבודתו אחת לשבועיים, והציפייה לקראתו עולה ופורצת מן השיר. ההפקרה לאגרוף החיים היא גם מות האב, אך לא מות הציפייה אליו.

12 תגובות “* / רחל אשד

    1. עפרה בן-עמי

      שיר חזק וכואב מאוד. חיבוק הקרסוליים היפים מראה את המבט של הילדה מלמטה למעלה. גם אני התקשיתי להחליט היכן ננעלת הילדה, מחוץ לבית או בתוכו, עם האב או בלעדיו.

  1. רחל אשד

    תודתי נתונה לכל מי שטרח והגיב. זה שיר מן היותר אישיים שלי, וקשה עלי פרסומו, בגלל יחסיי עם אבי המנוח שהיו מורכבים ביותר.

  2. רחל בכר

    השיר מאד יפה, מאד נהניתי.
    "נועל אחרי את הדלת" , להבנתי הבת מורחקת מהבית והרגש הראשון שהיא חשה הוא שמפקירים אותה, ההגנה של האב והבית (עם כל המשתמע מכך) אובדים. היא יודעת שמצפה לה התמודדות קשה. מאידך קיימת התובנה של ההשלכות של מעשי האב.(חוסך שבטו שונא בנו) .
    היא איננה מקבלת עליה את הדין ומחפשת מוצא לפטור אותה מעונשו, מחבקת את קרסוליו היפים, שאולי אינם יפים כמו פלג גופו העליון ואולי לא היתה ערה ליופיים עד להתגלות הקושי דבר הגורם לה לפקוח את עיניה להתבונן ולא רק לראות. אולי היא עושה זאת מעמדה נחותה, מלמטה, אולי מתוך יראת כבוד, אך גם ממקום של הכרת תודה. הציפייה שמא יימלך בדעתו וישנה את רוע הגזירה מתגברים על הרצון להיות בת צייתנית.

  3. כץ אוולין

    שיר מיוחד, יפה וחזק. ניתן לפרשנות רחבה ומגוונת. "מַפְקִיר אוֹתִי לְאֶגְרוֹף הַחַיִּים." אחד המשפטים הקשים ויפים כאחד שקראתי בזמן האחרון.

  4. לאה הרפז

    "מַפְקִיר אוֹתִי לְאֶגְרוֹף הַחַיִּים." אחד המשפטים החזקים ש'קרתי מעודי. נפלא. מסכימה עם מנחם בן, גם אני חוויתי כאילו האב נועל אותה מחוץ לבית. אבל זה לא משנה. אגרוף החיים ימתין לה גם כאן וגם שם. שיר מרגש

  5. לילך גליל

    וזה מה שכל כך חיבר אותי והלם בי בשיר הזה: הדיסוננס. מצד אחד, היא מופקרת לאגרוף החיים, האיש הזה הלך, אלא שהיא לא התחננה על נפשה או נמלטה ממנו, אלא דבקה בו. על אף הכול. התמונה של הילדה שמחבקת את קרוסלי האב ("היפים"), לא צועקת, לא מוחה, אלא רק "ממתינה" – חזקה מאוד. שיר מלא עוצמה. אצורה. חי ונושם.

  6. זאב פלדינגר

    איך שקראתי את השיר, מיד חשבתי שאפשר לפרש את הנעילה של הדלת הן כפשוטו, והן כסמל לדרך שבה הוא שלח את ביתו להמשך החיים, אם זה כשהתבגרה והגיעה זמנה לעזוב את הבית, או כשהוא נפטר. במילים האחרונות של השיר, בעצם הזכרת הקרסוליים, אני רואה את הערצתה אליו, כי זה הזכיר לי את הביטוי "אף אחד לא מגיע לקרסוליו".

  7. אביחי קמחי

    שיר מיוחד, יפה , מסקרן מאד, אך קשה מאד לפרשנות. המשוררת מקדישה אותו לזכר אביה, משמע היא מתגעגעת אליו והיא מעריכה אותו. אך תוכן השיר לאו דווקא תומך בכך, לדוגמא השימוש באגרוף החיים וסגירת הדלת. האם המשוררת הושארה לבד בכוונה או שלא הייתה אפשרות אחרת והיכן הייתה האם?

  8. טל. מ

    קראתי שוב ושוב ולא שבעתי, השיר עובד חזק על הרגש. תודה על השיר ועל האתר הנפלא
    שהכניס את השירה לחיי

  9. מנחם בן

    יפה, יפה מאוד, גם אם אפשר לפרש את השיר אחרת (האם הדלת ננעלה מבפנים או מבחוץ?), ואני מזכיר לכולנו שגם למשורר (או במקרה זה המשוררת) שכתבו את השיר אין יתרון עלינו בהבנת השיר, כי המילים פתוחות לכל הכיוונים ולכל הפירושים. שיר מרגש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *