אתה מראה לי את הים / ללי ציפי מיכאלי

אתה מראה לי את הים / ללי ציפי מיכאלי

דֶּרֶךְ הַמִּשְׁקֶפֶת הַנִּצֶּבֶת עַל חֲצוּבָה
בַּחֲדַר הָעֲבוֹדָה הַפְּרָטִי עִם
שֻׁלְחַן הַשִּׂרְטוּט וְהַמַּעֲקֶה הַמְפֻרְזָל שֶׁפּוֹנֶה
לַקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה –
מִכָּאן אִי אֶפְשָׁר לְהִתְאַבֵּד אֲנִי חוֹשֶׁבֶת
מַקְסִימוּם שׁוֹבְרִים לַשֻּׁלְחָן הַשָּׁקוּף אֶת הַצֶּלַע
וְהַיָּם.
הַיָּם נִפְתַּח לִשְׁנַיִם
מוֹשִׁיט לִי עֹגֶן לִיצִיאָה מִכְּבָלִים שֶׁל עַבְדוּת
וְהַיָּם אַתָּה מַרְאֶה לִי
נֵס בִפְנֵי עַצְמוֹ
מִפְרָשִׂית אַחַת יוֹצֵאת כַּחֲלוּצָה
מַשְׁאִירָה סִילוֹן שֶׁל תְּעוּזָה
וְהַיָּד שֶׁלְּךָ עַל הָעֹרֶף חַמָּה עַל הַבֹּקֶר
יָד שֶׁל אַדְרִיכָל
אֲנִי אוֹמֶרֶת לִי
בּוֹנָה אוֹתִי עַל חֲפִירוֹת.

ניקוד: יאיר בן־חור

בשיר ניכר המתח בין תיאורי הנוף – חדר העבודה המרשים ויופיו של הים – בניגוד מובהק למחשבות האובדניות החולפות בתודעתה של הדוברת. תוך כדי כך, ניכרת התפעמות מן הניסים של הקיום, כמו למשל המפרשית הנועזת שקוראת לאדם להפליג מתוך עצמו.
הדוברת בשיר מקבילה את תהליך בניית השיר לתהליך בניית הבניין על ידי האדריכל ולניסיונו הפגמליוני לבנות כך גם את האישה שבתוכו ממקום של כאוס.

השיר מתוך ספר בהכנה 'שירי הבית המשוגע'.

10 תגובות “אתה מראה לי את הים / ללי ציפי מיכאלי

  1. גיא פרל

    שיר מאוד יפה, אהבתי את 'עֹגֶן לִיצִיאָה מִכְּבָלִים' הפרדוקסלי – מעניין כמו כל השיר הנע בין הנסגר/נשבר לפתוח/נבנה (והפעם אני מסכים 100% עם דוד אדלר:-)

  2. אורש

    "הַיָּם נִפְתַּח לִשְׁנַיִם" – לענ"ד השורה כתובה בלשון הווה, כלומר אמור להיות קמץ ולא פתח במילה 'נפתח'.

  3. לאה צבי (דובזינסקי)

    שיר נפלא, התיאורים כה חדים עד כי נדמה שאני ממש רואה ומרגישה, הניגודים הנפלאים, בקצור , אהבתי מאוד, שיר שתענוג לקרוא.

  4. רחל בכר

    סימבול הים המורה על פחדים והצפת רגשות בחלום, עלה מיד בקריאת השיר.
    קיים צורך בהתחדשות, ביחסים הזוגיים הלא מאושרים ולא שיווניים (מתכת קרה וזכוכית, חד ומחושב כמו בחדר מנתחים, הוא בקומה העליונה).
    ובכל זאת הוא זה שמספק לה את הפריזמה כדי השקיף בעין סלחנית, כי מהמקום שלו אי אפשר להתאבד, אלא מאפשר בחינת הקושי כאתגר וויתור על המחשבות האבדניות. מאותו מקום גם ניגלה לה הים עם שפע הפיתויים לחופש ושחרור אך חצוי לשניים.
    היד אמנם חמה, אך היא על העורף כמו של רב על תלמידו שהזכיר לי את הפתגם "חוסך שבטו, שונא בנו" – היא תבנה, אולי מההריסות, אך היד היא של בעל מקצוע מיומן ולכן מעודדת.
    שיר נהדר.

  5. זיוה גל

    השיר בנוי על שני ארמזים פיגמליון הסמוי יותר ועל מוטיב יציאת מצרים הגלוי לחלוטין.
    והמשוררת מעצבת ומשלבת אותם להנאתה בתוך השיר. הדוברת לעומתה
    נתונה בתוך סד מחשבותיה לצאת לחופשי מתוך העבדות ומתוך היד שבונה אותה (יד של אדריכל / יד של פיגמליון)
    וכצפוי מניפה את נס המרד.

    נהניתי לקרוא.

  6. דוד אדלר

    שיר יפה מאוד. מאוד לטעמי
    הפתיע אותי מאוד לטובה.
    אהבתי את כולו אך בעקר את חלקו המאוחר של השיר מ "וְהַיָּם" והלאה. (הייתי אוהב אותו גם כפשוטו – לא שההקבלה בין הים שנחצה לשניים, ע"י המעקה המפורזל כאן, ווזה שנבקע לשניים כדי שעם העבדים יוכל להלך בחרבה במקורות – הפריעה לי, בכלל לא, היא אפילו מוסיפה)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *