ארכיון תגית: איריס אליה־כהן

אין לפחד לומר את המילה גורל / איריס אליה־כהן

אֵין לְפַחֵד לוֹמַר אֶת הַמִּלָּה גּוֹרָל. יֵשׁ לִלְחֹשׁ אוֹתָהּ, לִקְרֹא לָהּ ( אוֹ לִקְרֹא אוֹתָהּ בְּכוֹס קָפֶה) לְשַׁנֵּן אֶת שְׁמָהּ בְּקוֹל, בּשָׁכְבֵנוּ וּבְקוּמֵנוּ וּבִזְמַן הַהֲלִיכָה. אֵין לְפַחֵד לוֹמַר: גּוֹרָל. (הִנֵּה, אֲנִי אוֹמֶרֶת.) יֵשׁ לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ, אַף שֶׁלְּעִתִּים שִׁנֶּיהָ חֲשׂוּפוֹת.

אֵין לְפַחֵד לוֹמַר אֶת הַמִּלָּה גּוֹרָל. יֵשׁ לְהַחֲזִיק בָּהּ כְּמוֹ בְּהַבְטָחָה. לְהַאֲכִיל אוֹתָהּ. לָרֹב עָלֵינוּ לְהַפְשִׁיל סָפֵק וּלְלַטְּפָהּ, לְהַרְגִיעָהּ, לְבַל תִּפֹּל אוֹ תִּתְעוֹפֵף בְּבֶהָלָה. (פַּעַם נִמְלְטָה. אַחַר כָּךְ רְאִיתִיהָ מְרוּחָה עַל הַשִּׁמְשָׁה כְּמוֹ צִפּוֹר אֲשֶׁר אִבְּדָה אֶת הַמִּלָּה לְאָן בְּאֶמְצַע מְעוֹפָהּ. אֵינִי זוֹכֶרֶת אִם שָׁמַעְתִּי אֶת הַחֲבָטָה.)

אֵין לְפַחֵד לוֹמַר אֶת הַמִּלָּה גּוֹרָל. לְהֶפֶךְ. יֵשׁ לִפְתֹּחַ לִקְרָאתָהּ אֶת חֹם הַלֵּב, אֶת הָעֵינַיִם, לִרְוָחָה, גַּם אֶת הַדֶּלֶת. מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה גִּלְגּוּלִים עָבְרָה וְכָמָה נְדוּדִים, ואִם יָדְעָה אֵי־פַּעַם אַהֲבָה.

לְאֹרֶךְ הַהִיסְטוֹרְיָה נָהֲגוּ הָאֲנָשִׁים לִטְמֹן גּוֹרָל בְּתוֹךְ קִרְעֵי בַּדִּים מְלֻפָּפִים וְשַׂקִּיקֵי קְמֵעוֹת, לִכְתֹּב אוֹתָהּ כְּמַנְטְרָה עַל דַּפִּים, גְּוִילִים, לִבְנוֹת לְמַעֲנָהּ תֵּבוֹת מַלְבֵּנִיּוֹת כַּאֲרוֹנוֹת קְבוּרָה (אֲבָל קְטַנּוֹת, מֵעֵץ אוֹ מִבַּרְזֶל), הַיְהוּדִים הִמְצִיאוּ לְשֵׁם כָּךְ אֶת הַמְּזוּזוֹת. הָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁכָּפְרוּ בְּקִיּוּמָהּ. עַל קִיר בֶּטוֹן לְיַד הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית כָּתַב מַהְפְּכָן אֶחָד: “אִם הַגּוֹרָל עִוֵּר, סַפְּקוּ לוֹ כֶּלֶב נְחִיָּה.”

כְּשֶׁחוֹשְׁבִים עַל זֶה, גּוֹרָל אֵינוֹ אֶלָּא מִלָּה נִרְדֶּפֶת לְבוֹרֵא עוֹלָם, כְּלוֹמַר לֵאלֹהִים. וּבְדוֹמֶה, יֵשׁ שֶׁשּׁוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּתוֹךְ קִרְעֵי בַּדִּים וְשַׂקִּיקֵי קְמֵעוֹת, כּוֹתְבִים אוֹתוֹ כְּמַנְטְרָה עַל דַּפִּים, גְּוִילִים וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה. אֲבָל חָשׁוּב לִזְכֹּר שֶגַּם אֶת אֱלֹהִים אֵין לְפַחֵד לוֹמַר.

ניקוד: יאיר בן־חור

חברה טובה אמרה לי השבוע: “את מה שהחיים זורקים עליי אני מקבלת”. לכאורה יש פה כניעה, אך אני רואה במשפט הזה אהבה וחוזק. החיים במקרה הזה הם הגורל ואחת המשימות שלנו היא ללמוד לא לפחד ממנו, גם בעזרת השיר היפה הזה.

ענת קוריאל

הודו/פואמה / איריס אליה־כהן

הודו/פואמה / איריס אליה־כהן

אֶפְשָׁר לוֹמַר זֹאת כָּךְ,
הָיָה זֶה מִין צֵרוּף מִקְרִים פִּלְאִי
הַכּוֹכָבִים שֶׁרָחֲשׁוּ סוֹדוֹת
וְנֶעֶתְקוּ
כְּמוֹ נְשִׁימָתֵךְ
הָאֲדָמָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה לְפֶתַע מִתַּחְתַּיִךְ
יַרְכָּתֶיהָ נָדוּ כְּסִפּוּן סִירָה
הָאֶבֶן שֶׁחִכְּתָה לָךְ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם
שֶׁבּוֹ הִנַּחְתְּ אוֹתָהּ, לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים
יַלְדָּה שֶׁשָּׁרָה לַצְּדָפִים, מַתְרָה בַּיָּם לְבַל
יַרְטִיב אוֹתָהּ, בְּלִי קוֹל וּבְלִי מִלִּים
בְּקֶצֶב דַּק, פְּנִימִי, עַתִּיק, כְּמוֹ אִמֵּךְ
וּבֹהַק זִכָּרוֹן, הֵן מִישֶׁהוּ
כָּתַב אֶת שְׁמֵךְ עַל כְּחֹל הַקַּרְקָעִית הַזֹּאת
וְגֹבַהּ הָעֵצִים, בְּאֵשׁ וּבְיַסְמִין וּבְעִטּוּר מִצְחֵךְ.
 
וְאַתְּ קָרָאת וּבָאת אֵלֶיהָ
וּכְאִלּו לֹא נִגְרַע דָּבָר וְלֹא נִפְגַּם מִזְּמַן
נוֹתַר הַכֹּל צָלוּל.

ניקוד: יאיר בן־חור

“הודו” מתארת חוויה מיסטית יפהפייה של קרבה ל’עצמי’ ושל אחדות. הלשון הציורית מביעה אחדות דרך קרבה בין הכוכבים לנשימה, בין האדמה לסירה. דימוי המים, התנועה והצלילים בשיר מערסלים את הקוראת בתמונות מענגות.

סִפּוּרִי נְהַר חָלָב / איריס אליה־כהן

סִפּוּרִי נְהַר חָלָב / איריס אליה־כהן

בְּלֵילוֹת הַקַּיִץ הָרֵיקִים מִדַּעַת שֶׁנָּמַסָּה בְּתוֹךְ הַחֲדָרִים הָיִינוּ
מִתְנַשְּׁמִות אֲנִי וַאֲחוֹתִי אֶל הַמִּרְפֶּסֶת
עַל הַמַּדְרֵגוֹת רָבַץ הַחֹם כַּחֲתוּלָה מֻתֶּשֶׁת
אַקְוָרֵל יָרֵחַ שֶׁיָּבַשׁ נִתְלָה בִּקְצוֹת הַבְּרוֹשׁ כְּמוֹ
מַטְלִית עַל זְנַב המַּעֲקֶה וְאִלְמָלֵא זַרְעֵי כַּמּוֹן וְגַרְגִּירֵי חַרְדָּל אֲשֶׁר
כָּתְשָׁה אִמִּי בְּהֹלֶם סִפּוּרֵי נְהַר חָלָב לָבָן
שֶׁל קוֹקוֹס וּפִרְחֵי יַסְמִין שֶׁמּוֹלְלָה בְּרֹךְ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ
בְּוַדַּאי אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹעַ אֶת הָעֹנִי מְיַלֵּל.

ניקוד: יאיר בן־חור

בתמונות הילדות המערבות את כל החושים, משתלבים הנשימה, החום המתיש והיובש בתיאורים סטטיים של דלות ועוני. אל מול הסטטיות, תנועתה של האם בכתישת הזרעים, הפרחים והתבלינים, מותירה רושם עשיר בזיכרון הילדות. אולם בזיכרון נטמעים הצלילים שחברו אל הטעם והריח, בהפכם ילדות עניה וריקה מדעת לזיכרון עשיר, ל”סיפורי נהר חלב לבן”.