נקודה / רונן בלומברג

נקודה / רונן בלומברג

וְרָצִיתִי לְפֶתַע לִקְבֹּעַ עֻבְדָּה
עַל צִיר הַזְּמַן וְהַמֶּרְחָב
לִבְרֹא בְּמִלִּים זְמַן אוֹ מָקוֹם
שֶׁאֵלָיו אוּכַל לְהִתְגַּעְגֵּעַ
וַאֲשֶׁר בּוֹ אוּכַל לְהִתְנַחֵם
גַּן עֵדֶן קָטָן וּמוּגָן בְּתוֹךְ רֹאשִׁי
אַךְ לַשָּׁוְא
מַה כְּבָר בִּקַּשְׁתִּי?
נְקֻדָּה בַּזְּמַן
רְסִיס מֵהַנֶּצַח שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ שֶׁלִּי

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר בעל רמת הפשטה גבוהה, המנסה לברוא מרחב מוגן בתוך תודעה מיוסרת. הנחת המוצא היא שהמציאות היא מקרה אבוד, ויש להסתפק בגעגועים. אבל גם רסיס הנצח לא נמצא לדובר, אלא אולי רק במעשה השיר עצמו, במעין נואשות שהיא עוגן.

8 תגובות “נקודה / רונן בלומברג

  1. לאה נרפז

    הגעתי לקרוא את השיר בזכות הכותרת שלו "נקודה". לאברהם חלפי יש שיר על היותו נקודה וחשבתי שאמצא כאן איזה הדהוד רחוק משירו הנפלא של משורר צנוע ונפלא שרצה להיות נקודה "…שלא להטריד מלכויות?" ואילו כאן, אין אפשרות להשוות את שני השירים. המשורר דורש כאן במפגיע להיות "…נְקֻדָּה בַּזְּמַן
    רְסִיס מֵהַנֶּצַח שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ שֶׁלִּי."

    וההבדל בין שני המשוררים זועק לשמים! הוא רוצה נקודה מציר הזמן, רסיס מהנצח שיהיה כולו שלו! נראה לי שאת שלי אמרתי. אני עדיין מתגעגעת לצניעותו של חלפי, שכל כך אהבתי בנועורי.

  2. נילי אמיר-סגל

    השיר מדבר בעד עצמו ובאירוניה מסוימת. "מה כבר ביקשתי" "נקודה בזמן..רסיס מהנצח שיהיה כולו שלי"!!!

    "מיטב השיר כזבו" אמרו כבר אחרים…. ואתה רונן המשורר ביטאת זאת בצורה נפלאה. תודה לך!

    נילי

  3. זיוה גל

    אחרי שקראתי קצת על המשורר, לא יכולה לנתק את השיר ממחלת הסכיזופרניה.
    ופינת השקט מובנת עכשיו עוד יותר.
    מי שראה את הסרט "נפלאות התבונה" על חייו של ג'ון נאש יכול להבין כמה קשה לבחור.
    בין הדמויות המשחקות בתוך הראש ולא נותנות מנוח . ומי מהן מחשבה אמיתית ומי מהן יציר דמיון
    מחשדבת שווא מטרידה. בכל מקרה מומלץ מאוד.

  4. רוחה שפירא

    רונן, הנקודה שלך היא מה שאתה בוחר להיות ולעשות. כל קו, ציר ומרחב, מתחיל בנקודה האישית ומכאן גם המילה, השיר ואפילו רסיס מהנצח אם תרצה. והשיר יפה מאד!!

  5. זיוה גל

    שיר ארספואטי- פילוסופי.
    מילים בוראות מקום, נצח וזמן גן עדן קטן ומוגן בלשון המשורר
    וכל זאת בתודעת הדובר, כי אולי רק במוח ניתן להסתתר.
    השיר עורג הן למחוזות פנימיים והן למחוזות חיצוניים. מה שיוצר דו-משמעות מעניינת.

  6. יובל

    הדיון בשיר מביס עצמו, נכון, אבל זו כוונתו. זה שיר נואש, שלא מנסה להסתיר נואשותו. ועדיין יש כאן חיפוש,
    איזשהי תקווה. חוץ מזה גם זיכרונות הם הבנייה, ואפשר לסדר אותם מחדש.
    בכל מקרה, מומלץ לחפש את שני ספרי שירתו של בלומברג: "שירים שבורים" ו-"המשוגע בעליית הגג". (גילוי נאות – ערכתי את השני מבין השניים).
    בלומברג הוא אחד המשוררים הטובים בשירתנו הצעירה, אבל גם הפחות מוכרים שביניהם, מהסיבה הפשוטה שהמערכת הספרותית כיום היא שדה של שחיתות פוליטית, מינוף, מיתוג, העצמה ודחיפות עצמיות של אגואים, ברמה מעוררת בחילה. על הטובים לא תקראו אצל ציפר ובגלריה.

  7. תמרה אור סלילת

    אני אוהבת התפלספויות בנושא מרחב, חלל וזמן, אך בשיר הזה הדיון מביס את עצמו, מכיון שבתוך ראשנו זוהי הנקודה היחידה אשר נשארת קבועה… (פחות או יותר). הזכרונות שלנו, גם אם הם לא משקפים את המציאות באופן אובייקטיבי, לא משתנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *