ארכיון תגית: יהודית דריגס

ילדות / יהודית דריגס

ילדות / יהודית דריגס

אֶת הַבַּיִת גָּזַרְתִּי.
הִדְבַּקְתִּי חַלּוֹנוֹת מִטְבָּח
בַּצִּפָּרְנַיִם
צִיַּרְתִּי בָּרוּחַ וִילוֹנוֹת.

כִּמְעַט שַׁלְוָה
בֵּין קִירוֹת הַנְּיָר
אַרְמוֹן יַלְדּוּתִי מְרַחֵף
נִתָּן לְקַפֵּל כְּמוֹ הַפְתָּעָה.

רִגְעֵי זְמַן – חֲרוּזֵי זְכוּכִית
תְּחוּמִים מֵאֲחוֹרֵי
רֶשֶׁת זְבוּבִים.
עוֹלָם דּוֹמֵם

אִישׁ אִשָּׁה וְיֶלֶד
סְבִיב שֻׁלְחַן אֹכֶל
עָשׂוּי מַיִם
לוֹמְדִים לַחֲסֹךְ בִּנְשִׁימוֹת.

מֵעַל שַׁעַר הַכְּנִיסָה
שֶׁמֶשׁ בַּרְזֵלִּית נֶחְבֶּטֶת.
פְּרָגִים מְקֻפָּלֵי עָלִים
מְשַׁדְּרִים סְלִיחָה.

נָעִים לִי תַּחְתֵיהֶם
בְּעֶדְנַת הָאֲדָמָה.
הִנֵּה, תֵּכֵף יִפְרֹץ מִתּוֹכִי הַדָּם
פְּנִימָה וְהַחוּצָה

מִתְפּוֹצֶצֶת
מִשְׂתָּרֶגֶת
בּוֹלַעַת בְּרָקִים לְתֵאָבוֹן
חִיצֵי לַיְלָה מְלֵאי הַבְטָחוֹת.

אֵיךְ נִסְפַּגְנוּ כֻּלָּנוּ
בְּאַדְמַת שְׁבִיל הַכְּנִיסָה?
בְּמוֹרַד הַגַּן הַצַּר
יֵאוּשׁ רַב שְׁנָתִי
שׁוֹתֵל אֶת עַצְמוֹ.

ניקוד: חני צפריר

המשוררת מציירת את בית ילדותה דרך "עבודות מלאכה" של ילדים: בבית יש "כמעט שלווה" כשאט-אט מתגלים הפגמים ונקודות החולשה. רשת הזבובים, העולם הדומם, החיסכון בנשימות, מעלים מעל פני השטח מועקות.

וירג'יניה/יהודית דריגס

וירג'יניה/יהודית דריגס

אָז חִשָבְתִּי –
25.1.1882 אַתְּ נוֹלַדְתְּ. לוֹנְדוֹן קְנְזִינְגְטוֹן. צֶאֱצָאִית נִכְבֶּדֶת.
25.1.1950 זאת אֲנִי. כְּפָר סבא. צֶאֱצָאִית גַּם אֲנִי.
חֶשְבּוֹנָאוּת פְּשוּטָה –
חִסַרְתִּי אֵת עַצְמִי
הִתְחַבַּרְתִּי אֵליךְ
יָצָא – שִשִּים ושְמוֹנה שָנִים בּדִיוּק.
וְזֶה הַכּל בְּרוֹבְדֵי זְמָן.
זֶה הַרְבֵּה אוֹ מְעַט, אַתְּ שוֹאֶלֶת
וַאֲנִי, אֵיךְ אֵדַע לַעַנּוֹת
וְהֵם כְּבַר בְּתוֹכִי
הַרְבַדִים. מִתְּחוֹלְלִים.
הננוּ שְתֵּינוּ-
שְכַבוֹת רוֹחַשוֹת חַיִּים.
אֲחָיוֹת, מִתְּקַיימוֹת מִתַּחַת
לַוִילוֹן הַצָהוֹב, לְרֶסֶס גַלֵי היָם.
אֲנַחְנוּ האָדָם שלוֹ קָרוּ הַדְבָרִים.

וּמִבְּחִינַת כּל הַשְאַר, אתְּ שוֹאֶלֶת
אֵלֶּה אוֹתָם יְמֵי צֶמֶר גֶפֵן
וְאוֹתוֹ קוֹשִי לְהוֹלִיךְ את רַגְלַי אֶל מְעבֶר לַשְלוּלִית.
הַקְשִיבִי לְקוֹלִי,
אדליין וירג'יניה סְטִיבָן
הַדְבָרִים לא בָּאוּ אל סוֹפָם.

בשיר רגיש ועדין מגוללת יהודית דריגס קשר סמוי שנרקם בינה לבין המשוררת והמסאית וירג'יניה וולף. לתחושתה זה קשר אחווה כל נשי, שהתקיים "תחת הוילון הצהוב" או "רסס גלי הים." וכל אותה העת, חשה המשוררת ה"פחות נכבדת" קשר סמוי הן בבחינת הכורח לכתוב והן בכל האמור בקשיי הקיום בעולם הפרוזאי.