ארכיון תגית: חבצלת שפירא

* / חבצלת שפירא

* / חבצלת שפירא

הַזִּכָּרוֹן שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה בְּכָל רֶגַע
לְהֵאָבֵק בִּתְנוּעָתוֹ, לְהִתְבּוֹנֵן מֵעֵבֶר לוֹ
אֶל הַמָּקוֹם בּוֹ אֵין סִימָנִים
וְאֵין שְׁבִילִים
וְאֵין לְאָן לָלֶכֶת לְאִבּוּד
נֹאמַר מִדְבָּר אוֹ יַעַר
הָעֵינַיִם מְשׁוֹטְטוֹת בַּמִּישׁוֹרִים הַמִּשְׂתָּרְעִים, הַמַּכְאִיבִים
עוֹקְבוֹת אַחַר הַצְּלָלִים הַשְּׁחֹרִים־יְרֻקִּים בַּסְּבַךְ
הָאֵזוֹב מְטַפֵּס וְהַחֲרָקִים מְזַמְזְמִים
וְחוֹל נִדְבָּק לִפְנִים הָעַפְעַפַּיִם
וְגַלְגַּלֵּי הָעֵינַיִם לֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד
הוֹפְכִים עַצְמָם פְּנִימָה וְנִסְגָּרִים.

ניקוד: יאיר בן־חור

התמודדות עם זיכרון מכאיב המשחק בתודעה ולא מניח, והניסיון להתרחק ממנו, "להתבונן מעבר לו".

ארזתְּ לבד / חבצלת שפירא

ארזתְּ לבד / חבצלת שפירא

אֲנִי נוֹסַעַת קַלָּה:
מִבֵּין סִפְרֵי הַשִּׁירָה (הַשּׁוּרוֹת הַקְּצוּצוֹת הַהֲדוּקוֹת)
אֶבְחַר אֶחָד, וְיִשְׁאֲלוּ:
אֵיזֶה? וְאֶעֱנֶה: זֶלְדָּה. וְאוּלַי: רַבִּיקוֹבִיץ –
אֲבָל הַסֵּפֶר שֶׁאֶקַּח
יִהְיֶה הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עוֹמְדִים צַדִּיקִים גְּמוּרִים
לְהַנִּיחוֹ פָּתוּחַ תַּחַת רַגְלֵיהֶם הַיְחֵפוֹת
דַּק וְעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת
חוֹזְרוֹת וּסְדוּרוֹת
רֶמֶז לַתֹּהוּ וָבֹהוּ שֶׁבְּבֶטֶן
הַמָּטוֹס
 
אֶת הַסֵּפֶר שֶׁאֶקַּח תָּפְרוּ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה
אֲנָשִׁים תַּמִּים שְׁקוּפִים, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם פְּצָעִים, רוּחוֹת, חוֹלְפִים
שׁוֹלְחִים יְדֵיהֶם אֶל הָעוֹלָם הַזֶּה
מַרְטִיטִים בַּחַיִּים צְמַרְמֹרֶת
וּמַרְטִיטִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם עוֹבְרִים בּוֹ
עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם מֵיתָרִים צְלוּלִים
דַּקִּים וְכָל טַעֲמֵיהֶם עִמָּם
 
בַּמָּקוֹם שֶׁהֵם עוֹמְדִים
מִזְוָדוֹת נִפְרָמוֹת, סְפָרִים נִקְרָעִים
נֶעֱרָכִים חִפּוּשִׁים
וְנוֹתָרוֹת רַק אוֹתִיּוֹת שֶׁל דְּפוּס
פְּזוּרוֹת, מְנֻקָּדוֹת
 
וְיָפְיָם מִשְׁתַּגֵּעַ, אֲנִי נוֹסַעַת כְּבֵדָה
מֵיתָרַי נִמְתָּחִים עַד קְרִיעָה
אֶחָד מִתְכַּוֵּן אֶל מֵעֵבֶר לַיָּם
וְהַשֵּׁנִי עוֹדוֹ כָּרוּךְ בַּזֶּרֶד שֶׁל שְׂפַת אִמִּי
כְּאִלּוּ יוּכַל לְהַצִּילֵנִי מִמָּוֶת
אוֹ מִשִּגָּעוֹן
 
אֲבָל אֵין לִי תְּשׁוּבָה.
אֲנִי מְקַפֶּלֶת סֵפֶר אֶחָד
עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שְׁאֵלוֹת
וְנוֹסַעַת אֶל בַּעֲלִי.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר מתכתב עם השסע שבין העולם האמוני לעולם החילוני על יצירותיו החופשיות, עולם שמאפשר לדוברת ולאישה באשר היא אישה ליהנות משירתן של זלדה ורביקוביץ. הדוברת טסה לחו"ל ובכליה מטען קל־כבד, המשול ל־22 האותיות שבספר יצירה. אולם אין היא מסוגלת לבחור וחייה משולים לזהות ממוקפת, לזהות צרה כגודל המקף המחבר או הקו מפריד בין הזהויות המנוגדות זו לזו.