ארכיון תגית: גילית חומסקי

* / גילית חומסקי

* / גילית חומסקי

מִי הָאֵם הָאֲמִתִּית
שֶׁל הֶחָתוּל הַזֶּה?
 
זוֹ שֶׁעָשְׂתָה לוֹ כֻּתֹּנֶת פַּסִּים
וְהִפְקִירָה
בַּבּוֹר הָרֵיק אֵין בּוֹ מַיִם
בְּעוֹד אֶחָיו מְלַקְּקִים חָלָב מִשִּׂפְתֵיהֶם
טָרוֹף טֹרַף
 
אוֹ זוֹ שֶׁהִצְמִידָה אֶת הַגּוּף הָרוֹעֵד
אֶל הֹלֶם הַלֵּב,
חִטְּאָה אֶת פְּצָעָיו בְּצֶמֶר גֶּפֶן
הֶאֱכִילָה חָלָב וּדְבַשׁ,
שֶׁפָּקְחָה אֶת עֵינָיו
 
זוֹ שֶׁבָּרְאָה אוֹתוֹ
בְּצַלְמָהּ וּבִדְמוּתָהּ
אוֹ אֵם הָרַחֲמִים
 
שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר
נֶעֱקַר לִבָּהּ.
 
אֵיךְ זֶה,
תַּגִּיד שְׁלֹמֹה,
 
אֶלֶף נָשִׂים הָיוּ לְךָ
וְאַתָּה לֹא יוֹדֵעַ?

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר מעלה דימויים שונים של אימהות ודרכם שאלות וכאבים הכרוכים באימהות. האזכורים לסיפורי המקרא – יוסף מחד ושלמה מאידך, מבהירים שהאימהות ה'חתולית' היא גם מטאפורית.

שִׁעוּר / גילית חומסקי

שִׁעוּר / גילית חומסקי

נִרְאֶה שֶׁתִּצְטָרְכִי
לַחֲזֹר עַל הַשִּׁעוּר:

הַמְּהִירוּת וְהַזְּמַן הֵם הַדֶּרֶךְ
מַשֶּׁהוּ תָּמִיד נֶעֱלָם
חֲרִיקַת הַלוּחוֹת מַעֲבִירָה צְמַרְמֹרֶת בָּעוֹר
וְנוֹף, בִּלְתִּי מֻשָּׂג לְעֵת עַתָּה
נִשְׁקָף מִבַּעַד לַחַלּוֹן

נעה במהירות במימד אחד שאת סופו מי ישער, והנוף – המימד השני, שאר העולם, נשאר בלתי מושג, האם המימדים יתלכדו בהמשך?

הלאה / גילית חומסקי

הלאה / גילית חומסקי

כָּל הַדְּבָרִים נִמְשָׁכִים
אֶל כּוֹכָב וּשְׁמוֹ הָלְאָה

אֶפְשָׁר לְסַמֵּן אוֹתָם
בִּנְקֻדָּה זוֹהֶרֶת
וְלַעֲקֹב אַחֲרֵיהֶם
נִמְשָׁכִים מִכֹּחַ הַמַּגְנֵט

אֶפְשָׁר לְהַפְרִיחַ
צִפֳּרִים צִבְעוֹנִיּוֹת וַעֲצוּבוֹת

אֶפְשָׁר לְנוֹפֵף בִּזְרוֹעוֹת
כְּמוֹ נִנְטַשׁ עַל אִי
וְלִירוֹת זִקּוּקִים
אֶל גַּב מָטוֹס מִתְרַחֵק בְּמַסְלוּלוֹ

רַק יוֹנַת הַדֹּאַר הָאֲפֹרָה
תָּבִיא בִּתְשׁוּבָה אֶת הֵד קוֹלֵךְ
וּתְהוֹם

וְהֶבְזֵק הָאוֹר
מִמָּקוֹם רָחוֹק
יִזְהַר כְּמוֹ מוֹת הַכּוֹכָב
וּתְחִלַּת הַמִּשְׁאָלָה

ניקוד: יאיר בן – חור

מה טיבו של "כוכב ההלאה"? האם הוא מסמל את מאוויי הלב, או דווקא את ההחמצות שהתעופפו מן הידיים כמו ציפורים? המשוררת מונה מספר אפשרויות, שבאחת מהן יכול לבחור מי שכמה להשיג את כוכבו לפני החידלון. ובה בעת, ניתן לייחס אופטימיות גם למות הכוכב, כי מנקודת ההתנפצות ואילך מתחיל החיפוש אחר יעד חדש.

