מבט / ענת קוריאל

מבט / ענת קוריאל

סִפַּרְתָּ עַל מִישֶׁהוּ שֶׁעָשִׂיתָ לְמַעֲנוֹ,
בְּעֵינַי הַמִּלִּים לֹא הִגְדִּילוּ אוֹתְךָ.
מִישֶׁהִי חָלְקָה לְךָ מַחְמָאָה,
הֵשַׁבְתָּ לְעֶבְרָהּ עֵינַיִם מֻרְעָפוֹת,
וְחִיּוּכָהּ הִגִּישׁ לְךָ אַבְקַת פְּרָחִים.
כָּכָה הָיִיתִי פַּעַם גַּם אֲנִי,
רָצִיתִי לְהַכִּיר בְּךָ כָּל אוֹת נֶפֶשׁ
וּלְךָ הָיָה מַבָּט שָׁמוּר בִּשְׁבִילִי,
כְּדֵי שֶׁאוֹתִיר לְךָ חֵלֶק מִמֶּנִי,
תְּלַפֵּף אוֹתוֹ סְבִיבְךָ כְּמַרְבָד צָפוּף
בְּדֻגְמָאוֹת עָלִים וּפְרָחִים, לְהָרִיחַ וּלְהִדָּקֵר.
כְּשֶׁלָּמַדְתִּי אוֹתְךָ, הִמְשַׁכְתָּ לְהַצִּיב מוּלִי
אֶת פָּנֶיךָ הַקּוֹדְמִים
וּלְבַסּוֹף הִטֵּיתִי מִמְּךָ אֶת הַמַּבָּט,
וְהִתְעוֹרְרָה בִּי סַקְרָנוּת אַחֶרֶת.

ניקוד: יאיר בן־חור

27 תגובות “מבט / ענת קוריאל

  1. anat lames

    כָּכָה הָיִיתִי פַּעַם גַּם אֲנִי,
    השורה הזאת עבורי היא "קו פרשת המים".
    עד השורה הזאת יש תאור של פני המפתה.
    לאחר השורה הזאת יש את תאור המתפתה.
    לאחר מכן באה ההשתחררות מהכשף והסרת המבט.
    לכן לדעתי השיר בנוי נכון.
    אני אהבתי.

  2. עפרה בן-עמי

    אהבתי את השיר הסיפורי הזה, את דימויו ואת משחק הזמנים שבו. בשלושתם מתוארת להפליא למידת האחר, אולי יותר מדויק חשיפתו (של הגבר, במקרה זה) דרך מבט הדוברת (העיניים, חלון הנפש הפואטי). היא רואה את התנפחותו הטווסית ומבחינה מיד שזה לא גודלו האמיתי (4 השורות הראשונות). בהמשך היא מתפתה, נותנת מעצמה, נהנית אך גם נדקרת מקוצניותו. זו כבר סיבה טובה להשתחרר ולאפשר למבט לנדוד הלאה (4 השורות האחרונות). תודה לך!

  3. רינה סולומון

    דמעתי. אח"כ עשיתי העתק- העתק הדבק ושמרתי אותו אצלי בתקייה המיועדת לשירים שנגעו בי.
    תודה.

  4. עמית מאוטנר

    השיר טבול-ספוח באחוזי כנות ופשטות רבים ואני אוהב את זה מאוד. תשע השורות הראשונות ביחוד כאלה, מעבירות בצורה חלקה ונקייה מערכת יחסים לא סימטרית (הגדלה דרמטית של כל מערכת יחסים למעשה), שמקבלת בסופו של חשבון תפנית. בין היחסים התקין – מים רבים של האהבה עוברים מכאן לשם, בתחלופת גישוש, ואילו כאן הקשר לא יכול היה לצלוח, אולי בשל יוהרתו של הנמען אליו פונה הדוברת. אחרי שזו לומדת אותו על מגרעתו האנושית האטומה נוצר ההיפוך שהיא מטה ממנו את מבטה, ומה שיכול היה להיות מפגש אמת הופך אין-מפגש ממשי, עם נימה של כמעט נקמה, לא נקמה מתוקה, ובכך המורכבות של השיר. נקמה מרירה. את מסיימת עם "וְהִתְעוֹרְרָה בִּי סַקְרָנוּת אַחֶרֶת" וגם אני, הקורא, נשאר פעור עם סקרנות אחרת, לאן הדוברת אחרת נוהה?

  5. קשת

    מדהים, נוגע ללב, על גבול הגאוני! הדרך בה הדוברת חושפת את זיופו של הנמען, ומטיחה בו, ישירות,
    את העובדה ששקריו לא עובדים עליה, מרגשת ביותר. וכל זאת מתוך אהבה גדולה, עצומה, המאפיינת
    את ענת, עד ל"סקרנות האחרות" בסיום.

  6. דוד אדלר

    שיר יפה ומעניין. הסיפור האישי-קונקרטי שמאחוריו ניכר. יש בשיר מטאפורות ושורות יפות מאוד, שכבר צוינו בחלקן הגדול בהערות למעלה.

  7. זיוה גל

    לא יודעת מי זה אחו כהן אך מאחר והשתמש בשמי חייבת לחלוק על תגובתו במה שאני לא התכוונתי.
    ענת קוריאל היא סופרת ומשוררת מנוסה וברור שלא כיוונה לביוגרפיה – כמו שאחו כהן הבין אותה
    וגם אני לא ציינתי דבר כזה – אמת ביוגרפית.

    דרך אגב, "הסדר הנכון" קיים גם בטרגדיה הקלסית לדוגמה, כמושג.
    וכך הבנתי אני את דבריה של ענת. ענת דיברה בתגובתה על סיפור עלילתי
    הקיים בשיר. מה שנקרא אפוס. דהיינו מרכיב עלילתי בשירה.

  8. ורד זינגר

    שיר יפה ומעניין. פָּנֶיךָ הַקּוֹדְמִים – כלומר לא הפנים בנות הקיימא, המוחשיים, אלא הצדדים הפנימיים ("פן" – בזכר, ולכן פנים קודמים ולא קודמות) וזה מה שגרם לדוברת להרחיב את המבט.

  9. זיוה גל

    מבינה. בעיניי הסיפור העלילתי מתחיל בשורה הרביעית
    ולא נפגם מהשמטת שלוש השורות הפותחות – אולי אפילו מודגש יותר.

    בעיניי.

  10. ענת קוריאל

    תודה לכל מי שקרא והגיב, שימחתם אותי השבת. לזיוה: יש כאן סיפור שלם שצריך להיאמר בדיוק באופן הזה. יש משמעות
    לסדר ולמרכיב העלילתי. שוב, תודה

    1. אחו כהן

      הצורך לספר את הדברים כהוויתם, להיות נאמן לאמת הביוגרפית, עלול לעתים להאפיל על הדיאלוג הבהיר עם הקורא. הדילמה מוכרת. השאלה היא, למי אנו כותבים?
      במבט מהצד, כקורא כמובן, ההערה של זיוה לגמרי מדויקת. הרי המשמעות והסדר ידועים לכותבת בלבד.
      מאידך לקוראים הרבים, בפניהם את מניחה את השיר, חסר הרקע.
      לטעמי הערת העריכה של זיוה מיטיבה עם השיר ועם המשוררת.

  11. זיוה גל

    עיצוב מקורי של מבט אצל ענת קוריאל.
    למבט ולחיוך יש כוח להפוך לציור נוף מטאפורי: "עיניים מורעפות" ו"אבקת פרחים"
    ובהמשך המבט המזוקק לדימוי: "תְּלַפֵּף אוֹתוֹ סְבִיבְךָ כְּמַרְבָד צָפוּף
    בְּדֻגְמָאוֹת עָלִים וּפְרָחִים, לְהָרִיחַ וּלְהִדָּקֵר."

    והקוראת (במקרה הזה) הולכת שבי אחר העצב הענוג, הפיוטי
    בתהליך חקירת המבט, הפנים והיחסים המשתנים המתרחשים בשיר.
    [אני הייתי מתחילה את השיר משורה רביעית]

  12. רחל בכר

    ענת תודה על השיר הנפלא.
    אהבה ופרחים לעולם יקשרו יחדיו.
    .אהבתי כל כך "וחיוכה הגיש לך אבקת פרחים. . . " והסיום נהדר.

  13. ד"ר עודד ניב (נימקובסקי)

    לענת,
    תודה על השיר היפה. לפעמים תהיתי אם במקרה שלך "הסנדלר הולך יחף". פרסמת שירים של רבים אחרים, והנה גם שיר יפה ונוגע משלך.

  14. רינה רגב

    ענת יקרה, נפלא! מרגש כל כך!
    מזדהה עם כל התגובות של החברים (:
    ושוב תודה מעומק לב על האוצרות שאתן שולחות לנו (:

  15. לאה צבי (דובז'ינסקי)

    האהבה, פנים רבות לה, ובשיר יש את כל "הפנים", שיר נפלא ,נוגע, מעביר את החוויה בצורה מוחשית.

  16. אורנה ריבלין

    "רציתי להכיר בך כל אות ונפש" ….."להריח ולהידקר"…. "כשלמדתי אותך,המשכת להציב מולי את פניך הקודמים"…
    "ולבסוף הטתי ממך את המבט"….
    ענת יקירה, על שיר המעורר חידודין בבשר ,נהוג לומר שהוא נכתב במיוחד עבור הקורא\ת .
    כך אני חשה בשיר זה . לומר לך שדמעתי בעת קריאת השורות שציטטתי כאן משירך . התאמיני?
    תודה על ההזדמנות . שבת טובה .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *