ארכיון תגית: ורד זינגר

מבוי שהוא גבוה / ורד זינגר

מבוי שהוא גבוה / ורד זינגר

הַיּוֹם, בְּסִמְטָה חֲשׁוּכָה,
עַל קִיר מְצֻלָּק וּמִתְפּוֹרֵר,
רָאִיתִי כְּתֹבֶת מְרֻסֶּסֶת:
"אָסוּר לְהִקָּשֵׁר!"

כַּעֲבֹר חֲמִשָּׁה צְעָדִים הִתְנַשְּׂאָה
גֶּדֶר אֶבֶן, וְעָלֶיהָ אַזְהָרָה מְרֻקַּעַת בְּעֵץ:
"שֶׁטַח פְּרָטִי, הַפּוֹלֵשׁ יֵעָנֵשׁ!"

הִנֵּה כִּי כֵּן, נִכְנַסְתִּי הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה
לְמָבוֹי סָתוּם שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ
(בְּנִגּוּד לַמָּבוֹי הַפָּתוּחַ, הַמְּפֻלָּשׁ).

ניקוד: שוש ויג

השיר מתאר היקלעות למבוי סתום תרתי משמע. לפי ההלכה, מבוי סתום הוא חצר פנימית סגורה, המשמשת רק את דייריה. הדוברת בשיר נקלעת למצב שאין ממנו מוצא הלכה למעשה, פיזית ורגשית. הסמטה החשוכה והקיר המתפורר מרמזים על קשר מסוכן או חסר סיכוי, שמוטב שלא יהודק.

זה העניין \ ורד זינגר

זה העניין * \ ורד זינגר

לְגַלּוֹת אֶת הָאִי
כָּחֹל מִסָּבִיב וּמִפְרָץ קָטָן
לְהִשָּׁאֵר עָלָיו −
אֶפְשָׁר שֶׁזֶּה כָּאן.

לְכַסּוֹת אֶת הָאִי-אֶפְשָׁר,
אַדְמַת מִדְבָּר קָרָה
לְכַסּוֹת עָלָיו −
אֶפְשָׁר שֶׁזֶּה גַּם.

כָּל הַחַיִּים כָּכָה:
לְגַלּוֹת וּלְהִשָּׁאֵר וּלְזַהוֹת
וּלְכַסּוֹת
וּלְכַסּוֹת.

ניקוד: שושנה ויג

* הומאז' לשיר זה החלום \ אולב האוגה

שירו של אולב האוגה (מתוך "הנהר שמעבר לפיורד", הוצאת "קשב לשירה", תרגום: סבינה מסג וחנה מאי-סוונדל) עורר בי מפץ גדול של רגשות ותובנות. הנה השיר:

זה החלום \ אולב האוגה
זֶה הַחֲלוֹם שֶאָנוּ נוֹצְרִים בְּלִבֵּנוּ בְּלִי לוֹמַר מִלָּה:
שֶׁמַּשֶּׁהוּ מוּפְלָא יִקְרֶה פִּתְאוֹם,
שֶּׁזֶה מוּכְרָח לִקְרוֹת,
שֶׁהַזְּמַן יִפָּתַח לְפָנֵינו,
שֶׁהַלֵּב יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַשְּׁעָרִים יִפָּתְחוּ לְפָנֵינו,
שֶׁהַסֶּלַע יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁמַּעְיָן נִסְתָּר יִפְרֹץ לְעֻמָּתֵנו,
שֶׁהַחֲלוֹם עַצְמוֹ יִפָּתַח לְפָנֵינוּ
וְשֶׁבֹּקֶר אֶחָד נְשַׁיֵּט בְּלִי מֵשִׂים לְתוֹךְ
מִפְרָץ קָטָן שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שֶׁהָיָה שָׁם כָּל הַזְמַן.

