ארכיון תגית: ד”ה לורנס

פסנתר / ד”ה לורנס

תרגום לעברית: נדבי נוקד

אִשָּׁה שָׁרָה לִי בְּרֹךְ, בִּשְׁעַת הַדִּמְדּוּמִים
מַחְזִירָה אוֹתִי עַד שֶׁנִּגְלֶה בְּמוֹרַד שָׁנִים
יֶלֶד יוֹשֵׁב תַּחַת פְּסַנְתֵּר, בֵּין מֵיתָרִים בִּשְׁאוֹן פְּרִיטָתָם
וְלוֹחֵץ עַל רַגְלָהּ הַקְּטַנָּה שֶׁל אֵם, שֶׁמְּחַיֶּכֶת בְּשִׁירָתָהּ

כְּנֶגֶד רְצוֹנִי, כֹּחַ הַשִּׁיר אוֹתִי לוֹכֵד
בּוֹגֵד בִּי עַד שֶׁלִּבִּי מְמָרֵר לְהִתְאַחֵד
בְּעַרְבֵי שַׁבָּת בַּבַּיִת, בַּחוּץ חֹרֶף שׂוֹרֵר
עִם פִּיּוּטִים בְּסָלוֹנֵנוּ הַמּוּאָר בְּרֹן פְּסַנְתֵּר

וְכָעֵת שִׂיא שִׁירָתָהּ שֶׁל הַזַּמֶּרֶת יִהְיֶה לַשָּׁוְא
בְּרִגּוּשׁ אַפַּסְיוֹנַטָה עַל פְּסַנְתֵּר שָׁחֹר נִלְהָב
יְמֵי יַלְדוּתִי עָלַי, עֹל גַּבְרוּתִי מוּסָר
בְּשִׁטְפוֹן הַהִזָּכְרוּת, נְהִי יֶלֶד עַל הֶעָבָר

ניקוד: יאיר בן־חור

אין צורך ביותר מאשר ניחוח, מגע או צליל כדי לשאוב אדם מההווה לזרוק אותו לחסדי זיכרון ילדותו. לורנס מתאר בשיר Piano דרמה גדולה, שהיא בו-זמנית גם יומיומית ואוניברסאלית – מה שחווה כל אדם ברגע שנלחץ לו כפתור נוסטלגי (ואין גיל מוקדם מדי להתחיל להתגעגע: גם הפעוט מתגעגע לילדותו הקדומה עוד יותר).

כאן צלילי פסנתר ושירת אישה באור רך לפנות ערב פורטים על מיתרי הדובר, והוא נסחף בכאב הגעגוע. אנחנו מוזמנים להיסחף איתו או לצפות מהצד, ואולי לאמץ את התובנה הפשוטה, שבמקרים כאלה הבחירה מופקעת מאיתנו. יתכן שבדומה למערבולת בים, עלינו לתת לה לסחוף אותנו עד שתניח לנו לנפשנו.

עם הכניסה לאטמוספרת העברית הפכו ערבי ימי ראשון שנזכרים בשיר לערבי שבת.

נדבי נוקד

על המתרגם

נדבי נוקד, יליד 1977, נשוי ואב לשלושה. בעל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל־אביב ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת בר־אילן. עיתונאי לשעבר. כיום מורה בתיכון, כותב ומתרגם שירים.

שיריו התפרסמו בפינות שיר בעיתונות ובמוספים ספרותיים