הַמִּלִּים בְּפִי מִתְמוֹלְלוֹת לְמִלְמוּלִים בְּלִי פֵּשֶׁר
אוֹר הַיּוֹם דָּהוּי גַּם אִם חֹדֶשׁ מַאי
אֲוִיר דָּחוּס דָּווּי אוֹחֵז בְּרֵאוֹתַי
כְּתֵפַי נוֹשְׂאוֹת שְׁחוּחוֹת אֶת כֹּבֶד הַחֶסֶר
הַמְּחוֹגִים מוֹרִים שָׁלֹשׁ, אֶצְלִי בַּגּוּף חֲצוֹת
אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים מַשְׁאִיר בִּי טַעַם בֹּסֶר
בַּת קוֹל הָפְכָה דְּמָמָה, לְחִישָׁה אֵין אֹמֶר
בְּמִצְוָתִי הָלַכְתָּ וּכְמוֹ אֵין טַעַם עוֹד לִחְיוֹת.
ניקוד: יאיר בן־חור
מחוגי השעון ממשיכים לנוע, אבל הזמן של האבלים עומד מלכת והטעם לחיים אובד.