שירה

דְּיוֹקָן עַצְמִי חָדָשׁ / עמיחי חסון

דְּיוֹקָן עַצְמִי חָדָשׁ / עמיחי חסון

וְעָזַב אִישׁ אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ
וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד תַּחַת הַשְּׂמִיכָה הָרְחָבָה,
אֶבֶן בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם.
וְכָל הֶעָרִים שֶׁנּוֹתְרוּ לְיַד הַיָּם
זִכְרוֹן מֵזַח נָטוּשׁ
מֵרֹאשׁ הַר דּוֹרֵשׁ טוֹבוֹת
צוֹפֶה עַל פְּנֵי הַזְּמַן

אֲנִי הָאִישׁ.
כּוּר הַהִתּוּךְ נִפְעַר בִּי
עָיַפְתִּי מִלָּתֵת בּוֹ סִימָנִים.

ניקוד: חני צפריר

שיר על הפרטי, האישי, שמוטמע בכללי, בציבורי. הפסוק מספר בראשית מסמן את מקומו של הדובר בעולם (גבר יהודי-ישראלי), מקבע אותו כאֶבֶן בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם; ירושלים ההררית והקשה בניגוד לזיכרון המזח הנטוש של ערי החוף. וכך, במספר שורות קצוצות, מתווה הכותב את סיפורו של כור ההיתוך הישראלי כולו. השיר מהווה חלק ממחזור שירים משפחתי.

7 תגובות

השאר תגובה