ארכיון תגית: חגית מנדרובסקי

שלושה שירים ליום השואה / חגית מנדרובסקי, לי שיר, גבריאלה מורז

צפירה / חגית מנדרובסקי
 
מִסְתַּכְּלִים בָּהּ. מְסַמְּנִים בַּיָּדַיִם.
הִיא לֹא עוֹמֶדֶת, הָאִשָּׁה הַזֹּאת.
עֲסוּקָה בִּלְהַרְגִּיעַ אֶת הַבֵּן הַקָּטָן שֶׁלָּהּ.
הוּא לֹא מְבֹהָל. הַחֲרָדוֹת שֶׁלָּהּ כֵּן.
כְּלָבִים מַפְנִים רֹאשָׁם אֶל עָל בִּכְאֵב,
תּוֹהִים מִי זֶה רֹאשׁ הַלַּהֲקָה
שֶׁמַּנְהִיג יְלָלָה כֹּה אֲרֻכָּה.
הִיא הִפְסִיקָה לַעֲמֹד מֵאָז גָּדְלָה,
מֵאָז הֵבִינָה כִּי לִבָּהּ עוֹמֵד
מִלֶּכֶת עוֹד טֶרֶם נוֹלְדָה,
פּוֹעֵם אֶת הַצְּפִירָה הַזֹּאת
הַמְהַדְהֶדֶת בֵּין כָּתְלֵי גּוּפָהּ.
שׁוֹאָה.
 
 
אף פעם אל תגידי שאת לא רעבה / לי שיר
 
אַף פַּעַם אַל תַּגִּידִי שֶׁאַתְּ לֹא רְעֵבָה
אַף פַּעַם אַל תַּגִּידִי שֶׁאַתְּ לֹא רְעֵבָה
אֲנִי עָשִׂיתִי אֹכֶל וְאַתְּ נֶכְדָּה טוֹבָה
אַף פַּעַם אַל תַּגִּידִי שֶׁאַתְּ לֹא רְעֵבָה
 
אֲנִי אָכַלְתִּי קְלִפּוֹת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה
אֲנִי אָכַלְתִּי קְלִפּוֹת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה
בַּיָּדַיִם חָפַרְתִּי בַּשֶּׁלֶג בַּמִּלְחָמָה
אֲנִי אָכַלְתִּי קְלִפּוֹת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה
 
אֲנִי רָאִיתִי אֵיךְ צָדִים בְּנֵי אָדָם בַּיַּעַר
אֲנִי רָאִיתִי אֵיךְ צָדִים בְּנֵי אָדָם בַּיַּעַר
כְּשֶׁיָּרוּ לוֹ בָּרֹאשׁ לֵב שֶׁלִּי מֵת מִצַּעַר
אֲנִי רָאִיתִי אֵיךְ צָדִים בְּנֵי אָדָם בַּיַּעַר
 
אֲנִי קִבַּלְתִּי אֹכֶל רַק בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָה
אֲנִי קִבַּלְתִּי אֹכֶל רַק בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָה
לָקְחוּ לִי מֵהַבֶּטֶן וְלֹא הָיְתָה יַלְדָּה
אֲנִי קִבַּלְתִּי אֹכֶל רַק בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָה
 
בִּגְלַל זֶה אֲנִי נוֹתֶנֶת לָךְ הַרְבֵּה כָּל כָּךְ
בִּגְלַל זֶה אֲנִי נוֹתֶנֶת לָךְ הַרְבֵּה כָּל כָּךְ
מִילְיוֹנֵי אָדָם עוֹמְדִים כְּצֹאן בַּמִּטְבָּח
בִּגְלַל זֶה אֲנִי נוֹתֶנֶת לָךְ הַרְבֵּה כָּל כָּךְ
 
אַף פַּעַם אַל תַּגִּידִי שֶׁאַתְּ לֹא רְעֵבָה
אַף פַּעַם אַל תַּגִּידִי שֶׁאַתְּ לֹא רְעֵבָה
אֲנִי עָשִׂיתִי אֹכֶל וְאֶת נֶכְדָּה טוֹבָה
אַף פַּעַם אַל תַּגִּידִי שֶׁאַתְּ לֹא רְעֵבָה.
 
 
ידי אמי / גבריאלה מורז
 
סוֹנָטָה שֶׁל בֶּטְהוֹבֶן
וַלְס שֶׁל שׁוֹפֶּן,
גְּלִיסַנְדּוֹ, אָלֶגְרֶטוֹ
וִיוָצֶ’ה וְלֶנְטוֹ,
צְלִילִים עוֹלִים לַשָּׁמַיִם
רוֹדְפִים זֶה אַחַר זֶה
בְּמַעֲלֵה סֻלַּם יַעֲקֹב מְטַפְּסִים
וְיוֹרְדִים כְּמוֹ הַמַּלְאָכִים הָהֵם
אֶל נִשְׁמַת יַלְדוּתִי
בְּעוֹד צְלִילִים אַלְמוֹתִיִּים נִצְרָבִים בְּגוּפִי.
 
וְהַשּׁוֹאָה?
מְעֻצְבֶּבֶת, אֲרוּגָה
בְּבַלּוּטַת הַתְּרִיס וּבַקֵּבָה
אַךְ בְּאֶצְבְּעוֹת יָדֶיהָ
כְּמוֹ לֹא הָיְתָה.
 

ניקוד: יאיר בן־חור

שלושה שירי שואה מנקודות מבט שונות. הצפירה המהדהדת בין כותלי גופה מזכירה את הרעב התמידי ולכן אף פעם אל תגידי שאת לא רעבה, אבל כשהיא מנגנת את שופן ואת בטהובן השואה כמו לא הייתה.

אבן / חגית מנדרובסקי

אבן / חגית מנדרובסקי

אָבִי הָיָה חוֹצֵב בָּאֶבֶן, שׁוֹאֵב מַיִם גַּם אִם אֵין
מַיִם, לְהַרְווֹת צִמְאוֹנוֹ.
הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּיָדָיו חֲבוּטוֹת הַבֶּטוֹן,
לְמוּדוֹת הַסִּיד וְהַסֵּבֶל.
וּכְשֶׁרָצָה לָגַעַת, הִתְמַסַּרְתִּי
וְלֹא אִכְפַּת הָיָה לִי שֶׁכַּפּוֹת יָדָיו מְבֻקָּעוֹת וְגַסּוֹת
וּתְחוּשָׁתָן עַל הָעוֹר כְּמוֹ מְקַלֶּפֶת מִמֶּנִּי כָּל תְּחוּשָׁה.
הָעִקָּר שֶׁיִּגַּע.
אָבִי לֹא הִרְבָּה לָגַעַת. גַּם לֹא לְדַבֵּר.
וּכְשֶׁמֵּת, הִתְבַּקְּעוּ הַבֶּטוֹן וְהָאֶבֶן,
וְלֹא הָיָה בְּלִבִּי מִלְּבַד מַיִם, שֶׁמְּלִיחוּתָם פָּרְצָה
אֶת הַקִּירוֹת.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר “אבן” מדבר על הניגוד בין מגע לריחוק, בין אבן ובטון לבין מים. הניגודים מעלים געגוע לדמות אב חזקה וקינה על מוות ועל החמצה.

כאב / חגית מנדרובסקי

כאב / חגית מנדרובסקי

‘אִמָּא אוֹר!’ קָרָאתִי אֵלַיִךְ
מֵאֵימַת חֶשְׁכָתִי.
וְאַתְּ הוֹבַלְתְּ אוֹתִי
מִתּוֹךְ שְׁנָתֵךְ כְּדֵי שֶׁאֶתְרוֹקֵן.
שָׁנִים רַבּוֹת לֹא חָלְפוּ
וּכְבָר הוֹבַלְתִּי אֲנִי אוֹתָךְ
לְדַמֵּם כְּחַיָּה שְׁחוּטָה. נִתֶּזֶת.
כָּל עוֹרְקַיִךְ שְׁלֵמִים,
אֲבָל נַפְשֵׁךְ שְׁסוּעָה.
בִּקַּשְׁתְּ שֶׁאֶקַּח מִמֵּךְ אֶת הַכְּאֵב
אָז לָקַחְתִּי,
וְאַתְּ הִמְשַׁכְתְּ לְהִתְיַסֵּר.
כָּעֵת אֵינֵךְ שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת
וְהוּא עֲדַיִן בְּתוֹכִי-
חוֹרֵט עַל עַצְמוֹתַי,
חוֹרֵק בְּתוֹכִי כְּכִסֵּא נַדְנֵדָה
נְטוּל נֶחָמָה.

ניקוד: חני צפריר

אימהות ובנות. כה הרבה נכתב על הקשר הטעון הזה. לעיתים, תהליכי ההיקשרות  וההיפרדות מלווים בכאב עז, הלובש צורות שונות במהלך החיים. חילופי התפקידים  בשיר בין האם לבתה,  הם הציר המרכזי ודומה כי ההיפרדות  בלתי אפשרית.