הַסְתֵּר מִצִּיר הַזְּמַן / ורד זינגר

הַסְתֵּר מִצִּיר הַזְּמַן / ורד זינגר

אֲנִי סוֹד
מֻסְתָּר
מִצִּיר הַזְּמַן,
תֵּרוּץ
מֻכְתָּם.

אֲנִי כֶּתֶם
מְתֹרָץ,
עֶצֶב עָמֹק
מֵהֶעָבָר הַקָּרוֹב
וּמֵהַהוֹוֶה הָרָחוֹק.

ניקוד: יאיר בן־חור

בשירהּ הקצר והחזק, שנדמה שכל מילה בו נבחרה בקפידה, מתארת המחברת מצב רגשי ונפשי. כבר הכותרת, “הסתר מציר הזמן”, יוצרת אווירה וירטואלית – ציר הזמן של פייסבוק. מושווה לציר הזמן בחיים האמתיים, שם מוסווה היטב סוד כמוס. הבית השני פותח בצירוף “כתם מתורץ”, רמז לסוף הבית הראשון, כשאנו מגלים שהסוד יצר כתם ועצב. בצירוף “הווה רחוק” מתואר הריחוק שחש הדובר צם החיים עצמם, כי סודו “מוסתר מציר הזמן” הווירטואלי והמציאותי.

15 תגובות “הַסְתֵּר מִצִּיר הַזְּמַן / ורד זינגר

  1. נילי אמיר-סגל

    ריבוי התגובות לשיר קצר ומופלא זה שכולו הסתר וגילוי גם יחד, מראה עד כמה השירה יכולה לאחוז בנו חזק כקוראים וככותבים….

  2. זאב פלדינגר

    שיר יפה מאוד לדעתי. אהבתי את המשחקים עם ציר הזמן. שירים כאלה מראים עד כמה כתיבת שירה היא מעשה אמנות ממש.

  3. זיוה גל

    הדוברת מכריזה שהיא הסוד, מכאן הסוד גלוי ופרוש לפני הקורא כדי שיביט
    אצלו במבט ישיר אל המראה ואולי ימצא אותו אצלו פנימה.
    והרי כל אחד יכול להזדהות עם הכתוב ועם האירוע הפרטי של עצמו,
    שהשיר היפה שכתבה המשוררת ורד זינגר, מוליך את הקורא אליו.

    ודרך אגב, כתם אינו רק רבב הוא יכול להיות גם פז . תלוי בנקודת הראות
    הוביל אותי השיר גם לדליה רביקוביץ ולפער בין נקודת ראותה של ילדה
    כשהיא ‘חוטפת מנה הגונה מאביה’ כך להבנתה, וצחוק המבוגרים ברקע והעשן הסמיך
    שכה מיטיב לערפל את האירוע בסבך הזיכרון שאיננו רוצה להיגלות אך נגלה במלוא עוזו ואף יותר מכך
    לכל אשר יפנה אדם.

  4. ורד זינגר

    תודה לכולכן על התגובות מחממות הלב, תודה לאנשי האתר על הפרסום ותודה ליאיר בן-חור על הניקוד ועל הפרשנות.

    לתמר, נראה שהסוד המתואר בשיר עמוק ומושרש היטב, ולכן איננו מכיל רמיזה, כטבעו של סוד יצוק.

    לרוחה, בתחילה אכן שקלתי להשאיר את הכותרת בלתי מנוקדת – בלבי חשבתי על שתי האפשרויות – אך בסופו של דבר החלטתי כי די באניגמטיות שבשיר עצמו.

  5. רוחה שפירא

    לורד ולמערכת תודה על השיר היפה הזה.
    “עֶצֶב עָמֹק/ מֵהֶעָבָר הַקָּרוֹב/ וּמֵהַהוֹוֶה הָרָחוֹק.”
    יפה ונוגע העצב העמוק, גם במובן הפיסי, העִצְבִּי וגם במובנו הרגשי (שם עצם מופשט), וגם ביסוד העל-זמני שבו “מֵהֶעָבָר הַקָּרוֹב/
    וּמֵהַהוֹוֶה הָרָחוֹק.”, שיש בו אמירה שירית מדויקת, מעבר למשחק המילים היפה שבשיר.
    הַסְתֵּר מִצִּיר הַזְּמַן – האם הכוונה היא הסתר בציווי? או אולי – הֶסְתֵּר – כמחבוא, כיסוי פנים (בהקשר לפייסבוק)?

  6. Ronit Bachar shachar

    יופי של שיר עמוק כמי האוקיינוס למרות שקצר ככוס מים.
    אפשר ורצוי לקרא בו שוב ושוב.

  7. ענת קוריאל

    היי חגית,
    סליחה שאני חופרת.
    מאחורי האתר הזה עומדים: רונית ליברמנש, שותפתי לעריכה והצוות המופלא שלנו: יאיר בן חור, חיה סדן ואפרת נחמה

  8. חגית בת-אליעזר

    תודה לכן, ורד וענת על כתיבת השיר ופרסומו.
    זהו עונג שבת במיטבו.
    אני אוהבת את הסוד שמדברים עליו מבלי לגלותו,
    את המאבק בזמן.
    צמד הביטויים “תֵּרוּץ / מֻכְתָּם” ו- “כֶּתֶם / מְתֹרָץ”
    משני צדי הרווח בין הבתים – עובד יפה, מעניין, אינו מתחכם מדי.
    הביטוי “הַהוֹוֶה הָרָחוֹק” – אינו פיזיקאלי לכאורה, אך מתכתב עם המאבק בזמן: אנחנו מסתתרים מהזמן ונאבקים בו בסתר.
    הצורה הגרפית של השיר תואמת את תוכנו כקו, time line
    עיני העורכת שבי צדו מלה חלשה שהתגנבה לחבורת ביטוים מובחרים : “עצב”. אשאיר את המלה “עמוק” כבת הזוג המחורזת של “הרחוק”, אך אמליץ להחליף את המילה “עצב” בשם עצם עסיסי , ייחודי, מענג יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *