שירה

הֶרֶף עַיִן / נילי אמיר־סגל

הֶרֶף עַיִן / נילי אמיר־סגל

הֶרֶף עַיִן שֶׁל מַבָּט
הֶרֶף רֶגַע שֶׁל שִׂמְחָה
דַּק מִן הַדַּק
הָרֶגֶשׁ הַזֶּה
בְּתוֹכֵךְ
קוֹרֵא אֵלַיִךְ
אֶל מָקוֹם אַחֵר
שֶׁבּוֹ אֵין כְּאֵב.

הֶרֶף עַיִן שֶׁל חִיּוּךְ
הֶרֶף רֶגַע שֶׁל שְׁתִיקָה.

ניקוד: יאיר בן -חור

בשיר עדין כמו נימה דקיקה, לוכדת נילי אמיר-סגל הרף עין של חסד מתוך קשר עם הזולת. הרף עין הוא יחידת זמן זעירה מאוד. לעומתו רגע הוא יחידת זמן עצומה, ומכאן שבריריותה של החוויה. השיר מברך על החסד של המפגש עם הזולת, שאף הוא מתואר בצמצום כמבט, כחיוך, ומזקק את הרף העין של חסד המפגש במרחב הזמן של הבדידות. סופו של השיר חידתי. שתיקה יכולה לגלם היפוך של חיוך ושמחה, אך גם שקט מתוך קרבה, אי-נחיצות של דיבור. מכאן נגזרת זהירות על השמחה של המפגש עם הזולת. גם היא עדינה כנימה דקיקה.

10 תגובות

  • זיוה גל

    כמו סרט צילום הרגיש לאור בזמן החשיפה של הצמצם קולטת המשוררת
    את הרגע של התחושה והגעגוע (געגוע מעבר לרגע או לרגע הבא).

  • תמרה אור סלילת

    הפצעתה של התקוה למקום אחר שאין בו כאב… להרף עין של מנוחה מהכאב. מקסים ונוגע ללב.

  • חיים מזר

    השורה הפותחת "הֶרֶף עַיִן שֶׁל מַבָּט" מזכיר את שירה של רחל "פגישה חצי פגישה". הבזק של מבט המספר עולם ומלואו.
    שלושת השורות בבית הראשון
    קוֹרֵא אֵלַיִךְ
    אֶל מָקוֹם אַחֵר
    שֶׁבּוֹ אֵין כְּאֵב.

    הן מאין קריאה לעבור למקום אחר ורחוק ששם אפשר יהיה לממש את האהבה. אבל זה מן הנמנע, כפי שזה נאמר בבית השני בשורה המסיימת את השיר "הֶרֶף רֶגַע שֶׁל שְׁתִיקָה". יש את הריאליה שלא מאפשרת זאת. האם הכותבת מתכוונת "למים גנובים ימתקו"? אולי סיפורה של החמצה עם הרבה כאב בצידה.

  • רינה סולומון

    שיר יפה, עדין ונוגע, נוכח למרות "הרף עין". הוא עפעוף עפעף.. לכאורה לא כל כך מרגישים בו, אבל הוא יכול לבשר על רגשות שונים.

  • אורנה ריבלין

    שבריריותם של החיים מתוארת בתמציתיות ראוייה לשבח . תודה רבה על ההזדמנות .

  • נילי אמיר-סגל

    שתיקה יכולה להכיל גם אהבה, וזאת למי שראה בכך החמצה. כל קורא ותגובתו וזה מאוד מעניין עבור הכותב.

    תודה לכם

    נילי

השאר תגובה