ארכיון תגית: זיוה גל

פעם ראיתי משאלה / זיוה גל

פעם ראיתי משאלה / זיוה גל

פַּעַם רָאִיתִי מִשְׁאָלָה נוֹפֶלֶת בַּשְּׂדֵרָה
בִּשְׁתִיקָה
לֹא גְּדוֹלָה לֹא קְטַנָּה
הִיא נָגְהָה בְּכַף הַיָּד
שֶׁל זָקֵן
שֶׁהִדֵּס עַל מַקְּלוֹ
וְעוֹד רָאִיתִי שְׁאֵלָה
עַל אִשָּׁה
עַל כְּתֵפֶיהָ
וּכְרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ
הִיא אָסְפָה לָה לָה לָה
אֶל קִפְלֵי שְׂעָרָהּ וְהִדְּקָה בְּסִכָּה.
לֹא הִסְפַּקְתִּי לִקְלֹט
אֶת תְּנוּעַת הַשְּׂפָתַיִם
אִם הָיְתָה,
לֹא שֶׁלּוֹ
לֹא שֶׁלָּהּ.

ניקוד: יאיר בן־חור

דימויים יוצאי דופן על אודות שני בני אדם שמחשבותיהם ניכרות בארשת פניהם, מנקודת ראותה של הדוברת.

הקירות התפשטו מן הקולות / זיוה גל

הקירות התפשטו מן הקולות / זיוה גל

הַקִּירוֹת הִתְקַלְּפוּ מִן הַקּוֹלוֹת שֶׁסָּפְגוּ בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים
הֵם נִצְּבוּ עֵירֻמִּים, יְשָׁרִים, מַשְׁקִיפִים עַל אִי־יְכָלְתָּם
לְהִשְׁתַּבְּלֵל זֶה עִם זֶה. רַק בַּפִּנּוֹת נוֹצָר מַגָּע
שֶׁיָּכוֹל הָיָה לְהָכִיל יְצִירָה לַחָה כָּלְשֶׁהִי. הָאֲוִיר בֵּינֵיהֶם עָמַד
קָפוּא. אִם אָדָם הָיָה מַטֶּה אָזְנוֹ אֶל יָשְׁרוֹ
שֶׁל הַקִּיר יָכוֹל הָיָה לְהַבְחִין בְּסִלְסוּל הַצִּנּוֹרוֹת יָכוֹל הָיָה
לָשִׁיר.

ניקוד: יאיר בן־חור

לקירות יש היסטוריה. כשהם ניצבים עירומים, ניתן לדמיין מה היה תלוי עליהם, איזה צביון היה להם, וכיצד המכלול כולו שיקף את אישיותם של דיירי הבית. כשהקירות מקולפים מעברם יש שיביטו בהם ויראו שיממון ואטימות, אך מי שניחן ברגישות יוכל לראות אפילו את הצנרת החבויה, המהווה מטונימיה לכל מה שלא נראה במבט שטחי, מרפרף

יריד באדום ובלבן / זיוה גל

יריד באדום ובלבן / זיוה גל

יְרִיד הַמָּוֶת חוֹצֶה מַסֵּכָה
הָאֱמֶת שֶׁלָּהּ נִנְסֶכֶת עַל פָּנִים לְבָנִים עֲדַיִן מִתְמַלֵּאת בְּשֶׁטֶף רָזֵי מְכוֹנָה.
תֵּאָטְרוֹן רְחוֹב מֵצִיץ עַל הֲמוֹנִים
בְּעֵינַיִם כָּלוֹת נִשְׁלָפוֹת דְּמוּיוֹת מִבִּיתָנִים כְּסַכִּינִים בֵּין סוֹגָרִים
מְפַתּוֹת כּובָעִים לְהָסִיר עַצְמָם בְּקִידָה. לְהָכִיל אִמּוּם
וְלִשְׁאֹל: "וּמַה לִי וְלָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה?"
מִקּוֹמַת עַמּוּדִים אַחַת לַשְּׁנִיָּה
מוֹשְׁכוֹת קַוֵּי צְלָלִים מְזִיזוֹת רָהִיטִים אֶל פִּנּוֹת מִתְקַדְּשׁוֹת.
הֵדֵי קוֹנְצֶרְט עֲמָמִי נֶאֱסָפִים שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנָם, מֵעֵבֶר לְגִדְרוֹת מִשְּׁכָּנָם
אֶל בֵּית הָעוֹלָם בְּרַעַד אוֹרְקוֹלִי,
לִקְנוֹת מְעַט שַׁלְוָה.
צְרוֹר מַפְתֵּחוֹת עוֹנֵד אֶת כָּל הַצְּלִילִים קְלוּעִים עַל צַוָּאר
לְרַאסְטוֹת שֶׁל צְבָעִים
וּפַחַד מֻטָּל עַל רָאשֵׁי הַשְּׁכֵנִים וְנִנְעָל.

ניקוד: חני צפריר

השיר נכתב בעקבות יריד רחוב, שנערך בירושלים, בהשתתפות זמרים אמני רחוב, שסחפו את המשוררת לעבר מציאות דמיונית, דמונית ואפוקליפטית. המוות מדבר מגרונותיהם של הנוכחים, דמויות נשלפות מהביתנים כסכינים והאימה מבוססת בשלל צבעים.

מעוף הזבוב / זיוה גל

מעוף הזבוב / זיוה גל

נֶאֱבֶקֶת בַּשֵׁנָה. הַחַמְסִין מַדְבִּיק לָרִיסִים אֶת הָאֲוִיר הָעוֹמֵד
"עָלַי לְהַגִּיעַ וִיהִי מָה…"חוֹלֶפֶת בָּהּ מַחֲשָׁבָה. פִּהוּק גָּדוֹל
מְנַסָּה לְהִתְגַּבֵּר עַל הָעֲיֵפוּת. מְפַשְׁפֶּשֶׁת בַּתִּיק מוֹצִיאָה שַׂקִּית
וּמִתּוֹכָהּ שׁוֹלֶפֶת דְּבַר-מְתִיקָה. הַשֶּׁמֶשׁ כְּמוֹ צוֹחֶקֶת לָהּ
בָּעֵינַיִם. הִיא אוֹחֶזֶת בַּהֶגֶה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, מְשַׁנָּה אֶת מִקּוּם
הַיְּשִׁיבָה עַד הַמִּשְׁעֶנֶת, זוֹקֶפֶת גַּב. מִישֶׁהוּ מֵצִיץ בָּהּ בְּסַקְרָנוּת
מִבַּעַד חַלּוֹן הַמְּכוֹנִית. גַּלֵּי הָרַדְיוֹ אֵינָם נִשְׁמָעִים לַתְּנוּעָה
תַּחֲנָה זָרָה עוֹלָה עַל הַנָּתִיב. הַשּׁוֹקוֹלָד נִמְרָח עַל אֶצְבְּעוֹתֶיהָ.
לְהִתְרַכֵּז בַּדֶּרֶךְ. לְהִתְרַכֵּז בַּדֶּרֶךְ. אַתְּ רוֹצָה לְהֵרָדֵם
"שַׁחְרְרִי אֶת הַגּוּף…" קוֹנְפְלִיקְט שֶׁל שְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם מְזַמְזֵם
מַנְטְרָה. הִיא מַגְבִּירָה מְהִירוּת

ניקוד: חני צפריר

שירה של זיוה גל בנוי כסיפור מתח הנבנה לאיטו. רק בשורה “היא אוחזת בהגה בשתי ידיים", מתחוור לקוראים שהמאבק בהירדמות הוא מאבק של חיים או מוות. הניסיון לשבץ בשיר צבעים וקולות (כמו השוקולד או הרדיו), אינו מסיט את תשומת הלב מן המאבק המרכזי. הסוף פתוח: רומז לנורא מכל או לפרץ של אנרגיה, לאחר ההתגברות על העייפות.

טפיפות לשיטה העיוורת / זיוה גל

טפיפות לשיטה העיוורת / זיוה גל

אֵינִי בִּשְׂמֹאל אֵינִי בִּימִין. מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי.
אֲנִי קוֹפֶצֶת עַל רֶגֶל שְׂמֹאל אֶל תְּחִלַּת הַשָּׁבוּעַ
וּמַקְלִידָה בְּיָד יָמִין, כְּהֶרְגֵּלִי.
הָאֶצְבָּעוֹת נְקִיּוֹת מִדְּיוֹ נְקִיּוֹת מֵהַסְנָפָה
וְאֵין יַבָּלוֹת.  הֵן מְטוֹפְפוֹת בְּקַלּוּת יְתֵרָה
וַאֲנִי קוֹלֶטֶת אֶת הַקּוֹלוֹת
שֶׁל מְכוֹנַת הַכְּתִיבָה הַיְּשָׁנָה
וְרִשְׁרוּשׁ דַפֵּי הַחוֹבֶרֶת
לַשִּׁטָּה הָעִוֶּרֶת
שֶׁאָבִי הֵבִיא
כְּדֵי שֶׁאֶלְמַד לְהַדְפִּיס.
"אֵין צֹרֶךְ לְהַמְשִׁיךְ לָעִיּוּנִי"
אָמַר . "תִּהְיִי פְּקִידָה" חָרַץ בְּקוֹל מַעֲשִׂי.
וַאֲנִי דִּלַּגְתִּי מֵעַל הָעִוָּרוֹן וּמֵעַל מִפְלָגְתּוֹ שֶׁל אָבִי.

ניקוד: חני צפריר

בעקבות התייחסותו של אביה, פיתחה הדוברת יכולות של הימנעות מקונפליקט ותמרון, לצד רב-משימתיות. היא קופצת על רגל שמאל ומקלידה בימין. היא למדה להדפיס בשיטה עיוורת כפי שציווה עליה אביה, והודות לזריזותה, "הצליחה לדלג מעל עיוורונו”. בית הילדות הוא לעיתים המקום הראשון שבו לומדים מהי מניפולציה.

כַּרְטִיס יְצִיאָה (א‘)/זיוה גל

כַּרְטִיס יְצִיאָה (א‘)/זיוה גל

מַה צָרִיךְ אָדָם
כְּדֵי לִרְדֹּף, לַעֲצֹר אֶת הַזְּמַן
בְּלִי לִגְעֹר בּוֹ.
מַה צְרִיכָה אִשָּׁה
מַה לְמָשָׁל צְרִיכָה אֲנִי
כְּדֵי לַעֲבֹר מֵעוֹלָם לְעוֹלָם
מִתּוֹדָעָה לְתוֹדָעָה
בְּסַךְ-הַכֹּל תִּיק קָטָן
בִּגְדֵי הַחְלָפָה
פְּרִיטֵי רַחְצָה
וּמַחְבֶּרֶת וָעֵט.
עֲמוּסָה בַּכְּבֻדָּה
אֹמַר שָלוֹם לַהֶרְגֵּלִים
הַנְּעוּלִים מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת
הַכְּנִיסָה
אַחַר כָּךְ אַחְלִיט
לְאָן הָרַגְלַיִם הוֹלְכוֹת בִּלְעֲדֵיהֶם.
הָעֻבְדָּה הַבְּרוּרָה
פְּרוּשָׂה תַּחַת הָעֵינַיִם כְּמוֹ שָׁטִיחַ יְצִיאָה;
אָדָם מְחֻבָּר לְרַגְלַיִם,
בֶּטֶן, צַוָּאר, רֹאשׁ
וְזִכָּרוֹן
כָּל עוֹד הֵם שָׁם
נִמְצָאִים

הדוברת בשיר מנסה לשלוט בזמן, בהרגלים – בחיים. דומה שכה פשוט לקחת תיק ובו מספר פריטים חיוניים, ו"לומר שלום" לעבר. אך אדם אינו יודע מתי יעבור מן העולם והאם יספיק לבצע שינויים בחייו.
השיר לקוח מתוך מחזור השירים: "המחלקה הפתוחה"