דליות / גילית חומסקי

דליות / גילית חומסקי

שָׁלִיחַ הִגִּיעַ וּבְיָדָיו
בְּשׂוֹרָה עַל אַהֲבָה אוֹ נֶחָמָה
מֵרֶגַע שֶׁהוּנְחָה בְּיָדַיִךְ
מָה אַתְּ יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת

אַתְּ יְכוֹלָה לִחְיוֹת וְלָמוּת
אוֹ לְנַסּוֹת לִכְלֹא בֵּין הַדַּפִּים
אֶת פֶּרֶץ הַצְּבָעִים הַמְּשַׁגֵּעַ

כָּךְ זֶה נַעֲשָׂה:
כִּתְבֵי דָּלְיָה רַבִּיקוֹבִיץ
הֵם בְּחִירָה מְצֻיֶּנֶת
בֵּין הַיֶּתֶר,
בְּשֶׁל כֹּבֶד מִשְׁקָלָם.

כְּדֵי לִלְכֹּד אֶת מְלֹא הַצּוּרָה, הַצֶּבַע, הָרֵיחַ
תִּצְטָרְכִי לִכְלֹא אוֹתָם חַיִּים.
לִסְגֹּר עֲלֵיהֶם בִּמְלֹא כֹּבֶד הַשּׁוּרוֹת
בַּפַּעַם הַבָּאָה שֶׁתִּפְגְּשִׁי אוֹתָם
הֵם יִהְיוּ זִכָּרוֹן שָׁטוּחַ
כְּמוֹ הַמְּשׁוֹרְרוֹת שֶׁמֵּתוֹת בְּטֶרֶם עֵת וְלֹא מֵתוֹת לְעוֹלָם

תִּצְטָרְכִי לְהִכָּנַע לְקַוֵּי הַמִּתְאָר.
פֶּרַח הוּא שִׁיר עַל פֶּרַח
וְזוֹ כְּבָר שְׁאֵלָה שֶׁל זֶהוּת.

בֵּין הַדַּפִּים
קְבוּרִים בְּקִפָּאוֹן הָרֶגַע
הַפְּרָחִים הַלְּבָנִים וְהָאֲדֻמִּים
וְיֵשׁ כַּמָּה דָּלְיוֹת
בְּתוֹךְ הַדָּלְיָה.

דִּפְדּוּף לֹא זָהִיר
יַפְרִיחַ מִתּוֹךְ סֵפֶר
שְׁלַל פֵיוֹת
מִסְתַּחְרְרוֹת חַסְרוֹת מִשְׁקָל
מְרַפְרְפוֹת בִּכְנָפֵיהֶן הַמֵּתוֹת

ניקוד: חני צפריר

*שיר על משוררות מתות ופרחים מיובשים: הניסיון להציל את הפרחים ולשמר בתוך הספר את פרץ הצבעים הנפלא, אינו אלא שאיפה ששיריה האלמותיים של דליה רביקוביץ, יעניקו לפרחים הללו מכוחם ויאפשרו לשמרם לאורך זמן. בעוד השירים יישארו לנצח כפי שהם, הפרח, בתהליך הייבוש, משנה את תכונותיו. הדוברת מנסה לעכב את המוות, ולהפיק מן הנבילה יופי חדש.

* / גילית חומסקי

* / גילית חומסקי

אֲנִי מַתָּנָה
בַּאֲרִיזַת נְיָר שָׁקוּף
עִם בּוּעוֹת מִתְפּוֹצְצוֹת
שֶׁמֵּעֵבְרָן
מַמְתִּין הַחֵפֶץ

ניקוד: חני צפריר

אם תרצו, השיר הקצרצר הזה מנתץ דיכוטומיות מגדריות. הדוברת בשיר בוחרת להיות גם מתנה ארוזה עם "בועות מתפוצצות" וגם חפץ, ומרגע שהיא מנתצת את הדיכוטומיה, זו מתאיינת מאליה.

מדד המעוף/ גילית חומסקי

מדד המעוף/ גילית חומסקי

בַּחֹרֶף הַזֶּה
צָנְחוּ טֶמְפֵּרָטוּרוֹת
וּמְחִיר הַטֵּלֵוִיזְיָה
זְקֵנָה אַחַת קָפְאָה

מָדַד הַמָּעוֹף
מְרַחֵף מָעַל הָאַרְגָּזִים
חִוָּרוֹן נִכָּר
בִּקְלִפּוֹת הַתַּפּוּזִים.

אִינְפְלַצְיָה בְּשִׁירִי אָהֲבָה
וּמַתְכּוֹנִים לְמָרָק צַח

הָעִיר הִלְבִּינָה
מֵעַל בָּתִּים קָרִים
נִרְשְׁמוּ עֲלִיּוֹת
בִּמְחִירֵי הַחֲדָרִים

וַעֲלִיָּה לֹא מַשְׁמָעוּתִית
בִּמְחִיר הַקֶּמַח:
רַק כַּמָּה גַּרְגְּרִים

הַמְּשׁוֹרֵר מְדַוֵּחַ
עַל שֵׁפֶל חָסַר תַּקְדִּים

הקור עושה שמות בשירה של חומסקי: מלבין, מקפיא, פושט בכל.
המעוף מתקרב לקרקע ותחושת השפל מהדהדת עם סיום קריאת השיר