ארכיון תגית: דיתי רונן

חמישה שירים מתוך המחזור "בית חמישי" / דיתי רונן

חמישה שירים מתוך המחזור "בית חמישי" / דיתי רונן

המחזור יראה אור במסגרת הקובץ "שיבת הבית ונדודיו" בשנת 2015

18.
כָּל הַלַּיְלָה חָלַמְתִּי אֶת
הַדִּמּוּי הַמְדֻיָּק שֶׁל אַהֲבָתִי.
דַּקָּה אַחַר דַּקָּה בָּחַנְתִּי נֻסָּחִים
מְשַׁחְזֶרֶת רֵיחוֹת, קֶצֶב, צְבָעִים
רוֹדֶפֶת בְּלִי הֶרֶף מִלִּים
מְמַיֶּנֶת בִּטּוּיִים.
שִׁירָה הָיְתָה בְּכָל מָקוֹם.
אֲפִלּוּ נְשִׁימוֹתַי נִמְדְּדוּ בַּחֲרוּזִים.

אוֹר הַשַּׁחַר מָהַל מִשְׁקָל אַחֲרוֹן.
הַשִּׁיר וְחַדּוּת הַזִּכָּרוֹן שָׁבוּ
לִמְקוֹמָם הַשָּׁגוּר בְּשֶׁקַע הַגָּרוֹן.

19.
שְׁמֵי הַבֹּקֶר צְלוּלִים וּגְבוֹהִים
שָׁעָה שֶׁכָּאן עַל פְּנֵי הָאָרֶץ
כּּחַ מְשִׁיכָה מְמַגְנֵט
אֶת חֲלוֹמוֹתֵינוּ.
בְּגוּף כָּבֵד אֲנִי מוֹעֶדֶת
עַל חֹסֶר הַמִּשְׁקָל שֶׁל הַלֵּב.

21.
גְּרוּרוֹת גַּעְגּוּעַי מִתְפַּשְּׁטוֹת בְּעַצְמוֹתַי
שׂוֹרְפוֹת אֶת הַבַּיִת עַל פְּתָחָיו.
אֲנִי מְסָרֶבֶת לְקַבֵּל אֶת שְׁלִיטַת הַגּוּף
עַל גַּג חַיַּי
אֲנִי צוֹפָה בַּצִּפֳּרִים,
גַּם הֵן מְקַנְּנוֹת.
הַאִם גַּם הֵן נוֹשְׂאוֹת אֶת כְּאֵב הֻלַּדְתָּן?
לוּ רַק יָדַעְתָּ כֵּיצַד לְהַחְזִיק בִּי
שָׁעָה שֶׁאֲנִי כָּל כָּךְ רְחוֹקָה
שָׁעָה שֶׁאֲנִי כָּל כָּךְ קְרוֹבָה
אֵלֶיךָ.

22.
אָמַרְתָּ:
סוּפַת שְׁלָגִים מִשְׁתּוֹלֶלֶת כָּאן.
בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת הַגְּבוֹהִים
הַפּוֹנִים אֶל הָרְחוֹב
רָאִיתִי אֶת עֲצֵי הַתִּרְזָה
מִתְכּוֹפְפִים בָּרוּחַ וְהַשֶּׁלֶג
מַכֶּה בָּהֶם בְּעֹז.
אַחַר כָּךְ הָלַכְתָּ לְהִתְקַלֵּחַ
וְנִתַּקְנוּ אֶת הַשִּׂיחָה.
יָצָאתִי אֶל הֶחָצֵר. הָרוּחַ
עָמַד. שֶׁמֶשׁ מְאֻבֶּקֶת
שֶׁל לִפְנֵי הַפֶּסַח
חָנְקָה אֶת גְּרוֹנִי.

23.
אַתָּה עוֹמֵד מֵעַל הַגַּן
מְסַמֵּן אֶת הִבְהוּב הַזְּמַן.
כָּל מִי שֶׁנָּגַעְתָּ בּוֹ
נִשְׁאַר סָפוּן בְּדָפְנוֹת לִבְּךָ
כְּמוֹ אָבָק שֶׁנִּשְׁכַּח
בְּפִנַּת הַבַּיִת:
הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי
שֶׁהָיְתָה לָאִשָּׁה שֶׁהָיִיתִי
שֶׁהָיְתָה לָאֵם שֶׁהָיִיתִי
שֶׁהָיְתָה לַסָּבְתָא –
כֻּלָּנוּ מִצְטוֹפְפוֹת עַכְשָׁו
לְגוּף דָּחוּס אֶחָד.
אֵיךְ כָּל הַיֹּפִי הַזֶּה
יִתְדַּפֵּק עַל חָזְךָ
כְּשֶׁתִּפְרֹשׂ אֶת זְרוֹעוֹתֶיךָ
לִקְרָאתִי בִּתְנוּעַת רְחִיפָה.

ניקוד: יאיר- בן חור

מחזור השירים של דיתי רונן, עוסק באופן שבו משתקפת האהבה כמו גם היעדרה, מבעד למושג "בית".

האוהבים משתנים בתוך הבית וכך משנים את תכולתו ואופיו. הסמלים משתנים תוך כדי הניסיון להגדירם. כך למשל, כד פרחים יכול לסמן ברגע נתון גודש, הרעפה, ובמועד אחר רגשי אשם. בגלל התמורות הקיצוניות, לא ניתן לאתר את הדימוי המדויק לאהבה – שכן האהבה קרובה ורחוקה ואף עלולה להעלות את הבית באש. הדמות הנשית בסוף השיר, מבטאת באופן נוגע ללב את השינויים והחלוף : בקרבה דחוסות בו זמנית ארבע פרסונות שונות, של ילדה, אישה, אמא וסבתא.