החלום הוא להיות כאן ועכשיו. המפרץ הזה, הקטן, הרי היה שם כל הזמן, אבל אנחנו לא ראינו אותו בשל עוורוננו. המחשבות המתווכחות עם המציאות − הן אלה שהיו כטריז בינינו לבין המפרץ הזה, הקטן. זה בעצם העניין, כמאמר שם שירי שלי.
שירי מתאר את הכמיהה להסיר את הטריז הזה מלכתחילה ("להישאר עליו \ אפשר שזה כאן"). משחקי המילים בין "אי" לבין "אפשר" היו לי כמשוטים לקראת ההגעה למפרץ המגולם בבית האחרון שבשירי − ובו התובנה, כי החיים הם מאבק בין המחשבות לבין המציאות וכי יש להשלים עם התנועה הזאת שבה יש גילוי, הישארות ולבסוף − כיסוי.
באשר לזה האחרון, הכיסוי, הרי שמדובר בשני סוגי כיסוי שונים בתכלית באופן סמנטי, כפי שהם מודגמים בבית השני בשירי: "לכסות על", שמשמעותו להכחיש ולטשטש ו"לכסות את" שמשמעותו לעטוף ולצפות.

ורד זינגר

הַסְתֵּר מִצִּיר הַזְּמַן / ורד זינגר

הַסְתֵּר מִצִּיר הַזְּמַן / ורד זינגר

אֲנִי סוֹד
מֻסְתָּר
מִצִּיר הַזְּמַן,
תֵּרוּץ
מֻכְתָּם.

אֲנִי כֶּתֶם
מְתֹרָץ,
עֶצֶב עָמֹק
מֵהֶעָבָר הַקָּרוֹב
וּמֵהַהוֹוֶה הָרָחוֹק.

ניקוד: יאיר בן־חור

בשירהּ הקצר והחזק, שנדמה שכל מילה בו נבחרה בקפידה, מתארת המחברת מצב רגשי ונפשי. כבר הכותרת, "הסתר מציר הזמן", יוצרת אווירה וירטואלית – ציר הזמן של פייסבוק. מושווה לציר הזמן בחיים האמתיים, שם מוסווה היטב סוד כמוס. הבית השני פותח בצירוף "כתם מתורץ", רמז לסוף הבית הראשון, כשאנו מגלים שהסוד יצר כתם ועצב. בצירוף "הווה רחוק" מתואר הריחוק שחש הדובר צם החיים עצמם, כי סודו "מוסתר מציר הזמן" הווירטואלי והמציאותי.

אהבה מורכבת / ורד זינגר

אהבה מורכבת / ורד זינגר

מִדַּת הַיֵּאוּשׁ הַמָּתוֹק שֶׁלּוֹ
מַתְאִימָה בְּדִיּוּק
לְעֹמֶק הַתְּהוֹם הַנֶּהֱדֶרֶת שֶׁלִּי.
הִנֵּה כִּי כֵן, הַחִבּוּר בֵּין הַשְּׁנַיִם
מִתְרַחֵשׁ בְּמַפְתִּיעַ,
בְּקַלּוּת וּבְפַשְׁטוּת,
וְיוֹצֵר שִׂמְחָה
הַיּוֹצֶרֶת אַהֲבָה
(וְאוּלַי הָאַהֲבָה הִיא הַיּוֹצֶרֶת אֶת הַשִּׂמְחָה?)

אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,
אֲנִי מִתְעַקֶּשֶׁת,
הֲרֵי כָּל צַיָּר מַתְחִיל יוֹדֵעַ
שֶׁשָּׁחֹר
מֻרְכָּב
מִכָּל
צִבְעֵי
הַקֶּשֶׁת.

ניקוד: יאיר בן חור

שיר אהבה המתאר את קשיי האהבה. דווקא מתוך הקושי צומחת שמחה המביאה לאהבה. השיר פותח במעין אוקסימורונים (ייאוש מתוק, תהום נהדרת) המבטאים אבסורדים שמתוכם צומחת האהבה. הבית השני מתאר את הקשיים, ומראה שבאהבה אמתית אפשר לראות את כל הצבעים מתוך השחור.

בשיר קצר ומדויק ורד זינגר מביאה לקורא צד אחר של האהבה, צד ובו דווקא הקשיים והבעיות יוצרים שמחה המביאה לאהבת אמת. בשם השיר מתחבאת דו־משמעות לקסיקלית מפתיעה: אהבה מורכבת, כלומר מסובכת או אהבה המורכבת מכל צבעי הקשת.