סאן פרנציסקו / מרדכי גלדמן

סאן פרנציסקו / מרדכי גלדמן

נִזְכַּרְתִּי בָּה בַּקָּפֶה
כִּי הֶעֱדַפְתִּי לְרֶגַע זִכְרוֹנוֹת
עַל נוֹפֵי הַקָּפֶה וְהָרְחוֹב
זְקֵנָה יְפֵהפִיָּה הָיְתָה
רָמִי שֶׁמֵּת מֵאֵיְדְּס בִּנְעוּרָיו
יִדֵּד אוֹתָנוּ בְּמִרְפֶּסֶת
שֶׁנִּשְׁקְפָה אֶל מִפְרְצֵי הָאַטְלַנְטִי
כְּדֵי שֶׁתִּתְהֶה עַל קַנְקַנִּי
“הִיא תֵּדַע עָלֶיךָ הַכֹּל” הִזְהִיר
וְנִרְעַדְתִּי מְעַט

זְקֵנָה בֵּין גּוּף לְנֶפֶשׁ
לְבוּשָׁה בְּבִגְדֵי אָבִיב קְלִילִים
הִגִּישָׁה לָנוּ תֵּה יָרֹק בְּכוֹסִיּוֹת גָּבִישׁ
וְהִנְחְתָה אֶת מַסְלוּלֵנוּ אֶל גַּנֵּי דֻּבְדְּבָן
סָמוּךְ לְמוּזֵיאוֹן לְאָמָּנוּת אַסְיָתִית
שֶׁשְּׁנֵיהֶם סִבָּה לֶאֱחֹז בַּחַיִּים
בֵּינָתַיִם הִסְתַּכְּלָה בִּי בַּחֲשַׁאי
וְאָמְרָה אֶת דְּבַר הַפִּיתְיָה:
The Real Thing – “הַדָּבָר הָאֲמִתִּי”

זֶהוּ סִפּוּרוֹ שֶׁל הֶנְרִי גֵ’ימְז
בּוֹ הַמְּשָׁרְתִים נִרְאִים כַּאֲצִילִים
וְהָאֲצִילִים הָאֲמִתִּיִּים אֵינָם נִכָּרִים
כִּי סְמוּיִים הֵם מִטִּבְעָם –
הַדָּבָר הָאֲמִתִּי נִסְתָּר

הָיִיתִי אָדָם צָעִיר שֶׁעֲבָרוֹ קָצָר
וְגוֹרָלִי נִגְלַל לְפָנַי כְּשָׂדוֹת בַּעֲרָפֶל
אַךְ הֵבַנְתִּי כִּי דִּיְּקָה –
מִתָּמִיד הָיִיתִי אָדָם שֶׁטּוֹעִים בּוֹ –
נֶפֶשׁ חֲשָׁאִית

לִקְחָהּ שֶׁל הַיְּשִׁישָׁה הָיָה מָתוֹק –
הִנֵּה יָמִים בָּאִים
וְאֶלְבַּשׁ אַךְ בְּגָדִים לְבָנִים
וַאֲנַמְנֵם בְּגַנִּים יַפָּנִיִּים חֲרִישִׁיִּים
בְּאַקְלִים מְמֻזָּג
בָּאָבִיב יִפְרְחוּ הַדֻּבְדְּבָן וְהַשְּׁזִיף
כְּשֶׁצִּרְצָרִים וְצִפֳּרִים שׁוֹרְקִים
וְהָאוֹרְכִידֵאוֹת יָקוּדוּ לָאֵרוֹס
הַשְּׁקִיעָה תִּשְׁתַּהֶה בְּרַכּוּת
וְעַלְעַלֵּי דֻּבְדְּבָן יִשְּׁרוּ בִּרְחִיפָה

ניקוד: חני צפריר

שירו המורכב של גלדמן נפתח כסיפור הנמסר מפי הדובר היושב בבית קפה, ומהרהר בעברו. הפלאשבק מחזיר את הקורא לאחור, לפגישה שהטביעה את חותמה ולא נשכחה שנים רבות. שילוב של מרכיבים כגון: תיאור הזקנה כיפהפיה ומכשפתית, תנועה עלילתית סוחפת ואוירה מיסטית, הופכים את השיר למסע מרתק של גילוי עצמי.

13 תגובות “סאן פרנציסקו / מרדכי גלדמן

  1. לאה נרפז

    קראתי כאן מספר תגובות ואת העיקר לא מצאתי – את סן פרנציסרו שהאווירה שלה עוברת גרך העלילה של השנין המקוללות שהיידס עשה בעיר שמות ןנפיל חללים וכלוליין גלדמן מסיים את השיר ברוך ובנועם.
    צר לי על הקושי להגיב עכשיו בליריקה, אני עם בעיית עיניים חמורה והפונט נפטיט לא מאפשר לי להמשיך. האם ניתן לעשות משהו על מנת שניתן יהיה להגדיל ]ןמטים. אם שמת לב אני הפסקתי להגיב כאןץ

  2. זאב פלדינגר

    בזמן שעיתונים מפרסמים רק שירים קצרים בגלל מגבלת מקום, יופי שיש את ליריקה שמציגה אומנות בלי קשר לאורך ולמספר המילים

  3. עפרה בן-עמי

    דוק של חלום בהקיץ אפף בשבילי את השיר הקסום הזה בקריאה ראשונה. בקריאה שנייה ושלישית קראתי אותו כשיר געגועים לנעורי המשורר ונעורי חברו, רמי. שניהם לבלבו בסן פרנציסקו, ואולי מי שנותר בחיים חמק אז מלחשוף חלקים בזהותו, ורק הפיתייה ידעה את סודו. הדיבור העתידי על מקום אידילי ורך של גנים יפניים חרישיים, בו מתהלכים בבגדים לבנים מול שקיעה רכה, הוא אולי המקום בו נפגשים שוב המשורר ורמי כשנעוריהם מלבלבים לנצח. לפחות בשיר.

  4. חיים מזר

    יופיו של השיר הוא כך שאפשר לעצום את העיניים ולראות את המתואר בבתי השיר. לכתוב שיר עם מצלמה ביד. מצאו חן בעיני המילים שהכותב המציא כמו “ידד”, “פיתיה”.

  5. עפרה בן-עמי

    דוק של חלום בהקיץ עוטף את השיר הזה. בקריאה השנייה או השלישית שאלתי את עצמי אם זו לא קינה לנעורים בכלל ולנעוריו של רמי הצעיר שמת מאיידס, שהמשורר הכירו כשניהם לבלבו באביב חייהם בסאן פרנסיסקו, כשהזהות המינית הייתה עדיין אפופת סוד.

  6. שמעון אביאור

    שיר מסע המגולל תהליך שלם שתחילתו בנעורים וסופו בזקנה. הארמזים
    לתרבויות שונות יוצרים עושר. דיבר אלי מאוד

  7. אביחי קמחי

    מרתק, נדרשת יותר מקריאה אחת להכיל את המורכבות, את היופי, את הנסתר ואת היחסים בין הגיבורים. בכל מקרה ברור לפי עדות המשורר שאותה פגישה שנערכה לפני שנים השפיעה על חייו והיא הייתה מעין אירוע מכונן . נדמה גם בעיניי שככל שאנו מתבגרים אנחנו חוזרים לזיכרונות רחוקים ומשמעותיים, שלא הופנמו בצורה מספקת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *