ארכיון תגית: ארסני טרקובסקי

הקיץ חלף / ארסני טרקובסקי

הקיץ חלף / ארסני טרקובסקי

הַקִַּיִץ חָלַף לוֹ וְתַם,
אֲפִלּוּ זִכְרוֹ כְּבָר שָׁכַךְ.
בְּאוֹר הַשֶּמֶשׁ עוֹד חַם,
אֲבָל לֹא דַּי בְּכָךְ.

כָּל שֶׁיָּכוֹל לִקְרוֹת
אֶל כַּף יָדִי צָנַח
כְּעָלֶה מְחֻמָּשׁ אֶצְבָּעוֹת,
אֲבָל לֹא דַּי בְּכָךְ.

שׁוּם דָּבָר רַע לֹא אָבַד,
שׁוּם דָּבָר טוֹב לֹא נִשְׁכַּח.
בָּאוֹר הַכֹּל נִצַּת,
אֲבָל לֹא דַּי בְּכָךְ.

הַחַיִּים אָסְפוּנִי לְחֵיקָם,
צִלָּם עָלַי סָכַךְ.
מַזָּלִי לֹא בָּגַד מֵעוֹלָם,
אֲבָל לֹא דַּי בְּכָךְ.

אַף עָנָף לֹא נִשְׁבַּר,
אַף עָלֶה לֹא נֶחְרַךְ.
הַיּוֹם צָלוּל וְקַר,
אֲבָל לֹא דַּי בְּכָךְ.

תרגום: טל ניצן

ניקוד: חני צפריר

ארסני אלכסנדרוביץ' טרקובסקי (1907-1989) נחשב לאחד מגדולי המשוררים הרוסים במאה העשרים. בנעוריו ניצל בעור שיניו מהוצאה להורג בעוון כתיבת שיר שהכיל אקרוסטיכון על שמו של לנין. הוא פירסם בחייו שמונה ספרים ולאחר מותו הוענק לו פרס ברית המועצות. אנה אחמטובה (שהיתה בוגרת ממנו כמעט בעשרים שנה) אמרה על טרקובסקי כי הוא "המשורר האמיתי" היחידי בברית המועצות: "מכל משוררי זמננו רק טרקובסקי הנו הוא-עצמו, מקורי לחלוטין. הוא ניחן בסגולה החשובה ביותר למשורר, שהייתי מגדירה כזכות-מלידה".
למרות זאת הוא כמעט לא ידוע בארץ, כמעט לא תורגם לעברית,* וגם בעולם תהילת בנו, הבמאי אנדריי טרקובסקי, עולה על זו שלו. טרקובסקי הבן שיבץ בסרטיו אחדים משירי אביו, והשיר "הקיץ חלף" מוקרא בסרט "סטאלקר" (1979). https://www.youtube.com/watch?featureplayer_embedded&v=y0KFVgTxCiQ

תרגמתי את השיר על פי הנוסחים בצרפתית, בפורטוגזית ובספרדית, ותרגום מילולי לאנגלית.
*השיר הנפלא 'פגישות ראשונות' של טרקובסקי, עם הסיום המצמית ממש – "עֵת הַגּוֹרָל פָּסַע מֵאֲחוֹרֵינוּ,/ כְּמוֹ מְטֹרָף, עִם תַּעַר חַד בַּיָּד". – זכה לתרגום עברי מרשים של ריטה קוגן: http://cafe.themarker.com/post/2993571/

Арсений Тарковский
"Вот и лето прошло"

Вот и лето прошло,
Словно и не бывало.
На пригреве тепло,
Только этого мало.

Все, что сбыться могло,
Мне, как лист пятипалый,
Прямо в руки легло,
Только этого мало.

Понапрасну ни зло,
Ни добро не пропало.
Все горело светло,
Только этого мало.

Жизнь брала под крыло,
Берегла и спасала.
Мне и вправду везло.
Только этого мало.

Листьев не обожгло,
Веток не обломало.
День промыт, как стекло,
Только этого мало.

1967