ארכיון תגית: זיוה גל

מעוף הזבוב / זיוה גל

מעוף הזבוב / זיוה גל

נֶאֱבֶקֶת בַּשֵׁנָה. הַחַמְסִין מַדְבִּיק לָרִיסִים אֶת הָאֲוִיר הָעוֹמֵד
“עָלַי לְהַגִּיעַ וִיהִי מָה…”חוֹלֶפֶת בָּהּ מַחֲשָׁבָה. פִּהוּק גָּדוֹל
מְנַסָּה לְהִתְגַּבֵּר עַל הָעֲיֵפוּת. מְפַשְׁפֶּשֶׁת בַּתִּיק מוֹצִיאָה שַׂקִּית
וּמִתּוֹכָהּ שׁוֹלֶפֶת דְּבַר-מְתִיקָה. הַשֶּׁמֶשׁ כְּמוֹ צוֹחֶקֶת לָהּ
בָּעֵינַיִם. הִיא אוֹחֶזֶת בַּהֶגֶה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, מְשַׁנָּה אֶת מִקּוּם
הַיְּשִׁיבָה עַד הַמִּשְׁעֶנֶת, זוֹקֶפֶת גַּב. מִישֶׁהוּ מֵצִיץ בָּהּ בְּסַקְרָנוּת
מִבַּעַד חַלּוֹן הַמְּכוֹנִית. גַּלֵּי הָרַדְיוֹ אֵינָם נִשְׁמָעִים לַתְּנוּעָה
תַּחֲנָה זָרָה עוֹלָה עַל הַנָּתִיב. הַשּׁוֹקוֹלָד נִמְרָח עַל אֶצְבְּעוֹתֶיהָ.
לְהִתְרַכֵּז בַּדֶּרֶךְ. לְהִתְרַכֵּז בַּדֶּרֶךְ. אַתְּ רוֹצָה לְהֵרָדֵם
“שַׁחְרְרִי אֶת הַגּוּף…” קוֹנְפְלִיקְט שֶׁל שְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם מְזַמְזֵם
מַנְטְרָה. הִיא מַגְבִּירָה מְהִירוּת

ניקוד: חני צפריר

שירה של זיוה גל בנוי כסיפור מתח הנבנה לאיטו. רק בשורה “היא אוחזת בהגה בשתי ידיים”, מתחוור לקוראים שהמאבק בהירדמות הוא מאבק של חיים או מוות. הניסיון לשבץ בשיר צבעים וקולות (כמו השוקולד או הרדיו), אינו מסיט את תשומת הלב מן המאבק המרכזי. הסוף פתוח: רומז לנורא מכל או לפרץ של אנרגיה, לאחר ההתגברות על העייפות.

טפיפות לשיטה העיוורת / זיוה גל

טפיפות לשיטה העיוורת / זיוה גל

אֵינִי בִּשְׂמֹאל אֵינִי בִּימִין. מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי.
אֲנִי קוֹפֶצֶת עַל רֶגֶל שְׂמֹאל אֶל תְּחִלַּת הַשָּׁבוּעַ
וּמַקְלִידָה בְּיָד יָמִין, כְּהֶרְגֵּלִי.
הָאֶצְבָּעוֹת נְקִיּוֹת מִדְּיוֹ נְקִיּוֹת מֵהַסְנָפָה
וְאֵין יַבָּלוֹת.  הֵן מְטוֹפְפוֹת בְּקַלּוּת יְתֵרָה
וַאֲנִי קוֹלֶטֶת אֶת הַקּוֹלוֹת
שֶׁל מְכוֹנַת הַכְּתִיבָה הַיְּשָׁנָה
וְרִשְׁרוּשׁ דַפֵּי הַחוֹבֶרֶת
לַשִּׁטָּה הָעִוֶּרֶת
שֶׁאָבִי הֵבִיא
כְּדֵי שֶׁאֶלְמַד לְהַדְפִּיס.
“אֵין צֹרֶךְ לְהַמְשִׁיךְ לָעִיּוּנִי”
אָמַר . “תִּהְיִי פְּקִידָה” חָרַץ בְּקוֹל מַעֲשִׂי.
וַאֲנִי דִּלַּגְתִּי מֵעַל הָעִוָּרוֹן וּמֵעַל מִפְלָגְתּוֹ שֶׁל אָבִי.

ניקוד: חני צפריר

בעקבות התייחסותו של אביה, פיתחה הדוברת יכולות של הימנעות מקונפליקט ותמרון, לצד רב-משימתיות. היא קופצת על רגל שמאל ומקלידה בימין. היא למדה להדפיס בשיטה עיוורת כפי שציווה עליה אביה, והודות לזריזותה, “הצליחה לדלג מעל עיוורונו”. בית הילדות הוא לעיתים המקום הראשון שבו לומדים מהי מניפולציה.

כַּרְטִיס יְצִיאָה (א‘)/זיוה גל

כַּרְטִיס יְצִיאָה (א‘)/זיוה גל

מַה צָרִיךְ אָדָם
כְּדֵי לִרְדֹּף, לַעֲצֹר אֶת הַזְּמַן
בְּלִי לִגְעֹר בּוֹ.
מַה צְרִיכָה אִשָּׁה
מַה לְמָשָׁל צְרִיכָה אֲנִי
כְּדֵי לַעֲבֹר מֵעוֹלָם לְעוֹלָם
מִתּוֹדָעָה לְתוֹדָעָה
בְּסַךְ-הַכֹּל תִּיק קָטָן
בִּגְדֵי הַחְלָפָה
פְּרִיטֵי רַחְצָה
וּמַחְבֶּרֶת וָעֵט.
עֲמוּסָה בַּכְּבֻדָּה
אֹמַר שָלוֹם לַהֶרְגֵּלִים
הַנְּעוּלִים מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת
הַכְּנִיסָה
אַחַר כָּךְ אַחְלִיט
לְאָן הָרַגְלַיִם הוֹלְכוֹת בִּלְעֲדֵיהֶם.
הָעֻבְדָּה הַבְּרוּרָה
פְּרוּשָׂה תַּחַת הָעֵינַיִם כְּמוֹ שָׁטִיחַ יְצִיאָה;
אָדָם מְחֻבָּר לְרַגְלַיִם,
בֶּטֶן, צַוָּאר, רֹאשׁ
וְזִכָּרוֹן
כָּל עוֹד הֵם שָׁם
נִמְצָאִים

הדוברת בשיר מנסה לשלוט בזמן, בהרגלים – בחיים. דומה שכה פשוט לקחת תיק ובו מספר פריטים חיוניים, ו"לומר שלום" לעבר. אך אדם אינו יודע מתי יעבור מן העולם והאם יספיק לבצע שינויים בחייו.
השיר לקוח מתוך מחזור השירים: "המחלקה הפתוחה"